לא חסרה למשטרה עבודה בעיר טמרה. מתחילת השנה נרצחו שם ארבעה אנשים, האחרון שבהם הוא חוסיין מריח (27) – שהתנדב במשטרה. ואולם, בלילה שבין שני לשלישי היה זה דווקא ביתה של אנתסאר חג'אזי (41), מדריכה חינוכית שמרבה לפרסם תכני ילדים ברשתות, שעליו פשטה המשטרה. הסיבה: סרטון טיקטוק שהעלתה, שממנו הסיק השר איתמר בן גביר שהיא תומכת בטבח 7 באוקטובר, על אף שורת תכנים שהעלתה בעבר המעידים שאינה תומכת בצד של חמאס.
ולא רק היא: לאחרונה עצרה המשטרה גם רוקח שענד טבעת שחשבה שמייצגת סמל דאעש, על אף שלא הייתה כזו; הוא שוחרר רק בערעור לבית המשפט המחוזי, למרות שבדיקה קצרה – עוד יותר קצרה מזו שהיה ניתן לעשות למדריכה – הייתה מעלה שאין לו קשר לטרור. מקרה זכור אחר הוא מעצר הצעירה שזרקה חול על איתמר בן גביר בים, או הנשים שנאזקו אחרי שהניחו עלוני חטופים בבית כנסת בהרצליה.
בעוד עבריינים בעלי עבר פלילי "מנוסים" יחסית במעצרים, עבור האדם מן הרחוב לא כך הדבר. החוויה של איזוק, ולעיתים גם של לינת לילה במעצר, עלולה להיות טראומטית. לא לחינם מגביל החוק את המשטרה לעצור אדם ל-24 שעות בלבד, ואז היא מחייבת להביאו בפני שופט או לשחררו. בקווים כלליים, הסמכות המשטרתית למעצר נוגעת לאדם שיש חשד סביר לכך שעבר עבירה פלילית חמורה, או כשקיימת סכנה שיפגע בעצמו או באחרים. טעויות אמנם יכולות להתרחש, ולעיתים המעצר נדרש כדי למצות את החקירה, אך לא פעם נראה ששגיאות כאלה מתרחשות בקלות דעת של ממש מול הצורך לבנות "קייס" לפני שאדם נאזק ומושלך לתא מעצר כאחרון העבריינים. זהו סיפורם של ארבעה אזרחים שחוו זאת.
"איך אני, אמא לילדים, מוצאת את עצמי במעצר?"
נ', אמא לילדים שעובדת בתחום הרפואה, נעצרה לפני כמה חודשים בטענה שהכתה את אחד מילדיה במרכז קניות. "הילדים רבו, לקחתי את הגדול הצידה, הנחתי ידיים על הכתפיים שלו וכמו ניערתי אותן", היא מספרת. ״זה הספיק כדי שמישהו יקרא למשטרה. הם אזקו אותי, הכניסו אותי לניידת ולקחו אותי לתחנה״.
נ' מתארת את השעות הארוכות בתא המעצר: "אלו היו שעות אחר הצהריים ואני חיכיתי לחקירה שלי בתא לבד כשאני אזוקה בידיים וברגליים, בזמן שחוקר ילדים תשאל את ילדיי על המקרה. בהמשך הם הועברו לסבתא שלהם עד ששוחררתי. אמנם נתנו לי ללכת לשירותים, אבל רק כשאני אזוקה. בכל הזמן הזה הייתי אזוקה. הכניסו אותי לתא, זרקו מזרן מגעיל. ביקשתי שיורידו ממני את האזיקים, שעשו לי סימנים כחולים על הידיים, אבל זה לא עזר. כשביקשתי לדבר עם עורך הדין שלי, השיחה התקיימה על רמקול, כשאחד השוטרים מאזין לה והוא גם זה שהחליט מתי היא תסתיים. כל מה שרציתי לדעת זה שהילדים בסדר".
״חוסר הוודאות הוא מוחלט, דבר לא ברור מאליו – איפה אבלה את הלילה? עם מי? האם צריך לחשוש מאנשים אחרים בתא? מתי אחזיר את השליטה אליי?"
לבסוף, אחרי שעות ארוכות, נ׳ שוחררה לביתה. "זו חוויה קשה מאוד. הייתי בשוק, איך אישה כמוני - אמא לילדים, בעלת משרה בבית חולים - נמצאת שם?".
"שוחררתי עם אזיקים ברגליים"
ע׳, בת 54 מתל אביב, נעצרה במחאה של החזית הוורודה בתל אביב. היא הובלה לנווה תרצה בגין הפרת הסדר הציבורי וחסימת נתיב תחבורה, למרות שעל-פי סרטונים שהיא מציגה, בזמן הזה היא הייתה על המדרכה ואכלה פלאפל בפיתה.
"השוטר בא אליי ואמר לי 'בואי איתי בלי פרובוקציות כי את מעוכבת׳״, היא מספרת. "הם הכניסו אותי לרכב יס"מ עם שני ספסלים מאחור. כשאני נכנסתי הספסל היה מלא בשלושה עצורים, מולי ישבו שני יס״מניקים והיה מאוד צפוף. את העצורה האחרונה הם ממש הטיחו אל תוך הרכב וסגרו מאחוריה את הדלת״.
ע׳ מספרת על הלילה בחדר המעצר של משטרת לב תל אביב, שאותו חלקה עם תשע נשים נוספות. "לא התנהגו אלינו יפה, ביקשו שנוציא את השרוכים מהנעליים ולקחו לנו את כל החפצים האישיים. חיכינו שעות בשביל שיחקרו אותנו בכלובים האלה״. לדבריה, בעוד שעבורה זה היה מעצר ראשון, הבנות סביבה בתא היו יותר מנוסות והיא תחקרה אותן כך שידעה מה עומד לקרות. בתום החקירות היא הובלה לנווה תרצה, ושם העבירה את הלילה.
״היחס אלינו היה כאילו אנחנו אחרונות העברייניות. גם אחרי השחרור, הוחזקתי עוד שלוש שעות עם אזיקים ברגליים, כדי להתיש אותי״
"זה מרגיש כמו סרט רע, חוויה כל כך מטלטלת", אומרת ע'. "שמו לנו בתא מיטות מתקפלות. היחס אלינו הייתה כאילו אנחנו אחרונות העברייניות. גם אחרי השחרור שלי הוחזקתי עוד שלוש שעות עם אזיקים על הרגליים. זה היה כדי להתיש אותי, להוציא לי את החשק לחזור להפגין, אבל זה רק חיזק אותי״.
י׳, בן 24 מבני ברק, נעצר לאחרונה בתל אביב באחת ההפגנות שקיימו גורמים חרדים נגד גיוס בחורי ישיבה. "הם פתאום החליטו שאני תקפתי שוטרת מילולית, למרות שלא עשיתי דבר, ועצרו אותי", הוא מספר. "זו חוויה מאוד לא נעימה, כמובן שעוד לפני המעצר חטפתי משוטרים מכות. למזלי, כשאני יוצא להפגנות האלו אני מוכן להכול כי המטרה נעלה״.
5 צפייה בגלריה
"לישון? על הספסל המאובן בתא". הפגנה נגד הגיוס בירושלים, ארכיון
(צילום: אלכס קולומויסקי)
י׳ מתאר את תהליך המעצר שלו: "הכניסו אותי לטנדר עם כמה תאים, היינו שם שעה-שעתיים. משם לקחו אותי לתחנת לב תל אביב והתחילו לחקור אותי. היו לי שתי חקירות באותו יום, ביניהן חיכיתי לעורך דין יחד עם עצורים בתא. היו בו שני ספסלים צמודים לקיר, ושוטר בחוץ שכל הזמן מסתכל עליך.
"כל הזמן שומעים עבריינים צועקים מתאים אחרים, אין באמת שקט ואם אתה רוצה לישון, אתה מנסה על הספסל המאובן הזה בתא. ועם זאת, זה רק נותן לנו יותר כוח להיאבק. בהפגנה הבאה כבר הייתי בשטח״.
"עברו שנים ואני עדיין זוכר"
מעצר ממושך עלול להטביע חותם גם שנים ארוכות לאחר מכן. כך למשל, א', איש עסקים בן 67, נעצר לפני כחמש שנים בעקבות תלונה בגין אלימות, שנגנזה לאחר כמה ימים. למרות השנים שעברו, והחשדות נגדו שהופרכו, א' לא ישכח את הלילה במתקן הכליאה.
"התחושה היא ששומטים לך את הקרקע מתחת לרגליים", הוא משחזר. "פתאום מאדם חופשי שהיו לו פגישות מתוכננות למחרת, אתה צריך לקבל רשות עבור כל דבר. זה הזכיר לי את היום הראשון של הטירונות עם שינוי אחד - בצבא בכל זאת אתה מכיר את המסגרת או לפחות שמעת עליה, יש לך סוג של הכנה. במקרה הזה, כאדם נורמטיבי אתה אפילו לא חולם להיות במצב הזה בסיוטים שלך. חוסר הוודאות הוא מוחלט, שום דבר לא ברור מאליו – איפה אבלה את הלילה? עם מי? האם צריך לחשוש מהאנשים האחרים בתא? מתי אחזיר את השליטה אליי?".
והזיכרונות נחרטו עמוק בתודעתו: "עברו שנים מאז המעצר שלי, ואני פחות זוכר שיחות שניהלתי באותן שעות עם חבריי לתא, אלא אני זוכר רעשים שלא הכרתי עד אז ומאז הלילה ההוא. למשל, דלת נטרקת בחוזקה, קריאות של האסירים האחרים מתאיהם. אתה מקבל מזרן אחד ושק של פחד, למרות שהיו אסירים סביבי בתא זה הרגיש לי המקום הכי בודד בעולם״.
"48 השעות הראשונות קריטיות להתאבדויות"
"מאסר, גם אם ללילה אחד, הוא חוויה לא נעימה, שיכולה אפילו להיות טראומטית לאדם הממוצע שאינו קשור לפלילים״, אומר גורם בכיר לשעבר בשב"ס. ״פתאום העצור אינו אדון לעצמו, והחששות כבדים - מי יישב עוד בתא? האם זה עבריין רציני או לא? ומעל לכל, תחושה שאתה לא יודע מה יקרה. הגירויים מסביב לא מוכרים, אם אלה קולות טריקת דלתות, עמידה לספירה, וזה אחרי כמה שעות במשטרה שבהן לוקחים ממך טביעת אצבעות ותמונות. בשנים האחרונות, וביתר שאת בתקופה האחרונה בצל המעצרים במחאות, נכנסו בשערי בתי הכלא יותר ויותר אנשים נורמטיביים למעצר של יום או יומיים. בשב"ס אפילו נערכו לכך, בין אם זה להפריד בינם לבין עבריינים רגילים, להפגין רגישות ועוד. הם לא עבריינים, הם לא מכירים את הסיטואציה. הטיפול בהם הוא עדין יותר, אך עדיין בסטנדרטים של השב"ס. ייתכן שלא מעט אנשים ירצו ויצטרכו ללכת לטיפול אחרי לילה כזה״.
העובדת הסוציאלית אורלי חלפון, אף היא עובדת שב"ס לשעבר, מרחיבה על ההשפעה הנפשית של המעצר: "גם בשב"ס יודעים ש-48 השעות הראשונות של הכליאה הן קריטיות כאשר זה מגיע להתאבדויות. ניבוי אובדנות נשען על משתנים רבים, כמו אם היו לאדם ניסיונות התאבדות בעבר, או אם מישהו מהמעגל הקרוב ניסה להתאבד. באספקט הזה חשוב גם להבין עד כמה העצור או העצורה חושבים שמעצר ישבש לו משהו בחיים האישיים״.
חלפון מחלקת את האנשים הנורמטיביים שנכנסים למעצר לשתי קבוצות: "יש את אלו שיודעים שמה שהם עשו יוביל למעצר ולכן הכינו עצמם מראש, ויש את אלה שחשבו שמה שעשו לא יוביל למעצר. אלה שלא ציפו למעצר לרוב גם יחושו תחושת אי-צדק. לאנשים קשה לקבל את העובדה שמערכת המשפט תשפוט אותם רק על העבירה עצמה, ולא על מי שהם. יש אנשים שחושבים שהדברים הטובים שעשו בחייהם יעמדו לזכותם, אך לא כך המצב״.
אורית חלפון אלבום ביתיחלפון מתארת גם את החששות העיקריים של אנשים במעצר ראשון: "העצורים לרוב חוששים שאסירים אחרים ינסו לפגוע בהם, והם נשענים בעיקר על מה שאולי ראו בסרטים, למשל אסיר חזק ששולט בחלשים. יש גם את הניתוק מהמשפחה - כשאדם נכנס לכלא אנחנו לא מכירים את הסיפור הפרטי שלו. האם יש לו ילדים? אולי סבתא שהוא נוהג לבקר? ואז מתחיל לו בראש סרט על מה קורה עם האנשים היקרים לו בחוץ. נוסיף לכך את החששות של מה האנשים הקרובים אליי יגידו, וזה כבר הופך למשמעותי״.
לגבי ההשפעה ארוכת הטווח, חלפון מסבירה: "מעצר יכול לגרום לאנשים פוסט טראומה, לפעמים הטראומה נוצרת מדבר קטן בתוך החוויה. זה יבוא לידי ביטוי בחיי היומיום שלאחר מכן, ולכן לתפיסתי צריך לשקול טיפול. צריך לבדוק למשל אם יהיה לעצור פחדים כמו לעשות דברים, כי בפעם ההיא שעשית משהו נעצרת, או ברגעים שהם לבד עלולים פתאום לקפוץ פלשבקים מהמעצר, אלה טריגרים לא פשוטים״.
״מעצר יכול לגרום לאנשים פוסט טראומה, לפעמים הטראומה נוצרת מדבר קטן בתוך החוויה. זה יבוא לידי ביטוי בחיי היומיום שלאחר מכן, ולכן לתפיסתי צריך לשקול טיפול״
עו"ד שרון נהרי, המתמחה בעבירות צווארון לבן, מוסיף: "מעצר ראשוני של חשוד הוא מכת מוות שעלולה לגרום צלקת נפשית עמוקה ביותר. לכן צריך להיזהר בשיקול דעת בעת ביצוע מעצרים, במיוחד כשמדובר באנשים ללא עבר פלילי״.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לשני המעצרים שבוצעו במחאות: ״מדובר בשני אירועים שהחלו כהפגנות והפכו להפרות סדר, שבמהלכן מפירי הסדר לא נשמעו להוראות השוטרים והמשיכו בהפרות, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד השוטרים. לאור האמור, כוחות המשטרה ביצעו מעצרים. כל השגה על התנהלות המשטרה, ראוי שתיבחן על-ידי הגורמים המוסמכים לכך״.
גבריאל פורט, מנהל המחלקה לייצוג העצורים בסניגוריה הארצית, מסר: ״הסניגוריה הציבורית מתריעה מזה שנים על שימוש יתר בכלי המעצר, בניגוד לתכליות החוק, דבר המוביל לעלייה מתמדת בשיעור מעצרי השווא. מעבר להשלכות הקשות והנרחבות של חווית המעצר על אזרחים חשודים במישורי חייהם השונים – בפרט בהינתן שמרבית המעצרים אינם מבשילים לכדי כתבי אישום - הרי שיש בכך כדי לפגוע באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ולפיכך גם לפגוע באפקטיביות שלה.
״חשוב עוד לזכור שכל מעצר כרוך בעלויות רבות, בכללן עלויות כלכליות, אשר בסופו של דבר גורעות ממשאבים חיוניים שניתן וראוי לתעל לטיפול בנושאים בוערים יותר, דוגמת הפשיעה החמורה״.
