על רקע פריצת הדרך המשמעותית במשא ומתן בין נציגי 11 הנרצחים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972 לבין הממשלה הגרמנית, משפחות הקורבנות החליטו הלילה (בין שלישי לרביעי) להגיע לטקסים לציון 50 שנה לטבח שייערכו ביום שני הבא בגרמניה. לפי הדיווחים האחרונים, סוכם במו"מ כי גרמניה תשלם למשפחות הקורבנות 28 מיליון אירו - כ-1.2 מיליון לכל אחת מ-23 המשפחות הזכאיות. עם זאת, השאלה מי יישא בהוצאות שכר הטרחה של עורכי הדין של המשפחות עוד נותרה פתוחה.
ההצעה הגרמנית האחרונה לסכום הפיצויים, שהגיעה לאחר מאבקים ארוכים, גדולה פי יותר מחמש מההצעה שהייתה תקפה עד לפני כחודש, וקרובה מאוד לדרישת המשפחות - שביקשו 33 מיליון יורו לפי תקדים שנקבע לפיצויים על מתקפת טרור בינלאומי שעומד על 3 מיליון לכל קורבן. הדרישה הייתה גבוהה משמעותית מההצעה הגרמנית הקודמת שעמדה על מיליון יורו לכל קורבן (11 מיליון בסך הכול), בהתאם לתקדים שנקבע לפיצויים על מתקפת טרור מקומי. עם זאת, נדמה שהחלטת המשפחות שלא להגיע לטקסים הטתה את הכף והכניסה את מאמצי המו"מ הגרמניים להילוך גבוה. למעשה, הממשלה הגרמנית דנה בנושא אתמול בישיבת קבינט מיוחדת, לצד עניינים הרי גורל כמו מצב האנרגיה והמלחמה באוקראינה. פקיד גרמני בכיר שנכח בישיבה הגדיר את הדיונים בנושא כ"בעלי חשיבות עליונה".
הגרמנים עמלו על הטקסים בשנתיים האחרונות והשקיעו בהם רבות, והם אמורים להתקיים במעמד נשיאי שתי המדינות. הנשיא יצחק הרצוג, נציין, לא התכוון להשתתף בטקס מתוך כבוד להחלטת המשפחות - אך כעת, עם הסכמתן, הוא צפוי להגיע אליו גם כן. טקס אחד יתקיים בכפר האולימפי במינכן, שם התחיל מסע ההרג, והטקס השני יתקיים בשדה התעופה בעיר פירסטנפלדברוק הסמוכה למינכן, שם ההרג הסתיים.
הפיצויים, שהתשלום עליהן יתחלק בין הממשל הפדרלי, מדינת המחוז בוואריה ועיריית מינכן, לא היו הנושא היחיד שעל הפרק במו"מ. גרמניה הסכימה כבר בשלב יותר מוקדם להודות באשמה שלה באירוע, לספק גישה ושקיפות לכל הפרוטוקולים של החקירות ולהקים צוות היסטוריונים ישראלי-גרמני שישחזר ויחקור את האירוע. כעת, עם סגירת הפרטים האחרונים במשא ומתן, נדמה כי תגיע לסיומה הסאגה המכוערת בין הממשלה הגרמנית למשפחות הקורבנות, שנמשכת כבר חמישים שנה.
ב-5 בספטמבר 1972, במהלכה של אולימפיאדת מינכן, מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור" חטפו ורצחו 11 ספורטאים מהמשלחת הישראלית, באירוע שלימים ייזכר כ"טבח הי"א". לאחר הרצח שתיים מאלמנות הספורטאים - אנקי שפיצר, רעייתו של מאמן הסיף אנדרי שפיצר, ואילנה רומנו, רעייתו של מרים המשקולות יוסף רומנו, לקחו על עצמן לייצג את משפחות הקורבנות מול הגורמים הרשמיים בגרמניה. בין היתר בנוגע לחקירת האירוע, ובכלל זה מבצע החילוץ המאוחר והכושל, הנצחת זיכרונם וכן תשלום הפיצויים.
ההחלטה על ההגעה לטקס התקבלה בשיחת זום של המשפחות שהתנהלה הלילה, ובסופה רובן הביעו תמיכה בקבלת ההצעה. אולם, בשלבים מוקדמים יותר של המו"מ, ועל רקע המאבק לפיצויים, נוצר קרע בין משפחות החללים: רומנו ושפיצר דרשו להמשיך להיאבק כדי לקבל פיצוי כספי ראוי, ואילו אייל שפירא - בנו של עמיצור שפירא ז"ל - טען שמדובר בניסיון לסחוט את הגרמנים. יתר המשפחות חתמנו אמנם על תמיכה ברומנו ובשפיצר, אך חלקן לא הסכימו עם דרכן.
"בהתחלה קיבלתי את הייצוג שלהן, הייתי צעיר וטרוד מדי עבור ריצה אחר ההנצחה והפיצויים", אמר שפירא, שהפך בשנה האחרונה לאופוזיציה קולנית נגד שתי האלמנות, לפני שבועיים. "באולימפיאדה ב-1996 קיבלתי אות אזהרה ראשון. הוזמנו שם כיתומים כדי להגיד את דברנו. אבל אילנה ואנקי הגיעו גם. הרגשתי שהגעתי לגנון עם שתי גננות. הן לא נתנו לי לדבר. התקשרו לאשתי בישראל וביקשו שאסתום את הפה".
שפירא היה היחיד שלא חתם על ייפוי כוח שעליו חתמו כל המשפחות עבור רומנו ושפיצר. הוא הגיש בקשה משפטית שהן לא ייצגו אותו ולא ידברו בשמו. עוז שפירא, אחיו של אייל, שהיה השותף שלו במרד נגד שפיצר ורומנו, התקפל וחתם על המסמך. עוד שתי משפחות שדיברנו איתן הביעו את אי-הסכמתן להחלטה להחרים את הטקס. "המבנה של המשפחות הוא לא ממש דמוקרטי", אמרה לי בת לאחת ממשפחות הקורבנות, "אי-אפשר להביע את רצונך כמו שאתה רוצה כי יש קצת פחד והרגשה של איום מצד אילנה ואנקי. כולם רק רוצים להיות בשקט ולקבל את הכסף".
על טענותיו של שפירא מסרה רומנו כי "סבלו של אייל גדול כסבלנו, אבל הוא בוחר לייצג את עצמו ולפגוע באחרים. בהתחלה היה מפתח נקודות שבו אלמנות היו אמורות לקבל יותר כסף מנכדים, אבל אני ואנקי נאבקנו כדי שכולם יקבלו פיצוי שווה. הפסקתי להתבייש בזה שמגיע לי פיצוי ראוי".