כמעט שנתיים חלפו מאז שעולמה של טניה קרבצוב (31) השתנה מקצה לקצה. עד פרוץ מגפת הקורונה היא עבדה כמורת דרך. מאז היא מתמודדת כל יום מחדש עם השלכות המגפה. "הקורונה משפיעה וממשיכה לתת את אותותיה", מספרת טניה, "אני נמצאת בחוסר ביטחון כלכלי תמידי. זו השפעה שלילית מתמשכת, אני מאוד מתקשה לחיות חיים שמתאימים לאנשים בגיל שלי".
דו"ח העוני של ארגון "לתת" לשנת 2021 מעלה שעם המציאות שאיתה מתמודדת טניה, חיה כרבע מהאוכלוסייה בישראל שנמצאת במצב של סיכון וחוסר ביטחון כלכלי. "ההשלכות החמורות של המשבר הכלכלי באות לידי ביטוי בהיווצרות מעמד חדש, 'עניי מעמד הביניים'", מסביר עו"ד ערן וינטרוב, מנכ"ל לתת. "כמעט רבע מהאוכלוסייה, שנפגעו מהמשבר הכלכלי לא הצליחו להתאושש והגיעו לסף העוני עם סכנה ממשית להידרדר אליו. הכרסום המתמשך במעמד הביניים והעובדה שמאות אלפי משפחות נמצאות בסיכון להידרדר לעוני מאיימים על חוסנה של החברה והכלכלה הישראלית".
לפי נתוני הדו"ח, שיעור משקי הבית שנמצאים בקרבה לעוני עלה מ-14% טרום המשבר ל-23.6% כיום. במקביל, מעמד הביניים הצטמצם בשיעור של 17.1% - מ-58.3% טרום המשבר ל-48.3% כיום. "היקף ההכנסות שלי ירד בצורה דרסטית", מסבירה טניה. "נאלצתי להשתמש בחסכונות, והחלום שמתישהו אוכל לקנות דירה רק הולך ומתרחק. אני בלופ של לרדוף אחרי עצמי במטרה לסיים את הקורונה עם מינימום פגיעות בחיים שלי".
טניה עשתה הסבה מקצועית, אבל מבהירה שגם לזה יש משמעויות כלכליות. "עשיתי קורס שמאפשר לי להדריך במערכת החינוך מתוך ראייה לעתיד, כדי שיהיה לי ביטחון כלכלי, אבל ההעסקה שלי תתחיל רק בפברואר. צריך להבין שזה לא קסם, זה לוקח זמן ללמוד מקצוע חדש, וגם כשמצאתי - אני מגיעה בלי ניסיון ובלי קשרים - וזה מחזיר אותך לתחילת שרשרת המזון במה שקשור לעולם התעסוקה".
"אני רווקה בלי חסכונות. כרגע אני בסדר, אבל אין לי מושג מה יהיה איתי, לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. אם נמשיך ככה, ללא מקדם ביטחון ממשלתי, יהיה לי מאוד קשה לנהל חיים עצמאיים וסבירים. הקורונה גרמה לי להבין שהחיים מאוד שבריריים ומאוד פריכים ולקוות לטוב".
לפי נתוני הדו"ח, שיעור המשפחות שחיות בעוני ירד לעומת שיא המשבר, אך לא ירד למספר שהיה ערב המגפה והמספרים נותרו גבוהים. לפי הדו"ח, בישראל חיות בעוני 651,900 משפחות (22.1%) ו-2,540,000 נפשות (27.6%), מתוכן 1,118,000 ילדים (36.9%). תופעת אי-הביטחון התזונתי התרחבה וב"לתת" טוענים כי 633 אלף (21.8%) משפחות חיות באי-ביטחון תזונתי בישראל, מתוכן 292 אלף (10.1%) משפחות חיות באי-ביטחון תזונתי חמור. זאת בהשוואה ל-513 אלף (17.8%) ו-252 אלף (8.8%) בהתאמה טרום התפרצות הקורונה. המשמעות היא הצטרפות של 120 אלף משפחות לחיים באי-ביטחון תזונתי, מתוכן כ-40 אלף באי-ביטחון תזונתי חמור.
כדי לבחון את מצבן של המשפחות הנזקקות בישראל בחן המחקר גם את מצבן של המשפחות הנתמכות בארגוני הסיוע. 41.9% מהנתמכים חוו חסימה ו/או עיקול חשבון הבנק, פי 4.9 מהאוכלוסייה הכללית (8.6%). ל-64.8% יש חוב כלפי גורם כלשהו, פי 2.6 מהאוכלוסייה הכללית (25.3%). 40.4% חוו בשנה האחרונה ניתוק מחשמל או מים כיוון שלא הצליחו לשלם את החשבונות, פי 12.6 מהאוכלוסייה הכללית (3.2%).
"במסגרת האמנה בין האזרחים למדינה צריך להגדיר שכל עוד יש בקרבנו מאות אלפי משפחות שזקוקות לסיוע אלמנטרי כדי לשרוד ולתת מענה לצרכים הבסיסיים הדרושים לקיום בכבוד, מי שיהיה אחראי על הטיפול בהן זו המדינה ולא ארגוני החברה האזרחית", אמר ז'יל דרמון, מייסד ונשיא ארגון לתת.
"לא תמיד יש כסף לקנות לחם וממרחים"
ליטל (שם בדוי), היא אם חד-הורית בת 38 לארבעה ילדים שעובדת כמטפלת בקשישים. עד הקורונה היא הצליחה לשמור על ביטחון כלכלי על ידי סיוע של עמותות ואנשים טובים שליוו אותה. במהלך המשבר הסיוע פחת וגרם להחמרת מצבם. "הקושי הכלכלי התחיל לפני הקורונה והחמיר במהלכה", מסבירה ליטל. "המשכורת שלי לא מספיקה, כל חודש אנחנו מתפללים שהיא תספיק לשלם את החשבונות. אנחנו מתקיימים מסיוע של עמותות במזון, בגדים ולפעמים שמיכות ורדיאטורים. בקורונה מצבם של אנשים רבים הידרדר והיכולת לעזור לנו פחתה. לפני הקורונה הרגשתי שיש לי על מי להישען, אחריה איבדתי את הביטחון הכלכלי לחלוטין".
ליטל מספרת על המחסור בכריכים בבוקר לילדים. "יש לי קושי גדול לארגן ארוחות בוקר לילדים, כי זה משהו שאנחנו לא מקבלים בסל מזון ולא תמיד יש לי כסף לקנות לחם וממרחים. אני משתדלת לשים בצד שיהיה, אבל תמיד יש חשש. הייתה תקופה שהיה לי הסכם עם הסייעת של הילדה שאם לא יהיה לי כסף להכין לה סנדוויץ' אני אשלח לה הודעה בבוקר והיא תכין לה. זה מתסכל שאתה לא יכול לתת לילדים".
על רקע פרסום הדו"ח, יתקיים היום בכנסת יום מיוחד בנושא המאבק בעוני ובאי-ביטחון תזונתי בישראל ביוזמת ח"כ אפרת רייטן, יו"ר ועדת העבודה והרווחה. "התמונה שעולה מדו"ח ארגון לתת קשה ומדאיגה וצריכה להדיר שינה מכולנו, כל מקבלי ההחלטות, בכנסת, בממשלה וברשויות המקומיות. רק שיתוף פעולה יכול להביא להבנה של עומק הבעיה ולהביא את השינוי לתפיסה סולידרית וסוציאלית יותר לה זקוקה המדינה", אמרה רייטן.
