האיום הלילה (בין רביעי לחמישי) של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בעיכוב משלוחי נשק לישראל במקרה של פעולה נרחבת ברפיח, לא נחת בהפתעה על ירושלים. המגעים בנושא בשבועות האחרונים היו דו-שיח של חירשים, כשישראל ניסתה ללא הצלחה להציג לבכירי הממשל האמריקני תוכניות פעולה שונות שבמרכזן המאמץ להימנע מפגיעה בכמיליון עקורים ופליטים פלסטינים שמצאו מקלט בעיר. השאיפה הזאת באה לידי ביטוי גם ביממה האחרונה, כשצה"ל נמנע מפעולה נרחבת להשתלטות על כל שטח רפיח, אלא פתח בפעולה עצימה הרחק משם, באזור המסדרון שמדרום לעיר עזה.
המטרה עכשיו היא להימנע מפגיעה באזרחים ובה בשעה להמשיך לקיים את הלחץ הצבאי על חמאס כדי לקדם את המשא ומתן לעסקת חטופים. במסגרת המאמצים לשכנע את הממשל האמריקני שניתן למנוע אסון הומניטרי במקרה של פעולה עצימה ברפיח, הגבירה ישראל את הכנסת משלוחי הסיוע לרצועה ופתחה לשם כך גם את מעברי ארז וכרם שלום, וסייעה לארה"ב להקים מעין נמל הומניטרי. וממילא המתווה הצבאי של הפעולה תוכנן כך שיתבצע בשלבים, שכל אחד מהם יכלול פינוי אוכלוסייה, בעיקר מצפון העיר רפיח, אל אזורי מקלט חדשים באזור חאן יונס ומצפון לאזור המוואסי, שכבר משמש כמחסה לפליטים.
ההצהרה של הנשיא ג'ו ביידן:
אחת הסיבות שאוגדה 98 הפסיקה לפעול בחאן יונס בחודש שעבר הייתה כדי לאפשר לעקורים לנוע מרפיח מרחק קצר צפונה וצפון מזרחה לעבר השטחים הפתוחים שפונו, ואכן כך קרה. בנוסף, ישראל רתמה את מצרים ואת איחוד האמירויות להקמה של מחנות מחסה חדשים לעקורים, ואת ארגוני הסיוע הבינלאומיים לאספקת מים, בתי חולים שדה וצרכים חיוניים אחרים למחסות הללו. אבל, כפי שאמר גורם ביטחוני בכיר באירוניה מרה בדיון סגור: "האמריקנים רוצים שנקים מחנות מגורים מושלמים וגם נשים להם שוקולד על הכרית".
חבר הקבינט רון דרמר וראש המל"ל צחי הנגבי, יחד עם מתאם הפעולות בשטחים רסאן עליאן ואחרים, הציגו את התוכניות בשיחות זום וגם בביקורים בוושינגטון, אבל האמריקנים פסלו את כולן כבלתי ישימות. בינתיים תפחה סוגיית הפעולה ברפיח והפכה לנושא עקרוני שמעורר התנגדות לא רק בממשל ובקרב הפרוגרסיבים בארה"ב, אלא גם בקרב מנהיגים ודעת הקהל באירופה, במדינות ערב ובאו"ם (מזכ"ל האו"ם אמר שמדובר יהיה ב"קטסטרופה"). הכרזותיו הדחופות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על כך שישראל תיכנס לרפיח חרף ההתנגדות העולמית תרמו לא מעט לעובדה שההתנגדות הפכה לנושא העיקרי השנוי במחלוקת בין ישראל לבין הדמוקרטיות המערביות, בראשן ארה"ב.
בפנטגון דווקא הייתה הבנה לצורך בפעולת צה"ל ברפיח כדי למוטט סופית את הכוח הצבאי של חמאס והג'יהאד האסלאמי ואת אמצעי השיגור שנותרו שם. זאת בנוסף לצורך האסטרטגי לחסום את הברחות הנשק והכסף לחמאס דרך מעבר רפיח וציר פילדלפי. אבל משרד החוץ האמריקני, בעיקר מזכיר המדינה אנתוני בלינקן והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, עודם מתנגדים באופן נחרץ.
כל זה הוביל לכך שהאיום שממשל ביידן העביר לישראל בשיחות מאחורי הקלעים מתקרב למימוש מאיתות למציאות.
הבזבזנות והפזרנות של צה"ל
חשוב לציין: לא מדובר עדיין באמברגו נשק כולל על ישראל, אלא בהודעה על עצירת אספקת חימושים אוויריים של פצצות מדויקות בנות טון ורבע טון, וגם זאת רק אם תורחב הפעולה ברפיח אל מעבר לאזור ציר פילדלפי (שלגביו אין מחלוקת עם ארה"ב. היא מסכימה שכדי למוטט את חמאס יש למנוע ממנו נשק, כסף ואפשרות להוציא את פצועיו ומפקדיו הבכירים בשעת הצורך אל מחוץ לרצועה).
אם ישראל תתעלם מהאיום הזה ותרחיב את הפעולה, הדבר יגרור כנראה אמברגו לא רק על סוגים מסוימים של פצצות, אלא על חימושים אוויריים בכלל, שישראל זקוקה להם וארה"ב היא המקור היחיד להם. למשל, טילי "הלפייר" שמשוגרים ממסוקי קרב בתדירות גבוהה, ומהווים נשק מדויק שמאפשר לחסל בדיוק רב מחבלים שמסתתרים בקומות גבוהות של בניינים לפני שהם פוגעים בלוחמי צה"ל עם טילי נ"ט ואמצעים אחרים.
בשלב זה ישראל מסוגלת להתמודד עם המשמעויות הצבאיות המעשיות של אמברגו אמריקני על נשק התקפי. ראשית, מפני שהמחסנים של צה"ל מלאים מאספקה שוטפת שהגיעה בחודשים האחרונים. אפילו במקרה של מלחמה רחבה בצפון, צה"ל יהיה מסוגל לבצע את משימות האש מהאוויר ומהקרקע. אלא שהוא ייאלץ לעשות זאת תוך אימוץ כלכלת חימושים אחרת.
צה"ל עושה שימוש פזרני ואפילו בזבזני בחימושים מדויקים כדי לשמור על ביטחון הלוחמים ולמנוע מהם ככל האפשר עימותי פנים אל פנים מול מחבלים. עדות לכך נמצאת במספר הנפגעים הנמוך יחסית לעצימות הלחימה בקרב החיילים. אם תיפסק אספקת פצצות ה-JDAM, צה"ל לא יוכל להטיל פצצה מדויקת שמשקלה טון על בניין שהמודיעין זיהה בו מחבלים, אלא יצטרך להסתפק בשימוש באש מהקרקע ובחימושים אוויריים פחות מדויקים. במקביל ייעשה שימוש נרחב יותר בכטב"מים חמושים של חיל האוויר, שאת הטילים שלהם מספקות התעשיות הביטחוניות הישראלית.
כלכלת החימושים שצה"ל יידרש לה מעכשיו, בעיקר בפשיטות נקודתיות על איתורי מודיעין ברצועה, תגרום לפגיעות רבות יותר לא רק בלוחמים אלא גם בפלסטינים בלתי מעורבים. באורח אבסורדי, במניעת חימושים מדויקים מגדילים האמריקנים את הסכנה והנזק האגבי הנשקפים לאזרחים. בכך משיגה ארה"ב מטרה הפוכה מזו שהתכוונה לה. צה"ל יהיה הרבה פחות זהיר ומדויק ויצטרך להשתמש במלאי עצום של פצצות וטילים "טיפשים" שמחכים במחסניו. מסוקי הקרב לא יוכלו לפעול באופן מדויק בלי טילי הלפייר.
רבותיי, ההיסטוריה
אלא שכאמור, מלבד כלכלת חימושים ושינוי שיטות הפעולה נגד מחבלים שאותרו מודיעינית, אין משמעויות מעשיות מיידיות ודרמטיות על פעולת צה"ל כתוצאה מנאום ביידן הלילה. כבר היו דברים מעולם. במלחמת העצמאות ארה"ב צייתה לאמברגו הנשק שהטיל האו"ם על ישראל הנלחמת על חייה, ורק אחרי מלחמת ששת הימים התחילה לספק לה נשק באופן משמעותי. מאז היו שני מקרים נוספים שבהם עצרו נשיאים אמריקנים משלוחי נשק לישראל – כולל מטוסי קרב (ג'ימי קרטר בסוף שנות ה-70 בשל מדיניות ההתנחלויות, ודונלד רייגן במלחמת לבנון הראשונה).
ההבדל הוא שאז, דעת הקהל בארה"ב ובעיקר דעת המחוקקים האמריקנים משתי המפלגות התנגדו לאמברגו, והתמיכה בישראל הייתה רבה ויציבה. זה לא המצב כרגע. היום, אמברגו נשק על ישראל - אפילו חלקי ואפילו אם הוא בא כאיתות כדי למנוע הרחבת הפעולה של צה"ל ברפיח - מהווה מסר לעולם, בעיקר לבריטניה ולמדינות אירופיות נוספות, למנוע אספקת נשק וחלפים לישראל. בכך יש סכנה לטווח הארוך, בידיעה שההתמודדות הגדולה עם איראן עדיין נמצאת לפתחנו והיא עלולה לקרות בזמן יותר קרוב ממה שמעריכים במערכת הביטחון.
3 צפייה בגלריה
עימותים בין פרו ישראלים לפרו פלסטינים ב-UCLA. שני הצדדים חשובים לבחירות
(צילום: REUTERS/David Swanson)
אבל הנזק העיקרי והמיידי של הכרזת ביידן הוא הרוח הגבית שהוא נותן לחמאס. נשיא ארה"ב פגע בסיכויים להשגת עסקה לשחרור החטופים ולסיום המלחמה באמצעות עידוד מורלי ומעשי שמקבל יחיא סינוואר מעצירת משלוחי הנשק. מנהיג חמאס ברצועה כנראה מבין שכל שהוא צריך לעשות זה למשוך זמן, והממשל האמריקני, בסיוע דעת הקהל העולמית, יאפשרו לו לסיים את המלחמה כשהוא ממשיך לשלוט ברצועה וישראל נאלצת להיכנע לכל תביעותיו וגחמותיו האכזריות בעניין החטופים.
ביידן יורה לנו ולעצמו ברגל כיוון שהתנהלותו בעניין רפיח סותרת את המטרה של מיטוט חמאס ככוח וצבאי וכשלטון ברצועה. זו מטרה משותפת לארה"ב וישראל, כפי שביידן עצמו הכריז בתחילת המלחמה. כעת הוא מרחיק את מימושה מהישג ידה של ישראל, ומחבל בשחרור של החטופים.
ביידן לא עושה את זה חלילה משנאת ישראל. מדובר בנשיא ציוני לכל הדעות. אלא שהוא נתון ללחצים אדירים מצד האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, כשברקע הפגנות הסטודנטים בקמפוסים בארה"ב נגד ישראל, וכל זאת בשנת בחירות לנשיאות שבה הוא מתמודד מול הפופולריות של דונלד טראמפ. ביידן, ובעיקר הפרוגרסיבים בממשל שלו, מייצאים את בעיות הפנים הפוליטיות שלהם אל המזרח התיכון ופוגעים בכך באמינות שלהם בקרב מדינות האזור.
בינתיים, צה"ל יוכל להתמודד עם אמברגו חלקי – אם וכאשר - כל עוד יתקבל סיוע מאסיבי בתחום הטילים להגנה אווירית ואמצעים הגנתיים אחרים, כולל מעורבות אמריקנית במניעת התקפה על ישראל. גם מבחינה מדינית אפשר לראות סימנים של התעוררות בארה"ב, כשמחוקקים משני הבתים, בעיקר רפובליקנים, מסתערים על הנשיא וממשלו בטענה שהם מפקירים את ישראל. גם בכך יצטרך ביידן להתחשב במסגרת מערכת הבחירות.
