ד"ר ראשד אבו סאלח, היה מבין הראשונים שהגיעו אתמול (שבת) לזירת הטבח במג'דל שמס, שבה נרצחו 12 ילדים ונערים, בהם גם שלושה מקרובי משפחתו, וטיפל בפצועים מהפגיעה הישירה. "אני גר קרוב למגרש הכדורגל. הייתה אזעקה ובתוך שתיים-שלוש שניות נשמע הרעש של הנפילה והבום העצום. ראינו שהרקטה נפלה במגרש כדורגל שבו הייתה קבוצת אימון של ילדים בגילי 16-8". בשיחה עם ynet סיפר ד"ר אבו סאלח על המראות הקשים. "הנפילה הייתה בדיוק בתוך המגרש, בשער היציאה ממנו לכיוון המיגונית".
ריאיון אולפן ד"ר ראשד אבו סאלח
(צילום: מיקי שמידט)
דבריהם של בני משפחות של פצועים בבית החולים רמב"ם
(צילום: נחום סגל)
"התחלנו לזהות מי במצב קשה מאוד וטיפלנו בהם. בהתחלה היינו צוות מצומצם ואז הגיעו רופאים וצוות מד"א", שחזר ד"ר אבו סאלח. "ביצענו פעולות של עזרה ראשונה, אחר כך החייאה ואפילו החייאה מתקדמת, ופינינו את הפצועים לנקודת המפגש עם המסוקים שהייתה מחוץ לכפר. באותו זמן הרגשות מתנתקים, חושבים רק על טיפול הפצועים. רופא לא מזהה מי הפצוע, צריך להציל לו את החיים. אחרי שהכול הסתיים והתמונות חוזרות בראש, אתה מעכל שאלו ילדים שאתה מכיר".
חסן שאקיר, תושב מג'דל שמס שבנו נפצע מפגיעת הרקטה, סיפר בדמעות על שאירע אתמול במגרש הכדורגל. "עד עכשיו אנחנו לא מעכלים, כי האירוע יותר גדול ממה שחשבנו. היו ילדים שהיה מאוד קשה לזהות, אימהות נאלצו להיכנס לחדרי ניתוח ולזהות אם זה הילד שלהן. זה קשה. כל הזמן היו נפילות קרוב לפה, אבל לא בכפר עצמו. התחלנו להתריע ולהגיד שזה יגיע".
הוא הדגיש כי המצב חייב להשתנות. "כולנו רוצים שקט, תגובות בסוף תמיד מביאות עוד תגובות שהן לא טובות משני הצדדים. ילד ממג'דל שמס לא שונה מהילד מתל אביב או מהילד מעזה, בסוף זה ילד, ילד שבא לשחק. הילדים באזור נעולים כבר חודשים בגלל המלחמה. קיבלנו את המיגוניות רק לפני שלושה ימים. יש כאלה שניסו להיכנס והצליחו, הבעיה הייתה שהאזעקה הייתה באותו רגע".
ריאיון עם חסן שאקיר, שבנו נפצע במג'דל שמס
(צילום: אביהו שפירא)
ריאיון אולפן עם מואפק טריף
(צילום: מיקי שמידט)
המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, השייח מואפק טריף אמר הבוקר כי "יש הרבה כעס והרבה אבל. זה הוא יום אבל לכל העדה הדרוזית בכל מקום". בשיחה עם ynet, שיתף השייח טריף בתחושות הקשות אחרי האסון הכבד, ואמר כי "מוטל על המדינה, על הממשלה, להביא את הביטחון לתושבים - בצפון, בדרום ובכל מקום. הפגיעה באזרחים זה קו אדום, קו שחור, שנחצה, וחייבים להחזיר את הביטחון והביטחון אישי, להחזיר את התושבים, לעבוד בשדות, בחקלאות, במיוחד בצפון - לצערי זה לא קרה".
הוא ציין כי יש עדיין הרבה שאלות שלא נענו. "למה חיכינו? למה נתנו להם (לחיזבאללה, א"ל) להתעצם? למה הם גדלו ככה? למה לא פעלנו לפני? אני לא יודע. הם התעצמו כך שאין מדינה ואין לבנון שם, אין צבא ואין משטרה, רק חיזבאללה השטן הזה".
אחרי הגינויים הדרוזיים בלבנון ובסוריה אמש, סיפר השייח טריף כי הוא "בקשר עם כל הדרוזים, בכל העולם, בלבנון, בסוריה, בכל מקום. אנחנו מדברים, אנחנו לא מתערבים בענייני פנים, אבל כן בענייני העדה, זה מדאיג את כולם. הם מגנים את מה שקרה, משתתפים בצער המשפחות והעדה כאן. מצבם שונה שם, נסראללה שולט, ואנחנו לא עשינו די ונתנו לו להתעצם".
מנהיג העדה הדרוזית הדגיש כי למרות הכחשות ארגון הטרור, "כולם יודעים שהטיל נורה מחיזבאללה מלבנון ופגע באזרחים. כל העולם מבין, ומי שלא רוצה להבין יש לו שיקולים אחרים. אני שומע לא רק דרוזים, גם רוסים, מוסלמים ושיעים, הם נגד המלחמה. דעת הקהל בלבנון, רובה, נגד מלחמה עם ישראל. הם יודעים שאם המצב יחמיר לבנון תיהרס".
רפיק עווידאת, מנהל בית הספר ממג'דל שמס
(צילום: מיקי שמידט)
ראש מועצת מבואות החרמון, בני בן מובחר
(צילום: מיקי שמידט)
שון פרו, בן משפחה של אחת הילדות שנפצעו באורח קשה ונותחו במהלך הלילה, אמר כי היא נפצעה באזור הגב והעורף ועדיין מורדמת ומונשמת. "ההורים נמצאים בסערת רגשות", אמר. "קשה להבין את כל המצב. יש כאן גם תמונה יותר רחבה. זה היה טבח נוראי. קשה לעכל את זה עדיין. ילדים הלכו רק לשחק במגרש ונרצחו".
"כרגע ההורים הם בעיקר במצב של הרבה מאוד עצב, אבל בסופו של דבר נרגיש גם את הכעס", הוסיף. "התחושות עכשיו הן של חוסר ידיעה, חוסר אונים. הדם הזה אינו הפקר. האירוע אתמול הוא כנראה האירוע הכי חמור מאז 7 באוקטובר. זה אחד האסונות הגדולים שראינו פה".
שאדי אבו סאלח, שבנו סיראג' (14) נפצע בינוני, סיפר על התחושות מאז נפילת הרקטה, ואמר כי "אנחנו עוברים קטסטרופה שלא עברנו בחיים שלנו. הבן שלי בסדר, הוא התאושש, התחיל לדבר וללכת. היה לנו מזל מאלוהים". לדבריו, "ברגע שהוא התאושש התחלתי לספר לו לאט-לאט על מה שקרה. כל אלה שנהרגו היו חברים שלו.
"לא חשבנו בחיים שיהיה לנו דבר כזה. אפילו כששמענו את הפיצוץ הזה, אמרנו שזה כפר וזה. אבל התברר בסוף שזה טיל במשקל של חמישים קילו, והוא נפל ליד מגרש", הוסיף האב. "אלה ילדים חפים מפשע ששיחקו שם. מה אתם עושים שרירים על ילדים קטנים? זו מלחמה של גברים, זו לא מלחמה של ילדים. מה היעד שהגעתם אליו עכשיו? אנחנו מפקירים את הצפון וחייבים להתייחס אליו יותר טוב, כמו שמתייחסים לדרום ולמרכז".
רפיק עווידאת, מנהל בית ספר אלף ממג'דל שמס ששניים מתלמידיו נרצחו ושמונה נפצעו, אמר הבוקר כי זו "טרגדיה שלא הייתה כמותה מאז הקמת הכפר. אין מילים, ילדים חפים מפשע, חפים מכל דבר, איבדו את חייהם. המשפחות המזועזעות עכשיו בטראומה, ועדיין לא עיכלו את המצב. הכפר כולו באבל, כל אחד מרגיש כאילו שאיבד אחד מילדיו". הוא סיפר כי המבוגרים ניסו להרחיק אמש את הילדים שרצו להגיע למגרש הכדורגל אחרי הפגיעה, "שלא יראו את המראות המזעזעים. אלו מראות שאי-אפשר לסבול, גם מבוגרים לא יכולים לראות אותם. אנחנו נמשיך ללוות את המשפחות. צוות בית הספר הגיע היום עם היועצים והתחלנו לטפל בתלמידים. הם נמצאים ליד המשפחות בהלוויות.
"מג'דל שמס לא מתפנה וגם לא תתפנה. אנחנו מאוד קשורים לבתים שלנו ולאדמה שלנו", הדגיש עווידאת. "אנחנו מצפים שהמצב יהיה טוב, אנחנו סומכים על המדינה שהיא יכולה לטפל בנושאים כאלה, סומכים גם על צה"ל ומקווים שכל המפונים מאזור הצפון יחזרו לבתיהם, שאנשים יוכלו לחיות בשקט".
בני בן-מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות החרמון, ביקר הבוקר אחרי האסון הכבד את המדיניות בכל הנוגע לזירה הצפונית. "מדינת ישראל צריכה להתעורר. אנחנו רואים כאן חצייה של קו אדום, חצייה של האוקיינוס בפן הביטחוני. ברגע שמדברים על רקטה שנופלת בתוך יישוב ונרצחים 12 ילדים תמימים במגרש כדורגל, נגמר העולם. מפה אי-אפשר לעבור קדימה. לא היה צריך אפילו לחכות, היה צריך לכנס את הקבינט הביטחוני אתמול בלילה ולקבל החלטות, לא פזיזות".
לדבריו, "כטב"ם אחד ירד בתל אביב חצי תימן נשרפה, מה איתנו? איפה אנחנו? לא יכול להיות שמראש הנקרה עד מג'דל שמס מאות אלפי אנשים לא נמצאים בבתים שלהם, לא יודעים איפה לפתוח את שנת הלימודים. אנחנו לא חייבים לחיות בחוסר ודאות. אנחנו דורשים נקמה, זה לא יכול להיות שירצחו ילדים תמימים שלנו. צריכה להיות כאן מכה שתראה את החוזק ואת העוצמה של מדינת ישראל".
