לפני כמה שבועות העניק הסופר סלמאן רושדי ראיון למגזין הגרמני "שטרן". הוא אמר שחייו כעת "נורמליים, באורח יחסי", וציין כי חלפו שנים רבות מאז פורסמה הפתווה שציוותה על רציחתו; האייתוללה חומייני קבע את גזר דין המוות בעצמו. רושדי, שבילה את רוב העשורים האחרונים תחת אבטחה מחשש לחייו, תיאר את עצמו כאופטימיסט; כאזרח אמריקאי, הוא הביע חשש לגורל הדמוקרטיה המקומית - ואמר שהגזענות והשנאה להישגי הליברליזם מהוות "שלב ראשון של פאשיזם".
האפלה אורבת. ברשתות החברתיות בקרב איסלאמיסטים ובעיתונים השמרניים באיראן ניכרו הבעות השמחה, האושר, על דקירתו של סופר בן 75 שכל חטאו היה פרסום ספר שהעליב, בעיני פונדמנטליסטים מוסלמים, את הנביא מוחמד. היה משהו מזעזע במיוחד בהתקפה על רושדי; הדרך שבה הסיפור הזה, שדומה היה שמצליח להימלט מסוף ידוע מראש, מתערבל לבסוף אל תוך הנורא והמובן מאליו. הבנאליות של הפנאטיות: הצעיר שטוף המוח, עם תמונות כוהני הדת בעמוד הפייסבוק שלו, מעריץ של עימאד מורנייה, ששומע שהסופר השנוא מגיע לא רחוק מביתו בניו ג'רזי. הוא נוסע לשם ומסתער על הבימה, עם סכין. ב-1989, קצת לפני מותו, הבטיח חומייני כי מי שירצח את רושדי ואת המוציאים לאור של ספרו ייחשב לשהיד, "ויגיע לגן עדן".
צפים פה לקחים. הנה אחד מהם: פונדמנטליזם והבטחות לאלימות, אם אינם מטופלים, יבקעו שוב ושוב. המתנקש לא נולד כאשר העולם עסק ברושדי ובפתווה הידועה לשמצה ההיא. ספק אם אי פעם שזף את כריכת "פסוקי השטן". אלימות הנובעת מלגיטימציה דתית לא תידלדל עם השנים בהכרח. לעיתים היא תיראה כשוככת, כנסוגה. אך היא בסך הכול צפע אחרי שהכיש; הנחש מוצא לעצמו קרן זווית ומחדש את מאגרי הארס שלו, לפעם הבאה. איראן לא הגיבה רשמית לניסיון ההתנקשות, אבל מנהיגיה הפחדנים, אלה שמסרבים לבטל את קריאות "מוות לאמריקה, מוות לישראל" במסגדים, גם מסרבים להתכחש לעברם המהפכני, האלים, הירוד.
הנה עוד לקח: הדרך שבה מופצות קריאות ההסתה האלה, והמקום שבו המתנקש שמע עליהן, הן בעיקר הרשתות החברתיות. טוויטר ממשיכה לשרת את המנגנון הרצחני של איראן, באמצעות היתר מתמשך לחשבונו המסית של המנהיג הרוחני להתקיים; חשבון זרוע בקריאות לאלימות ואנטישמיות. מדוע שתאגיד אמריקאי כגון טוויטר, או פייסבוק, יעניקו שירות חינמי שכזה לפונדמנטליזם? אותו פונדמנטליזם שאוסר, נניח בגבולות איראן, על שימוש בטוויטר? אני משאיר לכם להחליט אם מדובר בתאוות בצע פשוטה, שרוצה קהלים נרחבים עד כמה שניתן, או שמדובר באמת בחופש ביטוי; הרי את חשבונו של דונלד טראמפ, טוויטר מחקה.
האפלה אורבת, אל תטעו. ולמרבה הצער היא איננה בלעדית לאיסלאם הרדיקלי. צדק רושדי בראיון האחרון שלו שבו הביע דאגה מהגזענות באמריקה, וידע בדיוק על מה הוא מדבר. בעוד באירופה ובעולם, איסלאם קיצוני ואלים הוא איום טרור מרכזי, בארה"ב זה שנים רבות מדובר בכלל על ימין גזעני, לבן, למעשה ניאו-נאצי. כזה שפורץ לכנסיות שחורות או לבתי כנסת, ורוצח מתפללים; כזה שמפרסם צוואות פנאטיות בלוחות אלקטרוניים שמזהירות מפני תוכנית שטנית להחליף את הנוצרים הלבנים באמריקה בשחורים, מוסלמים והיספאנים - והכל בהכוונה "יהודית". ביום חמישי האחרון ניסה לוחם מארינס לשעבר, בן 42, לפרוץ למשרד האף בי איי באוהיו; התפתח קרב עם המשטרה שבסופו נהרג. האיש השתתף ב-6 בינואר בפריצה לבניין הקפיטול בוושינגטון, וחשבונות ברשתות החברתיות ששויכו אליו כללו קבלה של תיאוריות הקונספירציות המוטרפות (והנפוצות למדי) בימין האמריקאי; הוא הציע "ללכת למלחמה" ו"להרוג את האף בי איי במקום". מה הקשר? בורות, דעות קדומות, שימוש ברשתות חברתיות לצורך הקצנה, אמונה עיקשת במזימות מופרכות, נכונות להשתמש באלימות פוליטית.
עבורנו פה בישראל, האיסלאם הקיצוני הוא המאיים והמוכר ביותר. אבל במסע הצלב המתרחב נגד ערכי עידן הקדמה יש מקום לכולם - ימין קיצוני, איסלאם קיצוני, בודהיזם אלים (נניח במיאנמר) ורבים אחרים. רושדי, לפני דקירתו, דיבר על שנאה כתוצאה מקנאה בהישגי הליברליזם. הוא עסק בכלל בימין הרדיקלי, אבל זה נכון, כמובן, לקיצוני הדת שניסו לרצוח אותו מחצית מחייו.
הפונדמנטליזם לא יכול לנצח. ספרו של רושדי יימכר עתה ביתר שאת, רעיונותיו יחיו גם כאשר הוא מונשם. אך המסע הסיזיפי של הפונדמנטליסט, מגלגל את הסלע הגדול שלו לראש הגבעה, מקווה ומייחל שהפעם הוא יצליח לברוא שוב עולם טהור בעיניו, כזה שאין בו ספקות וטומאה - המסע הזה נמשך שוב ושוב. ובכל פעם מתגלגל הסלע הכבד הזה במורד הגבעה, ממחיש עד כמה הפנאטים רחוקים מהמציאות האמיתית. בדרכו, הסלע הזה קוטל ועוד יקטול רבים.