לפני כמה שנים, כשהייתי מורה בבית ספר בכפר בלתי מוכר בנגב, גרתי בדירה קטנה בבאר שבע. כל סוף שבוע הייתי חוזר צפונה לביקור אצל ההורים בגליל וביום ראשון בבוקר עושה את הדרך ההפוכה עוד לפני זריחת השמש. בשעות הקשות של הבוקר, בזמן ההמתנה לרכבת, הייתי מתבונן בשלטים בתחנה - השלט האלקטרוני המודיע על כל עיכוב, שלטי ההנחיות והעדכונים וכו'. הרוב המוחלט של השלטים היו בעברית. כמעט אף פעם לא ראיתי זכר לשפה שלי, ערבית. לא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת. ממילא ברוב המרחבים הציבוריים המצב היה דומה. אף שמספר לא קטן מציבור הנוסעים הם ערבים - סטודנטים וסטודנטיות, גברים ונשים בדרכם לעבודה - השפה הערבית אינה חלק מהנוף. היא לא רצויה.
אבל לפני כמה שבועות, כשנסעתי למרכז לפגישת עבודה, נתקלתי בתחנה בחיפה בשלט פרסומת גדול בעברית ובערבית. אחרי שעברתי את השער האלקטרוני ונכנסתי לרציף ראיתי עוד שלטים בשתי השפות. זה היה חלק מקמפיין חדש, כך הבנתי אחר כך, המנסה לשכנע נוסעים לאמץ דפוסי התנהגות נכונים ברכבת ("איזה מלכים שאתם נותנים לרדת מהרכבת ורק אז עולים").
את הקמפיין הזה ודאי ראה כל מי שעבר בתחנות הרכבת בשבועות האחרונים. אבל מה שאולי לא שמעתם עליו זה השיח שהוא עורר בחברה הערבית. אמנם אלו לא השלטים הראשונים שהרכבת מוציאה בשתי שפות, ובשנים האחרונות חל שינוי לטובה בנוכחות הערבית בתחבורה הציבורית כולה, אבל הפעם היה פה משהו אחר.
יש חשיבות רבה לנוכחות השפה ולפנייה לחברה הערבית בגובה העיניים. זה נחוץ גם במקומות אחרים, כמו אוניברסיטאות, מקומות עבודה ובתי חולים. הגיע הזמן שעוד גופים ציבוריים ילמדו לעשות את זה
אם בעבר השיח תמיד היה על עצם הנוכחות של השפה במרחב (יש ערבית, אין ערבית), ועל עצם הגבלת השפה הערבית רק למידע ושירות, הקמפיין החדש פתח שיח חדש על התוכן ועל איכות הערבית. כי את השפה המשעשעת של הקמפיין, שמדברת עם הנוסעים בגובה העיניים ובסלנג מקומי, אי אפשר לתרגם ישירות מעברית לערבית. נסו להכניס את המשפטים של הקמפיין לגוגל טרנסלייט - כפי שלצערי נראה שיותר מדי ארגונים וגופים ציבוריים עושים כשהם מנסים בכל זאת לתרגם משהו בערבית - ותראו מה תקבלו.
למעשה, לא היה פה תרגום בכלל. ניכר כי עבור הקמפיין נכתבה מחדש גרסה שפונה לציבור הנוסעים דוברי השפה הערבית במילים כמו ״خيا، خيتا، انت بتجنني، بتجنن" - ביטויים בשפה ערבית מדוברת בלהג מקומי. השפה פשוטה, נכונה, ואף כתובה בלשון זכר ונקבה - והיא עושה את מה שהגרסה העברית עושה בכך שהיא מדברת בגובה העיניים ובשפה חברית.
לראשונה הרגשתי שהרכבת מדברת גם אליי ולא מסתפקת רק במידע בסיסי. במשך שנים רבות מדי פחדו גופים ציבוריים לשים את השפה הערבית במרכז לצד העברית כי זה עלול היה לעורר התנגדות. אבל הנה, הפעם הרכבת עשתה את זה והשמיים לא נפלו. להיפך.
אז הרכבת התחילה לדבר בערבית ואנחנו מצפים שבקרוב היא לא תסתפק בכך אלא גם תעצור ביישובים ערביים. מספר הנוסעים דוברי השפה הערבית גדל והולך, יחד עם מספר הסטודנטים והסטודנטיות הערבים באקדמיה ומספר האזרחים הערבים שמשתלבים בשוק התעסוקה ברחבי הארץ.
נוכחות השפה במרחב הציבורי חשובה לציבור הערבי כי היא לא רק כלי לתקשורת - היא גם חלק מזהות ותרבות. חמישית מהאוכלוסייה בישראל הם ערבים פלסטינים וזכותם לנוכחות שוויונית של שפתם במרחב הציבורי. נוכחות השפה הערבית מעבירה מסר ברור גם לאוכלוסייה היהודית שלפיו ערבית היא אינה שפתו של האויב או הזר ואינה איום ביטחוני, אלא שפתם של מי שפוגשים ביום-יום בתחנת רכבת, באוטובוס, בבית חולים, בפארק העירוני, בשדה התעופה, במקום עבודה, בקולנוע ובחוף הים.
תאמר עואדהרכבת היא לא מקום מושלם, ויש עוד הרבה עבודה לעשות. למשל, להוסיף כריזה בערבית, כפי שכבר אפשר לשמוע ברכבת הקלה ובאוטובוסים. אבל הקמפיין האחרון הוא דוגמה לכך שזה אפשרי, והשיח שהוא ייצר מהווה הוכחה לכמה הדבר הזה נחוץ בתחומים ציבוריים אחרים.
יש חשיבות רבה לנוכחות השפה הערבית ולפנייה לחברה הערבית בגובה העיניים. זה נחוץ גם במקומות אחרים, כמו אוניברסיטאות, מקומות עבודה ובתי חולים. הגיע הזמן שעוד גופים ציבוריים במדינה ילמדו איך לעשות את זה, ו"ייצאו מלכים" ממש כמו רכבת ישראל.
- תאמר עואד הוא רכז פרויקט מרחב ציבורי משותף בעמותת סיכוי, המקדמת שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
