הדברים שלהלן הם מכתב לבִתִּי החיילת. לה ולרבים אחרים ששייכים למחנה המהססים. אבל עוד לפני שאביע עמדה, ודווקא משום שאין לי מושג מה יהיו תוצאות הבחירות הערב (שלישי), יורשה לי לומר כבר עכשיו: רק ממשלת אחדות. הנימוקים עוד יגיעו. בינתיים, אנחנו מפולגים למחנות.
בחודשים האחרונים ובשנים האחרונות הייתה לי ביקורת על כולם. ואפילו את, בִּתִּי, שאלת אותי את השאלה שלא עובר יום בלי שאני שומע אותה: אתה ימין או שמאל? אני לא זה ולא זה, ואני גם זה וגם זה. הימין צודק בעניינים מסוימים. השמאל, לפחות הציוני, בעניינים אחרים. דווקא משום שהראש שלי פתוח לטענות טובות, מערכת הבחירות הייתה מאכזבת. קרוב לאפס התייחסות לדרך, לחזון, לפתרונות. כמעט כל מה שכתבתי בשבועות האחרונים זכה לנאצות. כשכתבתי בעד רפורמה במערכת המשפט הפכו אותי למשרתו הנרצע של הימין. כשפרסמתי דברים נגד בנימין נתניהו הפכו אותי למשרתו הנרצע של השמאל. רבים מדי בתוכנו איבדו את היכולת להתייחס לדברים באופן ענייני. הכל מפוזיציה. וזה עצוב.
אבל לא, בִּתִּי, אני לא מהאו"ם. וכאשר אלך להצביע, אצטרך לעשות פשרות עם עצמי. מצד אחד, איך אפשר להצביע לגוש שחלק ממנו מעניק גיבוי לשמאל האנטי-ציוני? בלתי אפשרי. מצד שני, איך אפשר להצביע לגוש שמאוחד בהתנגדות ללימודי ליבה ולשוויון בנטל? גם בלתי אפשרי. ישראל ניצבת מול אתגרים קשים, כמו הפשיעה, כמו איבוד משילות, ולא רק בנגב, כמו הגרעין האיראני, כמו החמאס, הג'יהאד, והטרור הפלסטיני, וכמו איום החיזבאללה מהצפון. בתחומים הללו, בתי היקרה, ומהססים נכבדים, שלא יעבדו עליכם. אין הבדל ממשי בין הגושים.
אבל בשני עניינים מהותיים יש הבדל. איזו ישראל אנחנו רוצים: יהודית? דמוקרטית? חרדית? דו-לאומית? הליכוד, בהנהגת נתניהו, כנוע לחלוטין לגוש החרדי. לא שוויון בנטל. לא לימודי ליבה. לא הגברת השתתפות החרדים בשוק העבודה. יש צורך בלומדי תורה. יש צורך בפטור משירות צבאי. אבל הנתונים זועקים. כמה המדינה יכולה לשאת? בין 2010 ל-2015 מספר תלמידי הישיבות ירד, גם בזכות מדיניות כלכלית שהוביל יאיר לפיד כשר אוצר, ובעבר גם נתניהו עצמו תמך בה.
2 צפייה בגלריה
נתניהו ולפיד. בלי תומכי טרור ובלי תומכי מדינת הלכה
(צילום: אלכס קולומויסקי, מארק ישראל סלם)
אבל החל משנת 2015 קיבלנו נתניהו אחר, שעמד בראשות "ממשלת ימין על מלא". מספר תלמידי הישיבות צמח מ-98 אלף ל-140 אלף בשנת 2020. בעיתונות החרדית התגאו בכך שהם הצליחו להזניק את תקציב הישיבות ב-74% תוך שנתיים. כדי להחמיר את המצב נתניהו מבטיח עכשיו שהתקציבים ימשיכו לזרום, בלי שום צורך בלימודי ליבה. הנה לנו כניעה מוחלטת. מדובר בפגיעה בחרדים עצמם, שנתניהו ועסקני החרדים גוזרים עליהם עוני ובורות. מדובר גם בפיגוע זוחל, שאם לא ייעצר, יוביל את ישראל לקריסה מלאה.
העניין השני מצוי בבחירה בין מדינה יהודית ודמוקרטית לבין מדינה דו-לאומית. בניגוד להזיות השמאל, אין סיכוי למדינה פלסטינית. הפלסטינים לא מעוניינים בשום פשרה. הם רוצים מדינה אחת גדולה. זה גם החזון של שונאי ישראל מה-BDS. הבעיה היא שקבלן הביצוע של חזון האימים הזה הוא הגוש הימני-חרדי. חלקו רוצה סיפוח מלא. חלקו מסתפק בסיפוח חלקי. וכל חבריו מסכימים על הצורך בעוד ועוד בנייה על כל הר וגבעה. התוצאה היא אחת: עוד פיגוע זוחל שמחסל את המדינה היהודית לרעת מדינה דו-לאומית. אנחנו זקוקים להפרדה דמוגרפית ולהמשך שליטה ביטחונית. לא התנתקות ולא עוד מדינת חמאס בחסות איראן.
לא שני גושים יש לנו, בתי, אלא שלושה. אולי יותר. לכל גוש ולכל מפלגה יש פגמים. כך שאין אפשרות לבחור במפלגה הטובה ביותר. אין כזאת. ולכן, דווקא מתוך דאגה לחזון הציוני, דווקא מתוך הרצון לחזק את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - אצביע לאחת ממפלגות המרכז. אולי "יש עתיד". אולי "המחנה הממלכתי". ולא, אני לא רוצה קואליציה עם תומכי טרור, ולא עם תומכי מדינת הלכה או מדינה אחת גדולה. רק אחדות. אבל על כך אחרי התוצאות, יהיו אשר יהיו. ההמשך יגיע.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
