יומיים אחרי יום השואה, פחות משבוע לפני יום הזיכרון, והר הרצל מלא כמעט כמו בשעת הצפירה. גם מזג האוויר החם לא מנע מבני המשפחה והחברים להקדים לפקוד את קבר יקיריהם, או מקבוצות של חיילים ובני נוער להסתובב בין הקברים כדי לספוג קצת ערכים וציונות.
4 צפייה בגלריה
אביב וישקובסקי מדריך קבוצה בהר הרצל. "אל תצאו מהר הרצל עם שברון לב"
(צילום: רוני גרין שאולוב)
"אל תצאו מהר הרצל עם שברון לב. אמנם אנחנו במקום שבו רואים את המחיר הכבד ביותר שישראל שילמה, ועודנה משלמת, אבל אנחנו כאן כדי לצאת מחוזקים", מפציר אביב וישקובסקי בקבוצה שהתלווינו אליה. וישקובסקי הוא האדם שמכיר כמעט כל פינה בהר הרצל, אלה המוכרות ואלה שפחות. בחייו הוא מורה דרך, במילואים הוא קצין מורשת, ואת הדוקטורט שלו הוא עושה עכשיו על ההר.
אנחנו עומדים בכניסה להר הרצל. וישקובסקי לוקח נשימה עמוקה, כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא מגיע לכאן, וממשיך את המשפט הקודם. "יש כאן בערך 3,650 חללים. מי שקבור כאן לא הפקיר את חייו לשווא, אלא כדי שיהיה פה טוב יותר". הוא לוקח עוד נשימה, וקצת מחייך, "יאללה מתחילים".
הפסל הגבוה שנסתר מהעין
עוד לפני שאנחנו נכנסים אל בית העלמין הצבאי, אנחנו עוברים בחלקת "גדולי האומה". המקום שבו קבורים ראשי ממשלות, יושבי-ראש הכנסת, נשיאים וכן, גם חוזה המדינה. סמוך לרחבת הכניסה מתנשאת מעלינו המנורה. למרות גובהה הרב, לא מעט אנשים מפספסים אותה, למרות שלפי וישקובסקי, יש לה חשיבות גדולה בהבנת ערכי המקום.
פסל המנורה הוכן על ידי בן ציון צפוני, נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים, שייחס חשיבות רבה למיקום שלו. "אני לא הייתי רחוק מלהיות קבור בהר הרצל, אז במקום זאת הנחתי שם את המנורה, זה חלק ממני", סיפר בעבר.
המנורה מורכבת מהמון פרטים קטנים שיוצרים יחד תמונה מלאה. עלי הזית מסמלים את השאיפה לשלום, הבסיס בצורת מגן דוד מלא במגני-דוד קטנים, ועל הקנים סמלי 12 השבטים והפסוקים מברכת יעקב. אבל השאלה המרכזית שעולה כשמסתכלים על פסל המנורה היא מדוע הוא נקרא כך, כשלמעשה יש תשעה קנים, כמו חנוכייה.
וישקובסקי מצביע לעבר הקנים הקיצוניים "אתם שמים לב שהם אינם מעוטרים בפרחים כמו ששת הקנים המרכזיים?", הוא שואל ומיד מסביר שלמעשה מדובר במנורה בתוך חנוכייה.
קבר האחים והחיסול המקרי
אחרי סיור קצר בחלקת גדולי האומה אנחנו נכנסים אל בית העלמין הצבאי, "קודש הקודשים" של החברה הישראלית. אנחנו עוברים בין שורות הקברים ונעצרים אל מול קבר האחים של הלוחמים שנפלו בקרב על הקסטל במלחמת העצמאות. זו חלקת קבורה ששונה משאר הקברים הסטנדרטיים, שבהם כל חלל קבור לבדו. כאן טמונים יחד כ-40 לוחמים שנפלו יחד בקרב.
ליד המקום שבו נקברו יחד הלוחמים, בין היתר מכיוון שחלק מהגופות חוללו ואותרו רק חלקי גוף, מספר וישקובסקי על חיסולו המקרי של מנהיג הכוחות הערביים באזור ירושלים במלחמת העצמאות, עבד אל-קאדר אל-חוסייני. לפי אחת הגרסאות, אחד הלוחמים – מאיר קרמיול, תפס עמדת שמירה במהלך הלילה. לפתע הוא הבחין בשלוש דמויות שצועדות לעברו בחושך. קרמיול חשב שאלה חבריו וצעק לעברם "תעלו יא ג'מעה".
מהצד השני ענה לו מנהיג הכוחות באנגלית "Hello boys" וקרמיול חשש שמדובר בבריטים שעומדים לכלוא אותו. השומר ירה לעברם כדור אזהרה בחושך המוחלט, חשב שהבריח את הדמויות ושב לישון. למחרת אותרה במקום גופתו של עבד אל-קאדר ירויה.
"אנחנו ישראל"
התחנה הבאה היא מול קברו של יעקב מאמאן, שסיפורו נשמע כאילו נלקח מתוך סרט. במשך שנים רבות היה קבר אפוף מסתורין בהר הרצל, קברו של "ישראל מיר" האנונימי. חלל שלא היה עליו שום תיעוד ברישומי הצבא, ואף משפחה לא פנתה לברר עליו.
המסתורין נשמר במשך עשרות שנים, והקונספירציות והמיתוסים התפתחו בהתאם. עד שלפני כעשור החליטו בצה"ל לערוך בדיקת DNA לעצמות שבקבר, וכך נמצא כי החייל הקבור הוא יעקב מאמאן ז"ל. מאמאן נולד במרוקו ב-1928 וכשהיה בן 19 הצטרף לתנועת "בני יהודה" ועלה לארץ ישראל. כשהגיע הוא נכלא בידי הבריטים וגורש לקפריסין, שם למד יידיש מעולי אירופה שנכלאו שם.
טוראי יעקב מאמאן ז"למתוך אתר יזכורהוא חזר לארץ, גויס מיד לפלמ"ח הצטרף ללחימה ונפצע מפגז שנפל בקיבוץ מעלה החמישה, שם שהה. הוא פונה לבית החולים הדסה בירושלים ומת מפצעיו ב-30 במאי 1948, שבעה שבועות אחרי שעלה ארצה. מדוע נקבר מאמאן תחת השם ישראל מיר? וישקובסקי מסביר שאין תשובה ודאית, אך מניחים שברגעיו האחרונים שאלו אותו מיהו, ומאמאן ענה ביידיש "מיר ישראל". ייתכן שהתכוון לומר שהוא ישראלי.
"לצאת עם החיים"
אנחנו ממשיכים במסלול, עוברים בין קברי האחים מהקרבות השונים במלחמת העצמאות, דרך חלקת הצנחנים והאנדרטאות הגדולות. אנחנו מתקרבים גם אל החלקות החדשות בהר, חברי הקבוצה מספרים כל אחד על הקשר שלו להר ולנופלים שקבורים בו.
את הסיור אנחנו מסיימים בקצה ההר, ליד העמדות לנטילת ידיים. "חייבים לסיים עם אופטימיות ותקווה – עם מים על הידיים כפי שהנהיגה מסורת ישראל, שכן מים מייצגים חיים וידיים מייצגות בנייה ועשייה", מסביר וישקובסקי. "הכי קל לצאת עם מים בעיניים, עם הדמעות, אבל אנחנו נצא עם החיים, עם הסיפורים, עם ההשראה שקיבלנו מהנופלים ועם הבטחה שמותם לא היה לשווא".
אנחנו יוצאים מהסיור מחוזקים. למרות הקושי, השכול והסיפורים העצובים, זכינו לצעוד בין הגיבורים והגיבורות שקיפחו את נפשם עבורנו, עבור קיומה של מדינת ישראל. גילינו משפחות רבות שצמחו מתוך השבר, שהפכו את הזיכרון של בניהן ובנותיהן למשהו גדול אחד שמחבר את כולנו. "יש המון חיים בהר הרצל", מסכם וישקובסקי. "הוא הר הזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל".
