"הראיות הביולוגיות הושמדו, אין כלום". ניצן, תושבת מרכז הארץ בת 35, נאנסה לפני קרוב לשבע שנים על ידי גבר שאיתו התחילה מערכת יחסים. למרות הקושי, היא הגיעה אחרי שהותקפה לחדר אקוטי בבית החולים ועברה בדיקת אונס, אולם באותה תקופה לא הייתה מסוגלת להתמודד עם החקירה המשטרתית. לאחר שעברה תהליך נפשי והרגישה מוכנות להגיש תלונה, ערכת הדגימה שנלקחה מגופה כבר הושמדה ועמה כל הראיות לאונס. עבור ניצן, ועבור נשים רבות כמוה, החוק שעבר אתמול (רביעי) בכנסת הוא לא פחות ממשנה חיים.
מטרת הצעת החוק של יו"ר הוועדה לביטחון הפנים של הכנסת ח"כ מירב בן ארי (יש עתיד) לשמירת ערכות אונס היא לבטל את מגבלת הזמן על שמירת דגימות מגופם של קורבנות עבירות מין, כדי לאפשר בסיס לתשתית ראייתית גם לאחר שלושה חודשים. הצעת החוק שמה סוף להשמדה השיטתית של ראיות פורנזיות שהייתה נהוגה בארץ, כשבתי החולים השמידו ערכות אונס שלושה חודשים בלבד לאחר האיסוף שלהן.
"מדובר בתיקון חשוב שמחזיר את השליטה לידי הנפגעות", אמרה ח"כ בן ארי. "אני מודה על הזכות להקל, ולו במעט, על החוויה המורכבת שעוברות הנפגעות, לאפשר להן לעבד את הטראומה שעברו ולגשת להתלונן בזמן המתאים עבורן. זו אמירה ערכית חשובה בעיקר בשבוע שבו אנו מציינים בכל העולם את יום האישה, אמשיך לפעול ללא הרף למען נפגעי ונפגעות תקיפה מינית".
"הכרתי מישהו דרך אתר היכרויות. היה לנו דייט ראשון מקסים, הוא היה מאוד נחמד", שחזרה ניצן את התקיפה המינית שחוותה. "אחרי כמה מפגשים קיימנו יחסי מין בהסכמה, ואז הוא ביקש ממני משהו שלא רציתי. בהתחלה הוא היה מאוד סבלני, שאל למה, אבל הוא לא שחרר. אמרתי לו שאני לא מעוניינת ובאיזשהו שלב המילים הפכו למעשים. הוא סובב אותי על הבטן ועשה בי כרצונו.
"יצאתי משם המומה, סבלתי מדימום והחלטתי ללכת לבית חולים. הגעתי לחדר אקוטי עם שתי חברות ומתנדבת ממרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. הרופאה הציעה לי לעשות 'ערכת אונס'. המצב הרפואי שלי גם ככה הצריך בדיקה גינקולוגית והסכמתי. זו סיטואציה לא פשוטה. מישהי עוברת לך על הגוף מכף רגל ועד ראש, מסמנת וכותבת, ויש שאלות נלוות. נאמר לי שהערכה מושמדת תוך שלושה חודשים ויש לי שלושה חודשים להגיש תלונה. הסכמתי".
"לקחו ממני את היכולת לבחור"
ניצן מספרת כי בבית החולים ביקשה שלא לזמן משטרה. "עוד לא הייתי מסוגלת להתמודד עם זה, יצאתי מהחדר עם דו"ח מיון רגיל. שנים שהתמודדתי עם פוסט טראומה מהאירוע הזה, עשיתי טיפול עם עצמי, עברתי תהליך. חמש שנים חלפו עד שאזרתי אומץ להכיר בן זוג, לצאת לעולם הדייטים, ורק עכשיו אני מסוגלת להגיע לתחנת המשטרה, להגיש תלונה ולספר מה היה שם.
"אבל אין ערכה. אם אני אבוא עכשיו, יגידו שזו מילה נגד מילה. הראיה הפיזית לא קיימת עוד. זה לא שלקחו את הערכה, ניתחו אותה, ויש ממצאים. אין כלום. הראיות הפיזיות, הביולוגיות, הושמדו. ניצן של אז לא הייתה מסוגלת להתמודד עם זה, ועכשיו כשאני מסוגלת לקחו ממני את היכולת לבחור. אין לי את האפשרות היום לסגור את זה, לשים את זה מאחוריי. אנחנו לא יכולים לדעת אם הוא עשה את זה לאחרות. אם יש עוד שהגיעו לחדר האקוטי אחריי".
הפעילה יעל שרר, כיום מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, נאבקה במשך שנים לשינוי הטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית במערכת הבריאות, לרבות שמירת ערכות האונס. "כשגיליתי ב-2016 שערכות אונס מושמדות אחרי שלושה חודשים בלבד, אמרתי לעצמי שאני אשים לזה סוף, ויהי מה. היום זה קרה, כיבינו את הכבשנים שאליהם נזרקו הערכות יקרות הערך האלה. החוק החדש מסדיר את מעמדן ואת השמירה שלהן ושם סוף לעוול המתמשך הזה ולפגיעה בביטחון הציבור. לקח לנו קצת זמן להגיע לרגע הזה, אבל זה היה שווה הכול".
החוק האריך את תוקף שמירת הדגימות הביולוגיות ל-50 שנים, כך שהנפגעות יוכלו להגיש תלונה גם לאחר פרק זמן ממושך מביצוע העבירה. הערכות מהוות ראיה משפטית מרכזית, והשמדתן בתום תקופה קצרה פוגמת למעשה בהליך הפלילי נגד עברייני המין. עד כה לנפגעות היה כאמור פרק זמן קצר להתלונן ולאחריו הראיה המכרעת הייתה מושמדת. ההחלטה של אישה שעברה אונס לאזור אומץ ולהגיש תלונה במשטרה דורשת תעצומות נפש ולעיתים לוקחת זמן ממושך - הרבה יותר מזה שהוקצב להשמדת הערכות.
