2 צפייה בגלריה
חברי קואליציית נתניהו
(צילום: אלכס קולומויסקי, הדר יואביאן , נועם מושקוביץ' דוברות הכנסת, שאול גולן)
אתם מוזמנים לשבת בשקט, אומרים עכשיו חסידי הגוש הימני-חרדי, משום שאנחנו הרוב. אנחנו נכתיב כאן מה שאנחנו רוצים. לא עוד בחרתם ימין וקיבלתם שמאל, אלא בחרתם ימין וקיבלתם ימין. זה נשמע הגיוני. הם נבחרו. הם אלה שהולכים לקבוע כל מה שהם יכולים לקבוע. הרי הם הרוב. אלא שזו אגדה.
הרוב בחר במדינה יהודית. לא במדינה דו-לאומית. כאשר ההסכם הקואליציוני קובע ששר מטעם מפלגת ימין קיצוני, שתומך במדינה אחת מהים עד הירדן, יקבל את השליטה במינהל האזרחי, והוא זה שישפיע על מינוי מתאם הפעולות בשטחים – זה צעד בהפיכת צה"ל לגוף פוליטי. זו בעיטה ברמטכ"ל ובשר הביטחון, גם אם שר הביטחון המיועד מעדיף לשתוק. זו המתנה הטובה ביותר שמעניקה הקואליציה הנכנסת לתומכי סרבנות השירות בשטחים. אתה השתגעת, נתניהו? באמת אינך מבין מה אתה עושה? הרי במו ידיך אתה מחזק את המחנה האנטי-ציוני. ואתה יודע שמדובר בפגיעה באינטרס הלאומי, דווקא בתחום הרגיש ביותר ביחסים של ישראל עם מדינות המערב בכלל וארה"ב בפרט.
שלטון הרוב הוא אגדה, משום שהרוב בחר במדינה יהודית. לא במדינה חרדית. כאשר ההסכם הקואליציוני מעניק למפלגת נעם, שאין שום סיכוי בעולם שהייתה עוברת את אחוז החסימה, את השליטה בתחומים מרכזיים בחינוך – זו לא דמוקרטיה. זה לא רצון הרוב. זו אפילו לא כפייה דתית. הרי ח"כ אבי מעוז הוא נציג של זרם חרדי, לשעבר דתי, שמוקצה מחמת מיאוס גם על ידי חלק גדול מהציונות הדתית. זה לא חשוב איזה תכנים ינסה לכפות, והמנגנון שהועמד לרשותו. ייתכן שחלק מהם ראויים. אבל כאשר הם מגיעים על ידי הומופוב מוצהר – התוצאה תהיה בומרנג. ה"הצלחה" בעניין הזה היא מיידית. תוך שבוע הפך המושג "זהות יהודית" למושג מאוס.
הרוב בחר בבנימין נתניהו ומפלגת הליכוד היא הגדולה ביותר. הרוב, שכולל חלק לא קטן ממצביעי הימין, לא בחר בכפייה חרדית ובוודאי לא בקביעת תכנים חינוכיים על ידי האיש החשוך ביותר בקואליציה. אתמול (שני) הוא ניסה להשמיע דברי הרגעה בעקבות המחאה הציבורית. הכל ייעשה בתיאום, הוא אמר. אבל קשה לשכוח שבהצהרה הראשונה שלו הביע מעוז רצון לבטל את מצעד הגאווה בירושלים. ב-2015 זה היה ישי שליסל המתועב, שרצח בדקירות סכין את שירה בנקי ז"ל, כדי לעצור את המצעד. הוא לא הצליח. גם מעוז לא יצליח.
אפשר להניח שרוב הרשויות, בתי הספר וההורים יסרבו לשתף פעולה עם מעוז. זה לא יקרה רק במעוזי שמאל. אבל את "הזהות היהודית" הצליח ההסכם הקואליציוני להפוך למושג בזוי. רגע, רגע, אומרים לנו, אבל בקואליציה הקודמת היה ח"כ ווליד טאהא, וגם הוא הומופוב מוצהר. זה נכון. אבל אף אחד לא העניק לו שליטה בתכנים חינוכיים.
אפשר להמשיך. לפי כל הסקרים שפורסמו בעשור האחרון הרוב רוצה רפורמה בגיור. הרוב תומך במתווה הכותל. הרוב תומך בתחבורה חלקית בשבת. הרוב תומך ברפורמה בכשרות. ובלי שום קשר לשאלת הפתרון המדיני הרצוי – הרוב לא רוצה את המשך הצעידה למדינה דו-לאומית. אבל שום דבר מהדברים הללו לא יקרה. משום שהשיטה הקואליציונית מעניקה כוח מוגזם למפלגות הקצה.
במובן הזה, הממשלה היוצאת ייצגה הרבה יותר את רצון הרוב. אבל התעמולה הארסית הפכה אותה ל"ממשלת האחים המוסלמים", "ממשלה אנטי-ציונית", ושאר ירקות. תעמולת השקרים האנטי-ישראלית מנצחת בעולם. תעמולת השקרים מנצחת גם בתוך ישראל. אולי לא בדיוק ניצחון. הרי בקלפי זה היה ניצחון דחוק. מאוד דחוק. אבל אחוז החסימה והשיטה הקואליציונית הפכו את הניצחון הדחוק לניצחון פוליטי מוחץ.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיאנחנו יודעים שאילוצים קואליציוניים מחייבים פשרות מעצבנות. זו שיטת השלטון בישראל. זה קרה גם בממשלות קודמות. אבל גם לאילוצים יש קווים אדומים. בעשורים האחרונים דאג בית המשפט בעיקר לזכויות שהתאימו לזרם פוליטי מסוים. בחלק מהמקרים זו הייתה דאגה מוצדקת לזכויות יסוד. בחלק מהמקרים זו הייתה כפייה של דעת מיעוט שפגעה ברצון הרוב. זה היה אקטיביזם משפטי. הייתה מחאה מוצדקת, ולא רק מצד הימין. עכשיו אנחנו מול אקטיביזם פוליטי. לאחר שנים שבהן התלונן הימין על כפייה שיפוטית נגד רצון הרוב, הוא הולך לעשות בדיוק את אותו דבר, ולבצע כפייה פוליטית, נגד רצון הרוב.
ייתכן, בהחלט ייתכן, שנתניהו יצליח לעצור חלק מהרעות החולות שכלולות בהסכם הקואליציוני. הרי הלחץ האמריקני עושה את שלו. אבל הנזק כבר מחלחל. הדבר האחרון שממשלת-הימין-על-מלא זקוקה לו הוא ייאוש של הציבור התורם והעובד, שרובו הצביע למרכז. בינתיים, בין האינטרס הלאומי לאינטרס הקואליציוני – האחרון מנצח. אפשר לקרוא לזה הרבה דברים. "רצון הרוב" הוא לא אחד מהם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
