בנו גלעד שליט, שאביו פעל ללא לאות לשחרורו, התקשר למתאם השבויים והנעדרים בלשכת ראש הממשלה ירון בלום, וביקש לעדכן את ראש הממשלה נפתלי בנט בפטירתו של נועם.
במהלך השנים הארוכות שבהן שהה הבן גלעד בשבי חמאס, ניהלה משפחת שליט מאבק רחב היקף למען שחרורו, שכלל לא אחת פעילות חברתית ודיאלוג עם גורמים פוליטיים. נועם שליט, שכחייל בעצמו בחטיבת הצנחנים לחם במלחמת יום הכיפורים בחזית הדרום, הביע לעיתים קרובות את חוסר הנוחות שחש בשל החשיפה הרבה שלו ושל קרוביו.
ב-2008 החל בהובלת המאבק הציבורי להשבת בנו מהשבי, שבמהלכו אף נפגש ב-2010 עם נשיא הפרלמנט האירופי דאז יז'י בוז'ק. בסוף יוני של אותה שנה יצא עם אשתו אביבה למסע מביתם שבמצפה הילה עד לביתו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, להגברת הלחץ הציבורי לעסקת שחרור לבנו גלעד, ששוחרר לבסוף בעסקה ב-2011. שנה לאחר מכן התפטר מעבודתו במפעל ישקר, ובינואר 2012 רץ בפריימריז של מפלגת העבודה לכנסת בתמיכת שלי יחימוביץ', אך נכשל ונשאר מחוץ לרשימה. לימים הודה שטעה כשהחליט לרוץ לפוליטיקה: "טעות בשיקול הדעת".
יואל מרשק, מראשי המטה למען גלעד שליט שעבד צמוד לנועם שליט, סיפר עליו: "הוא היה סמל לאבא. הוא לקח על אחריותו את הכול והוביל מהלך ברמה הלאומית לשחרור הבן. בלי המאבק של נועם, גלעד לא היה משתחרר עד היום. כולנו היינו לרשותו, כולנו התייעצנו איתו. בסוף את ההחלטה הוא קיבל. הוא ניווט את זה כמו אסטרטג. הוא חשב על הכול. הוא לא חשש מלהתעמת, אבל כמו פוליטיקאי מנוסה - והוא לא היה פוליטיקאי - הוא הצליח ללכת בין הטיפות, אבל בלי להרפות לרגע אחד. הוא היה כל כך רגיש וכל כך עדין".
"אנשים התבלבלו וחשבו שאפשר לעבוד עליו, ובסוף הוא הצליח להתרומם מעל כולם ולנווט את זה", סיפר מרשק. "היה לחץ ציבורי שהיה בו המון רגישות, וגם המון אחריות לבן, וזה הצליח. איך תמיד אמרה תמי ארד: לו הייתי פועלת כמו נועם, רון היה בבית. הייתי נוסע איתו שעות וימים לכל מני מקומות, לתכנן והיכן להפגין".
צעדה למען שחרור גלעד שליט
(צילום: יהונתן צור, עריכה: תמר אברהם)
שר הביטחון בני גנץ ספד לנועם שליט: "הצטערתי לשמוע שנועם, שלא ויתר לרגע על התקווה לראות שוב את בנו, הלך לעולמו אחרי מאבק במחלה קשה. כרמטכ"ל שוחחתי רבות עם נועם בשנים שבהן פעל להשבת גלעד מהשבי. לצד המאבק שניהל, תמיד התרשמתי מהאכפתיות שהפגין כלפי החברה כולה ומרגישותו לחיילי צה"ל. יהי זכרו ברוך".
שמעון גואטה, ראש המועצה האזורית מעלה יוסף שבתחומה התגורר שליט, ספד: "נועם שליט התפרסם בציבור כאביו של גלעד שליט, עת התגלה לציבור בנחישותו ובהתמסרותו להצליח לשכנע את עם ישראל ובאמצעותו את מקבלי ההחלטות, להביא להשבתו של גלעד הביתה. נועם הוביל מאבק בסיוע מטה שנבנה לצד המשפחה, ונגע בערכים המובילים של החברה הישראלית אל מול הנכונות להסתכן עבור ערך הרעות ואי ההפקרה.
"נועם היה איש משפחה צנועה ומכונסת בקהילת מצפה הילה. אשתו אביבה, עזר כנגדו, הייתה חלק חשוב מהמאבק. נועם, בנם של יעל וצבי (שהיה ממפקדי משטרת החופים בחיפה), שירת במלחמת יום הכיפורים בצנחנים, שעה שאחיו התאום שירת בשריון. אחיו נהרג בקרבות הגולן. נועם למד הנדסה ועבד בישקר, מפעל שתמך בו כל שנות המאבק. לאביב ונועם שלושה ילדים. הוא אכן זכה לראות את בנו שב מהשבי, את בנו יואל שהתחתן והעניק לו את תואר הסבא, כמו גם זכה לראות בנישואיו של גלעד ובצמיחתה של בתו הדס. נזכור אותו בחברות שנרקמה בשנות המאבק".
התעמת עם ראשי ממשלות
משפחת שליט עברה למצפה הילה כשגלעד היה ילד. היישוב קרוב לאזור התעשייה תפן, ונועם עבד כמהנדס במפעל ישקר של סטף ורטהיימר. ב-2014 פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי נועם שליט השתלב כמתווך דירות ברימקס ושהוא נחשב לאחד המתווכים הפוריים באזור. ברימקס אמרו אז כי שליט הוא אחד מאנשי התיווך המוערכים בחברה.
בשיא המאבק למען שחרור בנו יצא נועם לצעדה ברגל ממצפה הילה בצפון ועד לירושלים – כדי להרים קול זעקה למען בנו. לא אחת התעמת עם ראשי ממשלות ישראל. בריאיון שהעניק לציון ננוס באוקטובר 2021, במלאות עשור לשחרור בנו, סיפר נועם שרבים מהפוליטיקאים היו שמחים אם גלעד היה חוזר בארון.
שליט התייחס בריאיון גם לביקורות שהופנו נגד גלעד על האירוע שבו נחטף ועל העסקה. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט טען בעבר בריאיון כי לא ברור אם היה מדובר בחטיפה או ב"התמסרות", ושליט האב טען מנגד: "לאהוד אולמרט בכלל יש נטייה לשכתב את ההיסטוריה", תוך שהזכיר את "נאום המעטפות".
על הטענות שגלעד השאיר את הנשק בטנק ויצא לחוטפים ללא מאבק, אמר האב: "לא היה עוזר הנשק. ברגע שהוא היה יוצא עם נשק או משהו, או מנסה לירות, הוא היה נקטל מיד. אלה שכתבו למה הוא לא ירה במקלע המקביל, למה הוא לא תפס את מאג הצריח והתחיל לירות לכל הכיוונים כמו רמבו – זאת לא הייתה הסיטואציה. יכול להיות שהוא היה יכול לנסות לעשות משהו ולהתאבד. זה ברור שאפשר היה. אין ספק שחלק גדול מהפוליטיקאים היו שמחים אם גלעד היה חוזר בארון, עטוף בדגל ישראל. לאכזבתם, הוא לא חזר בארון".
על הטענה שהמחיר ששילמה המדינה ב"עסקת שליט" (1,027 מחבלים) היה גבוה, אמר נועם שליט: "אני חושב שהדברים, שוב, יוצאים מפרופורציה. גם אם לא היו משוחררים בעסקת שליט, לא חסרים אנשי חמאס או אנשי ג'יהאד איסלאמי שיבצעו פיגועים. אין ואקום בעניין הזה - אם לא היו אסירים כאלה אז היו אחרים.
"אנחנו לא אמרנו את מי לשחרר ואת מי לא לשחרר. יצאנו לקמפיין על מנת שהממשלה תשחרר את גלעד, לא אמרנו לה איך לשחרר את גלעד. היות שהיא נכשלה במנופי לחץ אחרים על החמאס אז לא הייתה ברירה אלא לשחרר אסירים, והכישלון הזה הוא כישלון מהדהד, שבמערכת הביטחונית הודו שלא הצליחו לייצר אלטרנטיבה".
נועם הוא אח שכול, שאיבד את אחיו התאום יואל שנפל ונהרג בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים. הוא סיפר שגלעד מיעט מאוד בדיבורים על שנות השבי, אך הוא עצמו לא הופתע מכך: "זה אחד הדברים שהחזיקו אותו בשבי, החוזק הנפשי שלו. בתור ילד ובתור נער הוא היה יותר 'זאב בודד', לא נשבר מהר".
נועם שליט ניהל את המאבק לשחרור בנו כמעט לבד, לפחות בשלבים הראשונים. בשיאו של המאבק עזב את בית המשפחה וערך צעדה ממצפה הילה לירושלים. הוא התגורר באוהל מול בית ראש הממשלה במשך חודשים, עד שהתקבלה ההחלטה על העסקה לשחרור בנו.
שמשון ליבמן, תושב מצפה הילה שהיה מראשי מטה המאבק, תיאר: "נועם, שלא היה איש ציבור אלא בן אדם שנחבא אל הכלים, לקח על עצמו משימה שכל כולה ההפך משגרת חייו. הוא נכנס לתוך הלב הציבורי כאבא במאבק על השבת בנו. זה היה בעצם מאבק על ערכים של החברה הישראלית. מאחר שהיה גם אח שכול, שמשפחתו חוותה את המחיר שאנחנו משלמים פה על קיום המדינה, הוא השכיל להתמודד עם השאלה הגדולה של מה שנדרש פה בעבור ערך החיים".
על הקשר ביניהם סיפר ליבמן: "ביום של החטיפה הרגשתי שכחבר הקהילה זה חלק מהתמיכה הנדרשת. הגעתי אליו והייתה תחושה פנימית של ללכת איתו כל הדרך עד הסוף. נוצרה מערכת קרובה של הליכה בדרך, במאבק משותף, משהו שגם אני האמנתי בו".
פורסם לראשונה: 20:50, 30.03.22
