ב-12 החודשים האחרונים נהרגו 429 בני אדם בתאונות דרכים, ומתחילת שנת 2024 איבדו את חייהם 384 בני אדם – משמעותית יותר מכל שנת 2023, שבה נהרגו 361. מדובר בעלייה חדה של כ-22% במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, ובמה שמסתמן ככישלון המהדהד ביותר של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - בדרך לשנה המדממת ביותר בשני העשורים האחרונים. ומאחורי המספרים הללו, יש חיים שלמים שנהרסו.
המורות אירית זר ושרה לונדון ז"ל, שתי חברות ילדות בנות 58 ו-59 שהתגוררו ביישוב סוסיא שבדרום הר חברון, נהרגו בתאונת דרכים קטלנית שהתרחשה בכביש 31, בערב חג שמחת תורה של שנת 2017. השתיים, שאהבו מאוד את הטבע, יצאו בשעה מוקדמת לטייל באזור ים המלח, כאשר משאית כבדה שנסעה מולם התנתקה לפתע מחלקה האחורי שהתהפך, חצה לנתיב הנגדי - ומחץ את הרכב שבו שהו השתיים. שתיהן נפצעו קשה מאוד בתאונה והובלו במסוק לבית החולים סורוקה. מותה של אירית נקבע ארבעה ימים לאחר התאונה, ושרה נפטרה שבוע בדיוק אחריה.
התאונה התרחשה ב-2017, אך מאז המספרים ממשיכים לעלות. לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתחילת שנת 2024 נהרגו 71 בני אדם בתאונות במעורבות משאיות של מעל 3.5 טון, לעומת 50 בני אדם שנהרגו בשנת 2023. מדובר בזינוק של לא פחות מ-42%, חודש וחצי לפני שהשנה הנוכחית נגמרה. בשבוע שעבר אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירותי הובלה של ח"כ בועז טופורובסקי, שלפיה תאגידים מנהלי חברות הובלה שלא ימנעו העמסת מטען חורג במשאיות יסתכנו בקנס כספי של עד 301,200 שקל.
בשיחה עם ynet סיפרה בתה של אירית, תהילה זר שור (42), יועצת חינוכית מתקוע, על התאונה הקטלנית ששינתה לחלוטין את חיי המשפחה בת עשר הנפשות. "אני הבכורה מבין שמונה אחים ואחיות, וגם לשרה היו שמונה ילדים כמונו ועוד בן מאומץ - אז זה היה דרמטי. אמא אהבה לטייל, זה היה ערב חג והיא הספיקה לפנות בוקר לבשל ולהתארגן לחג, ואז שרה והיא יצאו מוקדם לים המלח. שרה נהגה, ובירידות לפני ערד הגיעה מולן משאית 'פול-טריילר'. הקבינה האחורית של המשאית התנתקה והיא פשוט מחצה אותן. לא הייתה הפרדה בין הנתיבים".
לדברי תהילה, "המסוק שהגיע חילץ אותן לסורוקה כששתיהן היו בלי הכרה. שרה הייתה חברה שלה עוד מהתיכון, הן גדלו ביחד ועבדו באותו בית ספר. לקח ארבעה ימים עד שקבעו את המוות הסופי של אמא שלי, היא גם תרמה איברים להרבה מאוד אנשים שעם חלקם אנחנו עדיין בקשר וזה מאוד מרגש. את שרה העלו באיזשהו שלב למחלקה וחשבו שהיא ממש מתאוששת והיא התחילה לדבר ולשוחח, ואז היא התמוטטה. שרה נפטרה בדיוק שבוע אחרי אמא שלי. בבוקר עלינו לקבר אחרי השבעה, ובצהריים היינו בלוויה של שרה".
תהילה סיפרה שאמה אירית הייתה "אחד האנשים הכי פעילים שאני מכירה, היפראקטיבית בקטע טוב". לדבריה, "היא הספיקה המון בחיים שלה, כולל שתי שליחויות מטעם הסוכנות היהודית באנגליה ובקנדה, ועוד אחת שהייתה בדרך. היא מאוד אהבה לטוס ולטייל, גם בארץ וגם בחו״ל, ובכל הזדמנות שהייתה לה היא הייתה מטיילת. היא הייתה אישה מאוד אהובה. בהלוויה שלה סגרו את הכביש כי היו בין 2,500 ל-3,000 איש. היא לימדה אלפי תלמידים במהלך השנים ויש לה שמונה ילדים. זה היה גדול, לא תיארנו לעצמנו שזה יהיה עד כדי כך".
"המוות של אמא הגיע אלינו מאוד בהפתעה", הוסיפה תהילה. "היא הייתה צעירה מאוד, חיה ומאוד חיונית. לכן גם הגדיעה הזו הייתה 'צונאמי'. זה לא בן אדם מבוגר והיא לא בן אדם שדעך. היא חיה את החיים כל הזמן, במלואם. כשהיינו בקנדה, לפני שאחי הצעיר נולד, היא הייתה לוקחת אותנו לטיולים פסיכיים, של שלושה שבועות. היינו נוסעים לאלסקה ולווגאס, שבעה ילדים ברכב. היא הייתה קמה בבוקר, אומרת לאבא שלי 'נוסעים להוואי', והם נסעו להוואי".
"אין פה הרתעה"
מאז המקרה, המשפחה הגדולה החליטה לקיים גם אזכרה קונבנציונלית עבור האם וגם פסטיבל בן יומיים ביער - כי אירית מאוד אהבה את הטבע. "אנחנו יוצאים ליומיים לסוג של הפנינג, עם דוכנים של עשייה, של יצירה ושל אוכל, וזה בעצם מייחד את הזיכרון שלה בצורה שיותר מתאימה לה", אמרה תהילה.
"ממשלות ישראל כשלו במאבק בתאונות"
(צילום: דוברות מבקר המדינה )
כתבה נוספת בסדרה: "קראתי לבן שלי ואמרתי לו - זה האופנוע של נועם"
תהילה סיפרה כי נהג המשאית בן ה-24, תושב הפזורה, יצא זכאי בבית המשפט מאחר שהוכיח שהבעיה הייתה במשאית עצמה - והוא לא יכול היה לדעת עליה גם אם היה בודק לפני הנסיעה. המשפחה, מצידה, בחרה שלא להיאבק על הרשעתו.
יש בך כעס?
"על הנהג אין לי כעס, אני משערת שהוא לא עשה שום דבר בכוונה ואין לאף אחד שליטה על מה שקורה ב'פול-טריילר', זה משהו שהוא הרבה יותר גדול מאיתנו. יש בי כעס על המדינה, אני חושבת שלא עשו מספיק גם בשביל למנוע את הדבר הזה, וגם לא אחר כך. איך לעזאזל בן אדם יוצא אחרי שהוא הרג בן אדם אחר בלי שום דבר? הוא ממשיך לנהוג, להתנהל ביקום הזה, ואלפי אנשים נפגעו, וראינו את זה בהלוויה שלה. בואו תדברו איתנו שנייה, איפה אתם?
"מה שחסר לי זה הרבה תשובות ובעיקר התנצלות. זה נשמע כאילו אומרים: 'התהפכה משאית, זו לא הייתה אשמתו, הוא חזר לחיים, היא מתה וזהו'. זה 'לעשות וי', וזה מבאס. כל פעם כשאני שומעת על מקרים כאלה שבהם אנשים הורגים אנשים אחרים ויוצאים מזה בלי כלום, זה מעצבן. זה לא ראוי, זה לא הגיוני שאנשים יצאו מזה עם עונש כל כך קל. אין פה הרתעה מספיק גדולה".
יצא לך להיות באזור של התאונה?
"כן. אני גם מטיילת המון וזה אחלה אזור לטייל בו, אז אני נוסעת שם הרבה. בכל פעם כשאני בצומת אני עושה שלום לאמא".
