הביקורת הפומבית על חמאס מצד תושבי הרצועה הולכת וגוברת, גם ברחובות וגם ברשתות החברתיות. ב-BBC הבריטי התחקו אחר המצב ברצועה, ושוחחו עם תושבים ברצועה, שסיפרו: "הקללות נגד הנהגת חמאס וסינוואר נפוצות אפילו בשווקים". גם עובדים בממשלת חמאס מתחו ביקורת על התקיפות נגד ישראל: "קפיצה מטורפת ולא מחושבת".
בתיעוד של הכאוס מחוץ לבית החולים בנוסייראת בזמן "מבצע ארנון", בזמן תקיפות צה"ל, תועד אחד התושבים כשפניו מגואלות בדם. "אני רופא ואקדמאי", הוא תועד אומר. "היו לי חיים טובים, אבל יש לנו הנהגה מטונפת. הם התרגלו לשפיכות הדמים שלנו, שאלוהים יקלל אותם! הם חלאות!". רגע לפני סיום הסרטון, הוא פנה להמונים שהיו מסביב: "אני אחד מכם, אבל אתם עם פחדן. יכולנו להימנע מהתקיפה הזו!". הסרטון הזה הפך לוויראלי, והוא לא היחיד.
"נהגים של עגלות חמורים החלו לכנות את החיות בשמו של סינוואר", סיפרו תושבים ל-BBC. חלקם מתחו ביקורת פומבית על ארגון הטרור, על החבאת חטופים ליד שוק הומה, כמו שהתרחש לפני "מבצע ארנון", או על ירי רקטות מאזורים אזרחיים. תושבים אחרים תוהים: "למה נועדו הפיגועים ב-7 באוקטובר? חמאס השמיד אותנו". חלק מהתושבים אף מפצירים במנהיגיהם להסכים להפסקת אש עם ישראל.
לצד זאת, יש עדיין כאלה שנשארים נאמנים לחמאס, אך אחרי שנים של שליטה דכאנית, הם עשויים לפחד להודות בכך. אחד מהם, עובד בממשלת חמאס, ביקש מ-BBC להסתיר את זהותו. "אני יודע מהעבודה שלי עם ממשלת חמאס שהם התכוננו היטב למתקפה הצבאית, אבל גם הזניחו את העורף", הוא סיפר.
לדבריו, "הם לא בנו שום מקלט בטוח לאנשים, ולא שמרו מספיק מזון, דלק וציוד רפואי". הוא הצהיר כי "אם אני ומשפחתי נשרוד את המלחמה הזו, אעזוב את עזה בהזדמנות הראשונה שתהיה לי".
ההתנגדות לחמאס בתוך הרצועה הייתה קיימת גם לפני המלחמה, אם כי חלק ניכר ממנה נותר בסתר מחשש לנקמה מצד ארגון הטרור. בפעם האחרונה שהתקיימו בחירות בעזה, ב-2006, חלק מהתושבים בחרו במפלגה שהיא לא חמאס. שנה לאחר מכן, חמאס זרק באלימות את כוחות הרשות הפלסטינית מעזה, תוך קרע מר עם תנועת פתח היריבה, והשתלט על ניהול הרצועה כולה.
אמיין עאבד, פעיל פוליטי שטען כי נעצר פעמים רבות בשל דברים שאמר נגד חמאס לפני המלחמה, סיפר כי תשעה חודשים מתחילת המלחמה - ההתנגדות לארגון הטרור הפכה להיות שכיחה יותר. "בעזה, רוב האנשים מבקרים את מה שחמאס עושה", הוא אומר. "הם רואים ילדים גרים באוהלים, והעלבת המנהיגים הפכה לשגרה. יש לה תמיכה רבה גם מאלה שנמצאים מחוץ לעזה, שיושבים במזגנים בבתיהם הנוחים, ושלא איבדו ילד, בית, עתיד או רגל".
ב-BBC ציינו כי הייאוש והמלחמה שחקו מבנים חברתיים בעזה, והשליטה של חמאס אינה מה שהייתה. רוב האוכלוסייה של עזה עקורה מביתה, ורבים לעיתים קרובות נעים בין מקלטים זמניים. החוק והסדר, כך נכתב, התפרקו במקומות רבים, בין כתוצאה ממדיניות ישראל להתמקד בכל כוחות חמאס בעזה, גם במשטרה הקהילתית האחראית לפשעי הרחוב.
כשהשליטה של חמאס דעכה, כך נכתב, שגשגו כנופיות פשע, שבזזו שכונות שלמות ושיירות סיוע. כתוצאה מכך, קמו גם חברות אבטחה פרטיות, שחלקן מנוהלות על-ידי חמולות מקומיות חזקות.
אחד מאנשי צוות ארגון סיוע הפועל ברצועה, תיאר ל-BBC את המצב בעזה כ"כאוס מוחלט במורד הרחוב", ו"מצב של אנרכיה". הוא אמר כי הסדר האזרחי התקלקל לחלוטין, והאשים בכך את המדיניות הישראלית.
בעוד שראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך להפציר להמשיך במלחמה עד להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, אנשי סוכנויות סיוע, הן באזורים הצפוניים והן באזורים הדרומיים של עזה, מעידים שפעילותן נבדקת באופן קפדני על-ידי פקידי חמאס מקומיים. לעיתים אף מופצים סרטונים של כוחות ביטחון לא-רשמיים של חמאס, שמכים את אלה שנתפסו בוזזים.
אחד מהמקורות סיפר ל-BBC כי עשרות בני אדם נהרגו על-ידי חמאס ב"סגירת חשבון" עקובה מדם עם חמולות מקומיות, לאחר שכוחות צה"ל נסוגו מאחד האזורים.
החשש מהביקורת על מנהיגי חמאס אולי פחת, אבל הוא לא נעלם, וב-BBC העידו כאמור שקשה לאמוד עד כמה מתושבי הרצועה מתנגדים לארגון הטרור. ג'יהאד טלאב בן ה-26, תושב הרצועה, עדיין תומך בארגון הטרור. "אנחנו חייבים לתמוך בהם, זה מה שעובד בשטח, זה שמבין את הקרב, לא אני או אתה", הוא סיפר ל-BBC. "האשמות ריקות משרתות רק את הכיבוש (ישראל). נתמוך בהם עד נשימתנו האחרונה".
אמירות מסוג זה, בניגוד לדברים ששמעו ב-BBC מחלק מהתושבים, יכולות לאשר את סקר דעת הקהל שנערך בחודש שעבר האחרון, שבחן את הזירה הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, וקבע שמחצית מתושבי הרצועה מצפים שחמאס ינצח ויחזור לשלוט ברצועה לאחר המלחמה. בשורה התחתונה, מתוך ההרס שנוצר ברצועה מאז מתקפת חמאס, צומחת בעזה מלחמה חדשה: קרב על שליטה בדעת הקהל בין העזתים.