מכת מדינה: אף שלא היה לו כל קשר לארגון פשיעה, לפני כחודש נרצח חמאדה סאלם מול בית המשפחה בעכו כשהוא בן 30, ובחקירה עדיין אין כל התקדמות. הוא היה מורה לחינוך גופני בבית ספר בנהריה. "הוא היה בקשר טוב עם כולם", סיפרה אמו בוראן. "לא היה מישהו שלא אהב אותו, הוא אף פעם לא חשב לפגוע באיש, תמיד עזר והקריב מעצמו למען אחרים".
"מאז המקרה, לא ראינו שם דבר חדש", אמרה האם. "השוטרים הגיעו לבית ושאלו אותי שאלות במקום שיחפשו את הרוצח". משפחת סלאם זועמת, והיא לא היחידה: מתוך 91 מקרי רצח בחברה הערבית מתחילת השנה - רק תשעה כתבי אישום הוגשו עד כה.
3 צפייה בגלריה
מימין למעלה: אביו וילדיו של עומר שעבאן שנרצח בלוד; מימין למטה: יוסף ובוראן, הוריו של חמאדה שנרצח בעכו; משמאל: אפראח וחמדי רג'אי, הוריו של האשם שנרצח ביפו
(צילום: נחום סגל, קובי קואנקס)
3 צפייה בגלריה
בוראן סלאם עם תמונה של בנה חמאדה. "אף פעם לא חשב לפגוע באיש, תמיד עזר והקריב מעצמו למען אחרים"
(צילום: נחום סגל)
"לבני היה חבר ממשפחת רובאעי, שנרצח בגלל סכסוך בין משפחות. הוא כתב בפייסבוק על חברו דברים טובים, סיפר עד כמה הם היו קרובים. כנראה שהכתיבה שלו הפריעה לאנשים שהחליטו לרצוח אותו", משערת האם. "הוא לא איים ולא קילל, אלא רק רצה להביע את אהבתו לחברו שנרצח. בני בכלל לא קשור לאף סכסוך". בוראן ממשיכה: "חבל מאוד שהגענו לפשיעה קשה ומזעזעת. כמעט אין פענוחים, זה מאכזב וגורם לי לחשוב שהתיק של בני יישאר במגירה ללא התקדמות".
אף שמצלמות האבטחה תיעדו את רצח האשם רג’אי, שנורה ליד ביתו ביפו לפני כחודש על ידי מתנקש שהגיע על קורקינט, טרם נעצרו חשודים. "בני מוכר כאדם ישר, אף פעם הוא לא פגע באף אחד", סיפר אביו חמדי. "עד היום לא ידוע לנו מה גרם לרצח. בני עבד במטרה לפרנס את לימודיו והיה שקט. אפילו כשהתקרב אליו הרוצח הוא חשב שמישהו צוחק, אמר לו ‘מה אתה רציני?’, ואז הרוצח ירה בו והלך וחזר שוב והמשיך לירות מטווח אפס".
פיצוץ הרכב בלוד שבו נהרג עומר שעבאן
(צילום: נדב אבס, ליאורה רביץ, תיעוד מבצעי מד"א)
אפראח, אמו, הוסיפה: "עד היום קשה לי להאמין שבני לא נמצא בבית. באזור שנרצח בו יש המון מצלמות אבטחה. רואים את הרוצח, אבל המשטרה כשלה. אם הנרצח היה יהודי, אני בטוחה שהיו עוצרים את היורה תוך שלוש שעות, אבל הקורבן ערבי אז מבחינתם דמו זול".
לפני כשלושה חודשים עומר שעבאן, אסיר משוחרר, נרצח בפיצוץ מטען חבלה ברכבו. אביו, גאזי, מאשים: "המשטרה לא רוצה לעבוד, היא רוצה רק יחסי ציבור. לא ראינו התקדמות בתיק הרצח של בני עומר, אנחנו עדיין מחכים לדעת מי רצח אותו. תפסיקו לדבר בסיסמאות". גאזי המשיך: "אם רעול פנים יתקוף כלב של יהודי, עוצרים אותו תוך שעות, אבל כשרוצחים ערבים הכל נזרק בזבל".
3 צפייה בגלריה
חמדי ואפראח רג'אי, עם תמונה של בנם האשם. "עד היום לא ידוע לנו מה גרם לרצח"
(צילום: קובי קואנקס)
אם נוספת מהצפון, שביקשה להישאר בעילום שם, הוסיפה: "גם בני נרצח בדם קר לפני חודשיים ועד היום אני לא יודעת מה הרקע. המדינה אחראית על הפשיעה המשתוללת, כי היא לא עוצרת את הפושעים שמהווים סכנה על חיינו. לא אופתע גם אם ימשיכו לרצוח עוד אנשים ממשפחתי, כי הם יודעים שהמשטרה לא תעשה כלום".
דוח מבקר המדינה מחודש מרץ קישר בין תופעת "חוסר המעש" של צעירים מהחברה הערבית לבין נתוני הפשיעה הגבוהים. לצד הכישלון המשטרתי בפענוח תיקים, במלחמה בפשיעה ישנם משרדים ממשלתיים נוספים שלא עושים מספיק מול הפשיעה שמשתוללת ברחובות החברה הערבית.
מירתג'י ואפראח רג'אי , הוריו של האשם שנרצח ביפו בחודש אפריל, מספרים עליו
ב-2021, כ-29% מהצעירים הערבים בישראל, בני 18 עד 24, הוגדרו חסרי מעש - כלומר לא עבדו ולא למדו. מדובר ב-25% מהגברים הערבים ו-34% מהנשים. השיעור הזה גבוה כמעט פי שניים מהממוצע במדינות ה-OECD. המצב חמור עוד יותר בקרב הצעירים הבדואים: בתחילת 2020, שיעור חוסר המעש בקרב הצעירים הבדואים היה כ-33%, לעומת כ-20% בקרב הצעירים הערבים באופן כללי. בקרב הנשים הבדואיות הצעירות הפער גדול עוד יותר, עם שיעור חוסר מעש של כ-55% - פי שניים ביחס לשיעור הנשים הערביות שאינן בדואיות.
ההערכה המרכזית היא שלצעירים ערבים רבים חסר מסלול מעבר מסודר משלב התיכון לחיים הבוגרים, בניגוד לצעירים היהודים, שמרביתם מתגייסים לצבא, לומדים בישיבה או עושים שירות לאומי. המבקר ציין שחוסר המעש והאבטלה בגיל צעיר עשויים להשפיע על התפתחות החיים והקריירה של הנוער, מה שגורם לאבטלה וחוסר מעש בגיל מבוגר. חוסר המעש פוגע בתחושת המסוגלות ובמיומנויות הבין-אישיות, מוביל לדלדול בקשרים החברתיים ולדיכאון, ומטיל נטל כלכלי על המשפחה, שגורם לעומס על שירותי הרווחה והשירותים הקהילתיים ולהגברת העוני והפערים בחברה.
המבקר מצא כי במקביל לגידול במספר צעירים הערבים שאינם מועסקים, נרשמה גם עלייה של 50% בפשיעה. הוא מתח ביקרות נרחבת בדוח שפרסם על אוזלת היד הממשלתית בטיפול בבעיה. התקציב הכולל של תוכניות הפיתוח לחברה הערבית, כולל התוכנית למאבק בפשיעה, מסתכם ב-34 מיליארד שקלים לחמש שנים, שמתוכם רק 437 מיליון מיועדים לטיפול בבעיה של הצעירים הערבים חסרי המעש. המבקר ציין כי הנזק הפוטנציאלי למשק יכול להגיע למיליארד שקלים בשנה.
