טנקי מרכבה מצולקים מפגיעות שטחיות מטילי RPG עזתי מסוככים על לוחמי חטיבה 188, שהסתערו איתם בשכונת שג'אעיה לפני שלושה חודשים. כעת הם אורבים בין טרשים מוריקים לפרות שלוות, באחת מהנקודות המסוכנות בגבול לבנון: גזרת הר דב נטולת הגדר והיישובים. מפקדיהם מאוגדת האם 36 במירוץ נגד הזמן: הם כעת בשיא השתלמות "100 הימים" - להיות מוכנים באופן מלא להוביל את התמרון הצה"לי נגד חיזבאללה.
בין השיחים העבותים של הר דב, כמה מטרים אחדים מהגבול שאינו נראה, מנצלים הלוחמים הפוגה למשחק קלפים בין שני הטנקים החבוטים - מפלצות מלחמה שחוקות - שלא יודעות שובע. יש לחיילים אלה ניסיון לחימתי שאין לגנרלים בצה"ל. בזמן שחבריהם מחטיבה 7 טוחנים עוד בעומק השטח העזתי, פה הם מתנחמים בסבבי יציאות שמזכירים את רצועת הביטחון של פעם: 19/18 ימים בצבא, ו-4/3 ימים בבית, "אם אין התרעות" - והתרעות יש בשפע.
כעת, מדובר בהתרעה המפורסמת ביותר - נקמה איראנית - וגם הם ב"סל המטרות". הם כמעט ולא נראים, ורק נהמות המנוע של הטנק מסייעות לנו לאתר אותם בשלוחה שיורדת מאחת הפסגות של ג'בל ראס - קו הרכס מרובה הגבעות שעליו יושב הר דב - החבל ההררי, הפראי והיפהפה שיורד מפסגות החרמון שעדיין מושלגות לאצבע הגליל ועמק עיון.
"אין פה קליטה כמעט, מלבד לפרטנר, אז כולנו עברנו לפרטנר שבטח עשו עלינו קופה", הם אמרו בחיוך. חלקם לבושים בסרבל בגוון צהוב מדברי, שונה כל כך מהנוף הירוק שבו הם שוהים כעת, "כי זה מה שהגיע מהאמריקנים". בקרוב הם יקבלו מדים טקטיים חדשים, כמו יתר לוחמי החי"ר, הבטיח להם המח"ט אלוף-משנה אור וולוז'נסקי, או בקיצור וולוז'. למרות ניסיונו הרב, לפקודיו לא יוכל להעביר שיעורים על לחימת הגרילה הקבועה עם חיזבאללה בבט"ש: הוא כבר מהדור שהתגייס אחרי שצה"ל יצא מדרום לבנון. בנסיגה במאי 2000 היה אל"מ וולוז'נסקי בסוף כיתה י"ב.
במהלך סיור שערך מהשלוחות הנסתרות, שנמצאות בין מוצבי החרמון הנושקים לאתר הגלישה הנטוש שלא פעל החורף לבין מוצבי הר דב, הוא עודכן ברשת הקשר על עוד נפילות של רקטות ליד ש"ג של מוצב מרכזי בגזרתו. חיזבאללה, כך מסתבר, פעלתני יותר בשעות הצהריים המאוחרות, בדיוק כמו שחמאס היה נגדם בתוך עזה. בשעות אלה גם הראות היא נגד חיילי צה"ל בשל השקיעה, ומחפות על זה, כהרגלן, התצפיתניות. "הן חתומות על חיסול רוב מחבלי חיזבאללה באזורים הכי קשים לזיהוי, הן עושות עבודה מדהימה", סיפרו בגאווה קצינים מנוסים. "חיזבאללה מנסה לפעול לאחרונה גם בלילה, וגם ארגון ג'מעה אל-איסמעיליה הפלסטיני מנסה להוציא פיגועים, פה אבל פעמיים חיסלנו לו פעילים לפני שביצעו את זממם".
למרות שזו לא מלחמה ועדיין נשמרות כאן משוואות של מאזן אימה, הפקודות לכוחות הן ברורות: כל פעיל חיזבאללה שמזוהה בצד הלבנוני מחוסל מיד, גם אם אינו חמוש ולא מהווה איום. רק בסוף השבוע האחרון חוסלו כך כ-10 מחבלי חיזבאללה ותנועת אמ"ל. המפקדים כעת נשבעים שרוב מכריע מכוחות רדואן של גדודי הפלישה של חיזבאללה נסוגו למרחק של 8-7 ק"מ מהגבול. ל-60 אלף תושבי הגליל שנעקרו מבתיהם וחוששים לשוב זו לא נחמה מספקת לחזור הביתה, גם לא כשאומרים להם שכמות כפולה מתושבי לבנון ברחו צפונה מכפריהם.
משימתם של לוחמי 188 כאן ברורה: הם בשטח ולא בתוך מוצב כדי להסתער מאחור, אם וכאשר, על פלוגת חיזבאללה שתנסה לכבוש את המוצב הסמוך לכוחות. במבט ראשון, למי שמכיר את הר דב, הרבה לא השתנה: גזרה פסטורלית ורגועה שמופרת מדי פעם בהדי פיצוצים, פקחי יוניפי"ל שעדיין מפטרלים בין בסיסיהם בגבול ועדרי בקר לצד שועלים ותנים. בפועל, הרבה השתנה: אל"מ וולוז'נסקי חובש כעת כובע כפול מאז שהחליף פה את המילואימניקים לפני כחודש וחצי. הוא לא רק מפקד על חטיבה סדירה, אלא מפקד בפועל של החטיבה המרחבית החדשה "ההרים" שנמתחת מאזור מג'דל שמס מערבה ולמעלה, וכוללת בתוכה את החרמון והר דב.
רק לפני שנים אחדות צה"ל סגר כאן את חטמ"ר החרמון ואיחד בין גזרות, וכעת שוב התערבבו הקלפים מול האיומים שהתגלו והוחרפו. הרעיון בהקמת החטמ"ר החדשה הוא פשוט: יצירת הדדיות בחיפוי ובתצפית בין מוצבי החרמון לאלו של הר דב ושליטה משותפת על צירי החדירה בוואדיות העמוקים, כמו אלו של נחל שיאון. בכל יום נפרסות כאן עוד ועוד פירמידות של תלתליות כדי לעכב פלישה אפשרית של כוח רדואן.
בשולי ההר הוקם בסיס אימונים באש חיה שצה"ל מתרגל באמצעותו את הכוחות. "אסור שהלוחמים יחשבו שכאן זה כמו בעזה, זה לא אותו אויב, זו לא אותה קרקע. בעזה נסענו חופשי על צירים ופה ימתינו לנו דרכים ממולכדות", הסבירו המפקדים. ממוצב יפעת שבחרמון רואים היטב למשל את מוצב גלאדיולה שבהר דב, וכן את המוצבים דליה והדס. בתווך נמשך המשא ומתן האיטי בין ארה"ב וצרפת לממשלת לבנון, ובתוכה חיזבאללה, להגיע להסכם הפסקת אש שימנע מלחמה, משום שכולם מסכימים שבכל מקרה הסכם כזה יסיים מלחמה.
בישראל ובצה"ל בפרט פסימיים לגבי הצלחת המו"מ ככל שימי הקרב הופכים לחודשי הסלמה. חיזבאללה דורש תמורה כלשהי, הישג שיביא ליותר מ-300 משפחות שכולות שלו שדורשות הסברים. על 12 נקודות מחלוקת היסטוריות זעירות בגבול, בעיקר בגליל המערבי, ישראל תוכל להתפשר. חלקן לא עולות על 80 סנטימטרים אדמה. בחוות שבעא ושובא בהר דב ובמוקד מחלוקת נוסף ליד ראש הנקרה הסיפור הוא שונה, וההתנגדות הישראלית לפשרה שם היא בעיקר ביטחונית.
לגזרה זו של הר דב שיגר חיזבאללה בשבועות האחרונים שישה כטב"מים תוקפים שנושאים מטעני חבלה במשקל שישה ק"ג. לפעמים לא הייתה לכך התרעה, והלוחמים נדרשים לפתח חדות ומשמעת מבצעית גבוהה. לפני כשבועיים אחד מהכטב"מים הללו פגע במאהל בשטח של כוח גולני באמצע היום, והסב לו נזק רב. הלוחמים היו באותו הזמן בפטרול בקרבת מקום ולא נפגעו.
ותיקים בחטיבה החומה חוששים מתופעות מוכרות מהעבר: ביטחון עצמי מופרז של לוחמים מיד אחרי לחימה בשטח אויב, בדרך כלל לאחר שנגמרות מלחמות. זה מוביל לירידה במשמעת ולהתנשאות על מפקדים צעירים ופחות מנוסים מהם. בצפון כעת זה עלול להיות קטלני, כי אלו הלוחמים שיובילו תמרון אפשרי בלבנון. לכן, בהשתלמות "100 הימים" שמים לב גם לפרטים הקטנים: לקחת מהלחימה בעזה את הדברים הנכונים ולשכוח ממה שלא רלבנטי. חיזבאללה לא רק חזק ומצויד יותר מחמאס, אלא גם מרכז את נכסיו יותר בשטחים הפתוחים ההרריים, ופחות בכפרים ובערים. היתרון בכך: לא צריך להתעכב בלוחמה בשטח בנוי ולהיכנס לכל כפר. לוחמת הסבך שצפויה תהיה שונה אפוא דרמטית מההתקדמות המישורית והקצרה שהייתה להם ברצועה.
וכמובן, הניואנסים הבסיסיים שהם חייבים להתרגל אליהם: שדאות ברמה גבוהה, הסוואות כמו פעם, שמירה על תוואי לוואי וכללים כמו לא להיחשף בגלל סיגריה מיותרת שנראית למרחוק או בעקבות טלפון מבצעי שדלוק יתר על המידה או בזווית הלא נכונה. עם חלק מהכללים הללו הם מתמודדים כבר כעת מול חיזבאללה בגבול, מקבלים שיעורים ביסודות הפרט גם מ"סביהם" שלחמו לפני 30 שנים בבופור.
במאהל נסתר של לוחמי גדוד 13 של גולני בהר דב מצחצחים הלוחמים את רובי התבור שלהם ומתבאסים שיצטרכו להיפרד מהם לטובת M16 חדש, כחלק מהשינויים שכפתה הלחימה בעזה והתחדשות צבא היבשה. כמו שגבעתי מזוהה יותר מכל עם עזה, כך גולני מזוהה בהווה ובהיסטוריה יותר מכל חטיבה אחרת עם הצפון. לוחמי הסיירת שלה פרוסים כעת בכל גזרת הגבול ונדהמים מיכולות חיזבאללה, ובהן טילי האלמס - גרסה איראנית לטילי הגיל שלהם עצמם: חימוש קרקעי ללא צורך בקו ראייה ישיר, שניתן לניהוג מרחוק ולירי מדויק "מעבר לגבעה".
קשה ללוחמים להיות במוד הגנתי ולא התקפי כפי שחוו בעזה, אבל עוד יותר כואב להם לראות את היישובים הישראליים שוממים. אחד מהקצינים הצעירים בגולני אבטח סצינה קורעת לב מבחינתו: משאיות הובלה שנכנסו למושב ליד הגבול בשבוע שעבר ופינו רהיטים ומכשירי חשמל של עוד משפחה שנשברה סופית, ושכרה דירה במרכז הארץ. "הנזקים הופכים לבלתי הפיכים בחבל הארץ שננטש, ועוד מבלי שפרצה בכלל מלחמה", אמר. "אותנו זה לא מנחם שאת שלב פינוי האוכלוסייה חסכו לנו לתרחיש של תמרון, ושהסיכונים כך לאזרחים פחתו". נגד ימ"חים שגר באביבים אמר לחבריו מחטיבה 188: "אוכל לחזור הביתה רק כאשר ילדיי יוכלו לנסוע שוב בחופשיות בטרקטורונים בשדות שלנו".
לצד התסכול מהמצב, המוטיבציה של הלוחמים גבוהה מאוד. לאחר שיצאו מעזה ועלו צפונה נשאלו לוחמי 188 בסקר שערכו להם בצבא באילו תחושות הם נמצאים. 90% מהם השיבו שהם רוצים מאוד לחזור להילחם וחשים ביטחון גבוה, אמון במפקדיהם ומסוגלות אישית גבוהה לזירה הצפונית. גם כמות המפקדים שרוצים ויוצאים לקצונה הוכפלה.
חזרה לגולני, החטיבה של הצפון: בעוטף עזה, ליד קיבוץ אורים, פגשתי בשיא התמרון ברצועה מפקדת שטח קדמית של החטיבה תוססת ומוארת, פעלתנית ורועשת. פה ליד הגבול המפקדת הקדמית החטיבתית שנפרסה אחרת לגמרי, עדות חותכת להבדל התהומי בין עזה ללבנון. רשתות הסוואה מכסות את אוהלי ויבילי המפקדה והיא מוחשכת לחלוטין, בלי אף עמודי תאורה. גם פנסים אסור להדליק. הסיבה: פעילי חיזבאללה מנסים לאתרה באמצעות רחפנים ולהתפוצץ עליה אחת לכמה לימים.
מנגד, בגולני משתמשים פה גם בתחבולות כיד הדמיון: לא בכל הפתיונות הללו חיזבאללה נופל, ולא כל חוליית אויב שיורה בכל פיתיון שכזה מותקפת מייד; סבלנות היא מילת המפתח, ולעיתים מארב מוצלח של כמה ימים מניב פירות קטלניים יותר מול צבא הטרור שאורב מעבר לגדר.
לגולני, כמו בכל מלחמה, היו הכי הרבה נפגעים גם הפעם, ולא רק כי שניים מגדודי החטיבה החזיקו את הקו בעוטף ב-7 באוקטובר. כ-350 לוחמים ומפקדים נפצעו או נהרגו בחצי השנה האחרונה, היקף של כמעט גדוד שלם שירד מהמצבה בחטיבה שאמורה להוביל את התמרון בלבנון. הסד"כ שנחסר הושלם ברובו בחודש האחרון בלוחמים צעירים מהטירונות או בכאלו שלא שוחררו בתום שירותם הסדיר. המפקדים כאן מזכירים ללוחמים בכל בוקר: "בעזה יכולתם לעשות עשרות טעויות בחודש מבלי לשלם על כך מחיר מהחמאס. בלבנון תעשו טעות אחת - ומיד תחטפו".
