כשסתיו קיבל את הצו הראשון לקראת הגיוס לצה"ל הוא מצא את עצמו מתמודד עם הרבה סימני שאלה. כמו צעירים רבים מהקהילה הלהט"בית, הציפו אותו חששות הנוגעים להשתלבותו במסגרת צבאית. "היו לי ספקות לגבי השירות, האם זה מתאים לי". הוא סיפר. "הייתי חודשים בתוך ההתלבטות הזאת. בראיון בצו הראשון הרגשתי שמסיקים עליי דברים בגלל הזהות המינית והמגדרית שלי, גם מול המראיינת הפסיכוטכנית וגם מול הקב"נית שנפגשה איתי".
בשביל צעירים כמו סתיו, בן 17 תושב גוש עציון, הוקמה לפני חודשיים המכינה הקדם צבאית "רות" על ידי ארגון הנוער הגאה "איגי" ומשרד הביטחון. המסגרת מתמקדת באוכלוסיות שהגיוס שלהן לצבא לאורך השנים היה בגדר משימה מורכבת.
"הבנו שאנחנו צריכים לחזק את הקשר בין הנושאים שאנחנו מובילים לבין הצבא וההכנה לצה"ל", הסביר עופר נוימן, מנכ"ל איגי. "היינו חייבים לקחת אחריות ולגרום לבוגרי המכינה להפוך למנהיגים בשירות הצבאי, ולא רק לשרוד אותו".
ליבנת למפרט, מנהלת המכינה, הוסיפה ש"חלק מהצעירים הלהט"בים מצליחים לראות עצמם היום חלק מהחברה הישראלית, אבל עדיין קיים קושי כשמגיעים לצבא". לדבריה, "במכינה יש צעירים וצעירות שמדברים על מגדר וציונות ומתכוננים לצבא באופן פיזי ומנטלי. הם מגיעים לצה"ל הרבה יותר מוכנים ומחוזקים".
בין חניכי וחניכות המחזור הראשון של המכינה הקדם צבאית "רות" נמצאים צעירים סטרייטים וצעירים להט"בים. השילוב הזה הוא חלק מהרעיון שמאחורי הפעילות. הם מקבלים תכנים של ציונות, מנהיגות, אחריות חברתית, הכנה לצה"ל עם דגש על נושאי מגדר, פמיניזם ושוויון. המטרה היא לחבר את הסטים הערכיים הללו לאהבת הארץ למשימת הביטחון ולשירות משמעותי בקרב קהלים שלא תמיד הצליחו להתחבר לנושאים הללו. כמו כן מספקת המכינה יציבות וביטחון לחניכות וחניכים שלא הצליחו לדמיין את עצמם בתוך עולם המכינות, וכעת השתלבו בו לקראת הגיוס.
"זו מכינה שעוסקת בנושאים שמכינות אחרות לא מדברות עליהם", הסביר סתיו. "זה חשוב לדבר על דברים מנקודת מבט קווירית ופמיניסטית. להראות שאם אני אדם מתוך הקהילה, או תומך בקהילה, זה לא הופך אותי בהכרח למישהו שלא יכול להתגייס לתפקיד משמעותי. אנחנו חלק מהחברה הישראלית".
"בקהילה הלהט"בית מרחיקים עצמם לפעמים מכל מה שקשור למיינסטרים החברתי הישראלי", המשיך סתיו. "הייתי יכול לקבל פטור אם הייתי ממש רוצה, אבל קיבלתי החלטה מודעת לשרת בצבא, ולא בשירות לאומי למשל. אני מרגיש שיש לי הרבה עבודה לעשות מול עצמי לפני שאתגייס, כדי לעבור את השירות בצורה רגילה".
- ממה אתה חושש לקראת הגיוס?
"יש הרבה דעות קדומות והומופוביה. המסגרת הצבאית מאוד נוקשה, זה קשה לכולם, ואני מרגיש שבמיוחד לי אישית זה יכול להיות מאתגר. אני מרגיש שאם הייתי מתגייס עכשיו, ללא המכינה, היה לי קשה להתמודד עם הרבה דברים. התהליך שאני עובר בשנה הזאת - גם מבחינת החיים כאן וגם מבחינת הנושאים שאנחנו מדברים עליהם - יכול לעזור לי בשירות".
ניצן ספיון, מנהלת נוספת במכינה, הסבירה: "הדימויים שיש היום על הצבא הם הטרוסקסואליים. במכינה מייצרים דימויים חדשים שקושרים להט"ביות, פמיניזם ושוויון מגדרי אל הסיפורים הצבאיים. בסוף המכינה יש לצעירים אפשרויות לגיוס משותף ולליווי מתמשך גם בשנות הצבא. זה עוזר מאוד שיש מישהו לדבר איתו, גם לחיילים עצמם וגם למפקדות ולמפקדים שלהם. הצבא נמצא במגמת שיפור במה שקשור לעניינים של מגדר ומיניות, ומכינת רות היא עוד שלב חשוב בדרך".
עבור הודיה דראי, בת 18 מדימונה, הגיוס מעולם לא היווה סימן שאלה, אבל בשל היותה להט"בית היא הרגישה שתצטרך להנמיך את שאיפותיה הצבאיות. "השירות מאוד חשוב לי, מהבית מחנכים אותי לעשות תפקיד משמעותי, אבל תמיד היו לי חששות", סיפרה. "אני רוצה להיות לוחמת ואהיה צריכה לחיות בשיתוף עם המון אנשים מהמגדר שלי. זה יכול לגרום אי נוחות, גם מבחינתי וגם מבחינת הצד השני".
- בגלל זה חשבת שאת צריכה להנמיך את הציפיות שלך?
"כן, באיזשהו מקום פחדתי ללכת ללחימה כי ידעתי ששם התנאים יותר מקשים על להט"בים. אני מגדירה את עצמי לסבית. האינטראקציה שלי עם בנות, למשל בתנאים של מקלחות, דורשת הבנה וכבוד אחת לשנייה. תמיד פחדתי שיתפסו אותי כמישהי שצריך לפחד ממנה, להתבייש, ושארגיש לא בנוח עם אחרות. המכינה נותנת לי מענה פה, בונה לי את זה בהדרגה. אני חיה בבית עם המון בני נוער והבנתי שזה אפשרי. בלעדיה יכול להיות שהייתי מורידה מהשאיפות שלי, אולי מוותרת על לחימה והולכת לתפקיד יותר משרדי".
הודיה יצאה מהארון כשהייתה בת 13. הסביבה הקרובה קיבלה אותה ואת התהליך המורכב שהיא ניהלה, בעיקר מול עצמה. "בסוף השלמתי עם עצמי במאה אחוז", היא סיפרה. "אני באה ממשפחה מסורתית, המשפחה המורחבת קצת יותר דתית, והקשר שלי עם הדת התחיל להתערער. מה שיפה במכינה זה שהיא מצליחה לחבר לי בראש את כל הנקודות. הרבה פעמים אנשים סולדים מהקשר בין דת ללהט"ביות, ואני תמיד חיפשתי לזה תשובות. מעבר לתשובות, אני מקבלת פה את ההבנה שאפשר הכל, אפשר להיות הכל יחד. לא צריך להיות משהו אחד, לא צריך לבחור בין זה לזה".
"יש לי מקום להיות מי שאני בלי הסברים", המשיכה הודיה. "יש קבלה והכלה לכולם. המכינה שלנו לא מיועדת רק ללהט"בים, יש לנו בקבוצה אנשים מכל גווני האוכלוסייה. כל היופי זה שאנחנו יודעים לנהל משק בית יחד, יודעים לנהל חיים שיתופיים. בגלל זה אני חושבת שהמרחב הזה, שבו כולם שווים, הוא חשוב".
חביבה סלומון, ראש יחידת נח"ל ומכינות באגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון, אמרה כי "החברה הישראלית מורכבת מפסיפס אנושי, ובו גם חברי הקהילה הגאה". לדבריה, "כמי שאחראים על הקמת מכינות קדם צבאיות, האישור למכינת רות, שמופעלת על ידי עמותת איגי, ניתן לאחר עמידה בכל הקריטריונים. הוא הגיע מתוך רצון שלנו לתת במה למכינות מעורבות שמכילות את מגוון חלקי הפסיפס הישראלי".
"מכינות רבות מתמודדות השנה עם אתגר הקורונה", אמרה סלומון. "בני נוער רבים ישבו בבתיהם מול המסכים במהלך השנתיים האחרונות, ולהחזיר אותם לתלם של המכינות הקדם צבאיות זו משימה מורכבת. בני הנוער המשתלבים במכינות הינם דור ההנהגה העתידי של צה"ל והחברה הישראלית".
אילנית הרוש, חברת מועצת העיר ראשון לציון, שהובילה את הקמת הפרויקט יחד עם איגי, הוסיפה: "אני מלאת גאווה על כך שהמכינה קמה בראשון לציון. זוהי עדות נוספת לצעדים האדירים שהעיר עושה בנושאים של שוויון, הכלה וסובלנות".
ליאם דיחמנט, בן 18 מכפר סבא, הצטרף גם הוא למכינה. "תמיד ידעתי שאני רוצה להתגייס, זה משהו שהיה חשוב לי מההתחלה" סיפר. "אבל בגלל שאני טראנס הייתי צריך להגיע לכל מיני שיחות, הייתה לי הרגשה שאני צריך לשכנע שאני באמת רוצה להתגייס. יצאתי מהארון בתחילת כיתה י'. האנשים סביבי קיבלו את זה סבבה, היו לי יותר קשיים לקבל את עצמי. הייתי תקופה ארוכה בהכחשה, ניסיתי לא לחשוב על זה. יצאתי מהארון רק כשהבנתי שזה באמת אני, שזה מה שהרגשתי מאז ומתמיד. ברגע שהרשיתי לעצמי לחשוב על זה, עלו לי דברים מהילדות, פתאום הכל התחבר".
בנוגע לשירות הצבאי, ליאם אמר כי "הגיוס יכול להיות מלחיץ לטראנס. הגעה למקום חדש, עם המון אנשים חדשים. אני עדיין לא יודע איך יקבלו אותי במסגרת כזו". לדבריו, "יצאתי מהארון רק אחרי שהבנתי עם עצמי שאם אקבל תגובות רעות לא אתייחס אליהן כי אני עושה מה שטוב לי. אבל עדיין יש לחץ שאגיע למקום מסוים ולא יקבלו את זה, שלא אצליח מבחינה חברתית ושזה ישפיע על דברים אחרים.
"גם פה, במכינה, אני פוגש אנשים אחרים ונפגש עם עוד אוכלוסיות. מעבר לזה יש את ההכנות הממשיות לצבא. אני מאמין שזה יעזור לנו לקבל לפחות את הבסיס. להגיע לצבא כשאני יותר מוכן".
