צה"ל הודה כי נכשל בהגנה על הקיבוץ, ופרסם אמש (חמישי) את ממצאי תחקיר הקרב בבארי ב-7 באוקטובר, אך תושבים מציינים כי תחושותיהם עדיין קשות - וכי לא קיבלו מענה מספק לשאלותיהם. "שום דבר ממה שנאמר בתחקיר לא יחזיר את 101 החברים הנרצחים שלנו", אמרה רז בן עמי ששוחררה מהשבי, ובעלה אוהד נותר בעזה. "ועדת החקירה לא תחזיר את הגלגל לאחור ותיקח ממני את חווית השבי האיומה, ובטח לא תיקח מבעלי שנמצא שם כבר 279 ימים".
רז בן עמי: "שום תחקיר לא יחזיר את הנרצחים"
(צילום: מטה משפחות החטופים)
היא הוסיפה: "אני מחבקת מפה את הקהילה שלי ביום הקשה הזה. במקביל, צריך להתעסק בהפקרה שקורית עכשיו, כדי ש-120 חטופים לא יהפכו גם לוועדת חקירה בעוד כתשעה חודשים. תתעסקו במה שחשוב, ותחזירו את בעלי הביתה".
אביעד בכר (50), מנהל החקלאות בקיבוץ בארי, שמלבד רגלו איבד את אשתו ואחד מארבעת ילדיו באותו בוקר, נכח בהצגת ממצאי התחקיר לתושבי הקיבוץ, במלון שאליו פונו בים המלח. "הצבא בסוף נתן לנו עובדות יבשות על מה היה, כמו מתי הגיעו הכוחות, לא מעבר. אלו דברים שידענו. יש תסכול גדול, אתה פשוט רואה את ההפקרה", אמר.
"היום אנשים טסים מישראל לניו יורק ב-11 שעות, והכוחות לא יכלו להגיע בפחות זמן מהבסיס לבארי? ביקשנו מהם תשובות ללמה זה לקח כל כך הרבה זמן, וכדי לדעת מה חלקו של הפיקוד הבכיר, כולל הרמטכ"ל, בעניין. התחושה גם עכשיו היא שהפקירו אותנו, זה ברור. עכשיו צריך לחשוב איך נייצר שוב את האמון בין האזרחים לצבא. כששאלנו אותם על זה הם אמרו שיקימו עוד גדר בינינו לבין עזה, התשובה הזו מראה שהם לא הבינו מה קרה פה ב-7 באוקטובר. הם חושבים שוב על איך להגן עלינו, אבל יבוא יום ונישחט פה שוב".
דורון צמח, אביו של שחר צמח, חבר כיתת הכוננות שנהרג במרפאת השיניים בבארי, סיפר: "אמרו לנו שהתחקיר מהבית של פסי לא הושלם, וכרגע לא רוצים להרחיב עד שיתקבלו עוד ממצאים. בעיקרון נראה שהצבא לא מנסה לטייח או למסמס את מה שקרה בבארי. יש רצון מבחינתם לקבל אחריות, והם גם אומרים 'כן, כשלנו'.
"היו כמה שאלות שהיה חשוב לנו לברר, כי בתחקיר אין כמעט התייחסות על מה שקרה במרפאת השיניים, במקום שבו שחר נפל. שאלנו את השאלות, הם רשמו הערות, וסיכמנו שנקבל תשובות בהמשך. דבר נוסף שהיה חשוב לנו לדעת הוא לגבי מסוק קרב שהיה בבארי, ולא ידעו לתת לנו תשובות על מה שהוא עשה ואם עשה. היה גם את הסיפור של כלי הטיס הקטן שלהבנתנו הופעל לצורך איסוף מידע ולא לצורך תקיפה. ביקשנו לדעת יותר פרטים על מה שאפשר. בגדול, אנחנו מראש לא משפחה שמחפשת שיערפו ראשים למי שאחראי על המחדל. אנחנו לא כאלה. קשה לנו ואנחנו כואבים כל יום, אבל בסוף יש כל כך הרבה סיבות להמשיך לחיות במקום לשקוע. בחרנו לחיות".
מירי גת מסיקה, מפונה מקיבוץ בארי: "לא נתנו תשובות"
(צילום: הרצל יוסף )
ב׳, תושב בארי שנכח בהצגת התחקיר במלון בים המלח ואיש כוחות הביטחון בעצמו, ציין: "אני חושב שגולת הכותרת, דבר שלא קרה עד היום, היא האמירה המפורשת של צה"ל שלפיה הוא לא רק נכשל אלא הפקיר את חברי בארי ואת תושבי העוטף. אני חושב שזו אולי הלבנה הראשונה בבניית האמון שיכולה להיות מול הצבא. המילה 'הפקרה' היא מילה דרמטית. ברגע שקצין לא מבין שהייתה הפקרה או שהוא מתכחש לזה, למשל כמו ברק חירם שהתראיין והתחיל לתרץ תירוצים, אתה לא יכול לתקן. אין לך יכולת לתקן אם אתה לא מבין את הבעיה".
על התייחסות גורמי צה"ל אם ניתן לחזור לבארי, אמר ב': "בתוך הקהל הזה ישבו לפחות ארבעה אנשי מודיעין שלנו שמכירים היטב את השטח. מספרים לך על קירות נ"ט שהולכים לבנות לך ליד הבית, על עיבוי כיתות הכוננות, על מצלמות. חבר'ה, לא למדנו שום דבר. מבחינתי קחו את הגדר, את הממ"ד שלי תפרקו, אל תשימו לי דלת חסינת כדורים. אם אין בעיה בעזה, ואתם טוענים שבטוח, אני לא צריך את כל האמצעים האלה. מבחינתי תפרקו את כיתות הכוננות. אתם צריכים לספק לי ביטחון, תספקו לי ביטחון. אני לא רואה איך אני יכול לחזור במצב הביטחוני הזה לבארי. לא, גם לא עוד שנתיים. אני לא מפחד שייכנסו לי 7,000 איש, אני מפחד מהמחבל הבודד שיחדור, והוא יחדור, זה רק עניין של זמן, לאחד היישובים".
אילוסטרציה המציגה את מהלך הקרב בקיבוץ בארי
(צילום: דובר צה"ל )
מלכי גינסברג, אלמנתו של סגן-אלוף אלי גינסברג (42) שנהרג בקרבות הקשים בבארי, ציינה: "מההיכרות שלי עם אלי הוא היה אומר שנסיים קודם את המלחמה ורק אז נפרסם דוחות ביקורת מהסוג הזה. אלי היה חושב על המפקדים והחיילים שעדיין נלחמים בחזית. הוא היה חושב שפרסום הביקורת הוא מוקדם מדי, ועלול לגרום לעוול למפקדים בחזית".
היא ביקשה לזכור את הלוחמים ששילמו בחייהם בקרבות בבארי. "חשוב לי לציין שלצד אותם מפקדים שמבקרים בדוח, יש לוחמים אמיצים כמו אלי שלי שיצאו לשדה הקרב כדי להציל אנשים. כשאלי יצא לשם באותו בוקר, הוא ביקש ממני להגיד לילדים שלנו שזה צו השעה. הוא אמר לי שהוא מחויב כרגע לעשות את מה שהוא מאמין בו ולהציל אנשים, אלה המשפטים האחרונים שהוא אמר לי. חובה עלינו לזכור את אלי ואת חבריו שנכנסו לתוך התופת הזה כדי להציל אחרים", סיכמה.
יניב רוסו, אביו של אופק רוסו (21), שנפל בקרב בקיבוץ, סיפר: "הוא הגיע לבארי ב-7 באוקטובר בשעה 16:15 וחבר לשייטת. הם לחמו שם מבית לבית, חילצו משפחות, הרגו מחבלים והיו עדים לזוועות רבות שם. הוא וחבריו נלחמו בקרבות הרואיים שם במשך שעות ארוכות. ב-2:15 לפנות בוקר, כשברקע שריפות והרוגים רבים, נפצעו שני חיילים. אופק בני היה הראשון שרץ לסייע להם תחת אש וחטף צרור כדורים. זו הייתה חובה שלו לנסות להציל אותם, הוא עבר קורס חובשים בשייטת ורץ להציל את מי שנפצע קשה מאוד. אם הוא היה רחוק יותר, כנראה שהוא היה ניצל. בלי הלוחמים הצעירים הללו, הטרגדיה הייתה הרבה יותר גדולה".
גלעד גולן, אביו של רס"ן שגיא גולן, מפקד צוות בלוט"ר שנפל בבארי, סיפר: "הציגו לנו היום את התחקיר בנפרד, זה היה יחסית בדקה ה-90 ולפני שהתפרסם לתקשורת. היה לנו קשה כי לא קיבלנו תשובה לשאלה הכי חשובה - איך לא יחזרו המחדלים האלה שוב? התחקיר של הרמטכ"ל לא מתייחס לאירוע הספציפי של שגיא, עבורנו זה בכלל לא תחקיר. סיפרו לנו סיפור מסגרת, כללי, בלי אנליזה של הנתונים - מאיפה הגיעו? איזו תחמושת הייתה? כמה? מתי? גם לא עבור הכוחות שלנו. לא בנו תמונת מצב עם הנתונים ולא היו מסקנות. היה לנו ברור שכולם יעסקו באירוע הבית של פסי, אבל דברים שקשורים לחוסר בציוד, לכמות רימונים מגוחכת, לאמצעי ראיית לילה - דברים שיכלו להציל חיים - על כל אלה לא קיבלנו תשובה. אולי נקבל בתחקיר יחידתי".
לדבריו, "זה היה תחקיר כדי לצאת ידי חובה. אמרתי להם שאני מתבייש שזה מה שהם מציגים בפנינו. אין את החומר הגולמי בכלל, או שהוא לא הוצג לנו. כשהשמענו את הביקורת לא הייתה איזו תגובה מסוימת, בסופו של דבר מי שהציג לנו את הדו"ח זה לא מי שעשה אותו. שלחו כמה צוותים עם מצגת של כמה עמודים מאוד שטחית. כל סשן כזה הוא מאוד קשה. קשה לשמוע, לבכות, לפתוח את הפצעים, אם עושים את זה, אפשר לעשות פעם אחת - ובטוב. בינתיים אומרים לנו שתחקיר מלא יהיה בסיום המלחמה, ושייקחו אותנו לסיור בבארי".
אלה גוטין, אמא של סגן יונתן גוטין, שנפל בקרב ביום הלחימה הראשון בבארי, סיכמה את התחושות לאחר הצגת התחקיר: "הן מעורבות. מצד אחד קיבלתי סגירת מעגל. לא היה לי ספק שיונתן הוא גיבור רק מלחשוב על להיכנס לקרב הזה, שהוא סיטואציה בלתי אנושית בתוך התופת. כמובן שלא רצינו שיהיה גיבור, רצינו שיחזור הביתה. אבל התחקיר על הקרבות שבהם יונתן והצוות נכנסו פנימה לחלץ עשרות תושבי בארי, סגר לנו מעגל. התחקיר הסביר לנו שהצבא לא היה שם בבוקר השבת השחורה, ואת השאלות הקשות צריך להפנות לאחראים למחדל, לדרגים הגבוהים למעלה. כרגע לבוא בטענות ליחידות בשטח או לתא"ל ברק חירם שהגיע וניהל לחימה מסודרת ובזכותו כבר היה כוח מאורגן, זה לעניין".
פורסם לראשונה: 22:23, 11.07.24
