לפני 40 יום הם הוקפצו מהבתים שלהם, הותירו אחריהם הורים, נשים וילדים ובני משפחה, ויצאו להגן על גבולות הדרום והצפון ולהחזיר את הכבוד והביטחון שגזל חמאס כשחדר לשטח ישראל ב-7 באוקטובר.
הכוחות שמגינים על גבול הצפון
(צילום: אביהו שפירא, שמוליק דודפור)
איתן, יקי וטל הם שלושה כאלו שגויסו למילואים ומהווים חלק מלוחמי החוליה הצמודים לתא"ל ישראל שומר, מפקד אוגדה 146 ותושב כפר עזה. הם מוקפצים לכל היתקלות ולכל אירוע מבצעי לאורך גבול לבנון ולא מתכוונים לעזוב את הגזרה עד אשר יבטיחו את הביטחון והשקט לתושבים במרחב.
"הייתי אמור להיות במסיבה בנובה", סיפר איתן, המתגורר ביישוב אבטליון שבמשגב. ברגע האחרון, החליט עם חבריו שלא ללכת למסיבה בדרום, אלא להצטרף לריטריט מוזיקה בצפון ובבוקר יום שבת, עם הגעת הדיווחים על הטבח בדרום, ידע שמשהו יוצא דופן קרה. "הבנתי שנצטרך להגן על הבית, במיוחד כשזה פה בצפון, וקפצתי עם הרבה מוטיבציה ורצון לעזור. ועד עכשיו אנחנו פה".
הכותרת
כאב של לוחמים: היחידות ביקשו קב"ן ביום הראשון למלחמה
25:36
הוא ושני חבריו, יקי וטל, התגייסו יחד לצה"ל בנובמבר 2009 ושירתו בסיירת העילית דובדבן. אחרי שחרורם הצטרפו לאוגדה הקרבית המתמרנת בזירת הצפון והם חלק ממערך החוד באוגדה. "אנחנו בעיקר מלווים את מפקד האוגדה לאירועים שמתרחשים על הגדר", סיפר יקי. "אנחנו קופצים איתו לכל מקום שצריך ברגע שיש אירוע. מלווים אותו לכל סיור או שיחת מוטיבציה שהוא צריך לתת לגדוד שקיבל אירוע כזה או אחר". יקי מתגורר בבאר יעקב והוא אב לשני ילדים קטנים. כמו רבים מאזרחי המדינה, גם הוא מכיר כמה מתוך יותר מ-1,400 נרצחי ונופלי המלחמה.
ללוחמים, הוא הסביר לנו, אין את הפריווילגיה לכאוב ולהתאבל עכשיו ועליהם להתמקד במשימה ובניצחון. "אני בהדחקה בקטע הזה, כרגע לא יותר מדי נכנס לאלמנטים האלה של לחשוב מי נפל וכמה נפלו", הוא אומר בפנים שמנסות להסתיר את הכאב. לדבריו, "אחרי זה יהיה זמן לעכל הכול, לעבד את זה, ולהיות באבל על מה שקרה לנו פה ב-7 באוקטובר".
יום החג שהפך ליום זוועות תפס את טל, תושב קיבוץ גבעת עוז, בזמן טיול עם בתו הקטנה ליבי ואז הגיעה הפקודה: "פתאום טלפון, תגיעו לאוגדה ישר", הוא שיחזר. "ישר הבנו שאנחנו צריכים לקפוץ כולם ולתפוס את העמדות. כרגע יש לנו מטרה אחת, להרגיע פה את התושבים, ושכולם יבינו שצה"ל פה. ועם מה שקרה - עוד נבכה על זה, עוד נתאבל על זה, כרגע צריך להרים את הראש, לתת שקט פה לכל הגזרה". שלושת החברים לנשק יודעים היטב מה מצפים מהם בני משפחותיהם הגרים בצפון והתושבים באזור. "אני חושב שהמשפט הכי חזק ששומעים כל הזמן, וזה באמת הכי נכון, שאנחנו רוצים לשנות פה את המציאות", תיאר טל. "לא לחזור למה שהיה. ותושבים פה צריכים להרגיש שיש להם גב, אנחנו פה בשביל המשימה הזאת".
שלושתם לא ראו כבר שבועות ארוכים את בני המשפחה, החברים והעמיתים למקומות העבודה ומבקשים למסור ד"ש לעורף שמחזיק ומחזק אותם. "אני מקווה שעוד מעט השגרה תחזור וכל אחד יחזור לשגרה שלו, והכי חשוב שהתושבים פה יוכלו לחזור לחיים שלהם", אומר טל.
