זו ההצעה הכי טובה שהם יקבלו, לא תהיה טובה ממנה, אמר יואב גלנט לראש הסי־איי־איי בפגישתם בוושינגטון. זה היה לפני כעשרה ימים. דברים דומים נאמרו ליועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן. באותו ביקור ניתח שר הביטחון בפני השניים את המלכוד האסטרטגי שישראל נקלעה אליו. אם אין עסקה בעזה, חיזבאללה ממשיך לירות בצפון. ישראל מעדיפה הסדר על מלחמה, אך הזמן אוזל. הברירה היחידה שנותרת לה היא פעולה צבאית. אם זה יקרה, תשומת הלב העולמית לא תוקדש עוד למצבם של תושבי עזה, אלא לעלטה הצפויה בביירות. בדרום, ישראל תעבור ל"שלב ג'" ברצועה. המוטיבציה לעסקה תפחת. וממילא, הזהיר גלנט, תנאי העסקה שהוצגו בידי הנשיא ביידן לא ישופרו עוד; ישראל לא יכולה לעשות זאת ביטחונית או פוליטית.
הבכירים האמריקאים הבינו את המסר היטב; הם הבטיחו לגלנט שהוא יעבור הלאה, לקטארים ולכל השאר. שבוע לאחר מכן, עם קשר למסר או בלעדיו, חזרו אנשי חמאס למדינות המתווכות עם התשובה החיובית ביותר מאז שהחלו המגעים הנוכחיים. "הכי קרובים לעסקה אי פעם", כלשונו של גלנט למשפחות החטופים אתמול. בישראל חושבים שההתפשרות של חמאס נובעת בין היתר מהלחץ הצבאי המתמשך של צה"ל ברצועה, ושחיקה מתמשכת בכוחו של הארגון.
ועדיין, הסעיף שעוסק במעבר בין השלב הראשון לשני עודנו שנוי במחלוקת. מדובר בסעיף 14 להסכם. הסעיף המסוכן ביותר פוליטית לראש הממשלה; זה שדרכו אפשר להבין אם המלחמה נגמרה. לצופה מהצד, הפערים סביב ההתנסחות הזו מגוחכים. שני הצדדים מבינים היטב שאי־אפשר להבטיח סוף למלחמה. זה תלוי ברצון הטוב של הצדדים, וישראל לא תשקוט לפני שיחיא סינוואר ואנשיו יחוסלו.
חמאס רוצה לכבול את ישראל, דרך מעורבות המתווכות והערבויות שלהן. ישראל מעוניינת לעמעם. יש לה סיבה טובה: נתניהו מתכוון לדרוש בעת המו"מ לשלב השני פירוז מלא של חמאס. הואיל וזה לא עומד לקרות, חידוש המלחמה – לפני השבת החטופים הגברים שייוותרו בשבי – סביר מאוד.
הטור המלא של נדב איל - מחר במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" וב־+ynet
