האוויר מלא בנאצים. בכל מקום נאצים. נאצים ברחוב, נאצים בתקשורת. נאצים בכנסת, נאצים על הכביש. בכל מקום שאליו אפנה, בכל פיד שאפתח, בכל ריאיון, בכל שיחת סלון, אתקל בנאצים. או בעוזריהם. או בניאו נאצים. או ביודו נאצים.
יש כמובן גם המוני נאצים במערכת החינוך. ובמערכת המשפט. בהתיישבות בנגב ובגוש עציון, בעמותות הרווחה, במחסומים, באוטובוס לבקו"ם, בסניפי מס הכנסה, כולם נאצים. נאצים במעלית, נאצים בתור לסופר, נאצים במקרר, נאצים על הבוקר, ליד הקרואסון בקפה המעודכן מתחת לבית. האמנות מלאה בנאצים. וריאציות של צלבי קרס על קירות, טלאי מגן דוד בשלל צבעי הקשת בתמונות הפרופיל.
המגירות מלאות בנאצים, מלא נאצים בין העפרונות, מתקבצים ליד ספרי השירה העדינים, על כרזות בבית הספר, נאצים בגלריות בחליפה ונעלי עקב. נאצים בטון בטוח ושקט, במילים גבוהות ובלי כל משמעות, נאצים הם הדימוי המקורי, הכה אמיץ ומתגרה, ההשראה היחידה האפשרית, שורת המקהלה, היא מתחילה ב-1933 ונגמרת ב-1945.
חלקים גדולים בעם הזה חולים בטרפת נאצים. הם פשוט מכורים, כמו נרקומן בקריז, הם לא יכולים שלא לדוש בהשוואה המעוותת. אם זאת השנאה, אם החרדה, אם זה הטמטום המסוכן מכל. בעיקר משמאל, אך לא מעט גם מימין, המטפורות נשלפות, הקלישאות נערמות, ה"תהליכים" משורטטים, הלועות נפערים והרעל נשפך לכל עבר, על אוטומט, בלי לרחם על איש, בלי לרחם על המהות.
אלון גולדשטייןבבתי העלמין, בבורות ההריגה, במשרפות, בשמיים שממעל – מתהפכים בקבריהם הסבים והסבתות שלנו, בגועל ובאימה הם מביטים בנו ושואלים: זה מה שנהיה מכם? עדר מצווח, אכול שנאה, עיוור היסטורית, שלא נותר בו כלום מלבד פוזיציה עלובה? השכחתם מה זה נאצים? מה טבעם? מה מטרתם האמיתית? השכחתם כי ברמפות, אז מחוץ לקרונות הרכבות, רק משמעות אחת הייתה לשמאל ולימין?
והנאצים האמיתיים? מכחישי שואה או מקדמיה? הם צופים בנו בתדהמה, במושבם באירופה, בארה"ב, באוקראינה, ברוסיה, במדינות ערב. מחככים ידיים, מצלמים מסך, משתפים בהנאה נאומים של נבחרי ציבור, ראיונות של קצינים בצה"ל, מאמרים של אנשי אקדמיה, חרטוטים של כוכבי מקלדת. "אם היהודים הם נאצים", הם מציינים לעצמם בסיפוק, "מה אנחנו, אם לא אנשי אמת ולוחמי חירות?".
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
