בשבוע שעבר פורסמו נתוני שירות התעסוקה ושוב ראינו באופן לא מפתיע שהנשים הערביות נמצאות בתחתית הטבלה. קוראים לזה "שיעור השתתפות נמוך", ואני אשתדל לנסח זאת באופן יותר מציאותי ופשוט: נשים ערביות עובדות הרבה פחות מכפי שהיו רוצות. הלב שלי נחמץ למקרא הנתונים הללו כיוון שאני מבינה מה המשמעות של נשים, בהן צעירות רבות, שנאלצות להישאר בבית.
יוקר המחיה לא פוסח על החברה הערבית. הצורך בפרנסה הוגנת, הולמת, מקיימת ובעבודה טובה משותף גם לנו. אז למה נשים ערביות נשארות מאחור? בגלל שילוב בין חברה מיושנת לבין הפקרות מתמשכת. כשיותר נשים לא יוצאות לעבודה, המשמעות היא שיותר משפחות נאלצות להסתמך על משכורת אחת, ובכך מבטיחות לעצמן רמת חיים נמוכה ועוני. כשיותר נשים נאלצות להישאר בבית, הן לא עצמאיות כלכלית, תלויות לחלוטין בבני הזוג שלהן ועלולות להיקלע למצוקה ולאלימות כלכלית. החינוך, ניהול הבית ועבודות הבית יוטלו עליהן, כיוון שאין להן תעסוקה אחרת, והסיכוי לשוויון בסיטואציה כזו קטן.
את הפערים המעמיקים והולכים הללו אנחנו מורישים לדור הבא. טועה מי שחושב שאישה ענייה, שלא עובדת ותלויה בבן זוגה באופן מוחלט, יכולה בקלות לחנך לאזרחות טובה ילדים וילדות שגדלו במצוקה כלכלית ולא קיבלו הזדמנות לחיים מתקדמים וקידמה. ילדים שגדלים במצוקה - ולמשפחות שלהם אין יכולת להוסיף תקציבים והשקעה בחינוך, בהעשרה, ביצירת הזדמנויות – עלולים בקלות רבה מדי למצוא עצמם נגררים לפשיעה. לכן יש צורך בחלופה.
הדרך לצמצם את הפערים בחברה הערבית מתחילה בהשקעה בתעסוקת נשים: חלוקת הנשים לפי לרמות ההשכלה ומשם לסוגי השקעה ופעילות בהתאם. יש נשים ערביות משכילות רבות שזקוקות לתוכניות מנטורינג כדי להגיע לעמדות משפיעות ובולטות בעולם העסקי, בארגונים ותחום הציבורי. לצידן יש נשים שזקוקות להכשרה בסיסית של מיומנויות טכנולוגיות ואוריינות טכנולוגית. ולא פחות חשוב, יש צורך אדיר בהשקעה בתחבורה ובנגישות תחבורתית עבור רובנו, ובמקביל בביסוס תשתיות מתפתחות – למשל אינטרנט – שיועילו לאלה שיכולות לעבוד רק מרחוק.
כמי שמעסיקה בעיקר נשים אני מבינה את הצורך, בעיקר בחברה הערבית, לשלב עבודה עם משפחה. לכן אני מקפידה שליד מקומות העבודה וסביבות העבודה שאני מספקת יהיו פעוטונים ומשפחתונים. יצרתי קשר עם נשים באזור וביקשתי מהן להקים משפחתונים שמתאימים לגילאים הרכים, על מנת להוציא יותר נשים ערביות לעבוד. אם השלטון המקומי והמשרדים השונים יהיו יצירתיים, הם יקימו בעצמם גני ילדים ומשחקיות ליד מקומות עבודה. זה יוציא יותר נשים לעבוד.
ד"ר חולוד אבו חרפהענת קאזולה לחברת Q Elite Beautyתעסוקת הנשים הערביות מתאפיינת במקצועות "צווארון ורוד": טיפול, חינוך, סיעוד ועבודה סוציאלית, שהתגמול עליהם נמוך. כלומר גם כשנשים ערביות יוצאות לעבוד, זה במקצועות לא מתגמלים. אם נתחיל לשבור את הפרדיגמה, אם נבין שיש קשיי שפה ומנטליות שצריך להתגבר עליהם, אם נראה בתעסוקת נשים ערביות ערך חשוב, אולי גם נוכל להיערך לכך בצורה לאומית.
אם התוכניות הממשלתיות יפגשו את הצרכים השונים של השטח וייענו עליהם, נוכל לצמצם פערים חברתיים כלכליים ובמידה מסוימת גם להקטין את מעגל האלימות. הממשלה רק צריכה להחליט שהיא רוצה. הנשים הערביות מצפות לבשורה.
- חולוד אבו חרפה היא אשת עסקים, בעלת חברת האינטרנט 066, ויוזמת עמותת "אישה חזקה" להעצמת נשים ערביות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
