אל ההרכב הטבעי של משתתפי ההפגנות במערב נגד ישראל ובעד הפלסטינים/חמאס – מוסלמים וערבים – מצטרף ביתר שאת בחודשיים האחרונים מה שמכונה "השמאל הליברלי" באירופה וארה"ב. לכאורה אין בכך חדש, ועדיין עבור השמאל הציוני מדובר בשבר של ממש: כיצד ייתכן שאנשים נאורים לכאורה שמצדדים בערכים ליברליים, תומכים בארגון טרור פונדמנטליסטי שטבח באנשים חפים מפשע? האכזבה הזאת מזמינה בחינה מחודשת של השורשים הרעיוניים של המחנה הזה.
מאז המהפכה היעקובינית בצרפת במאה ה-18 קיימת הבנה שערכי השמאל - שוויון, אחווה, דמוקרטיה – לא שוללים הפעלת אלימות כלפי החברה האזרחית. יתרה מזו, צרפת היעקובינית ורוסיה הקומוניסטית מהוות דוגמאות אולטימטיביות לכך שבשם ערכים אלה אפשר לטבוח באנשים ללא הבחנה ולגבות חייהם של מיליוני אנשים. המטרה, לדידם, מצדיקה את האמצעים. כל האמצעים. כולל טרור.
לעומת זאת, ליברליזם אף פעם לא נחשד בכפייה, עריצות או הפעלת אלימות. להיפך: ליברליזם הינו היסוד החשוב ביותר בדמוקרטיות מערביות שמונע את הרעות הללו. הרי בלעדיו דמוקרטיה נוטה לעריצות הרוב (בדומה למה שקרה תכופות ביוון העתיקה) ואינה מגינה על זכויות הפרט ומיעוטים. את שורשיה של המסורת הליברלית אנחנו מוציאים באנגליה החל מהמגנה כרטה (שנת 1215) ודרך הוגים כתומס הובס, ג'ון לוק וג'ון סטיוארט מיל. בניגוד לאידיאולוגיה של השמאל, שקוראת לממש את הערכים החברתיים הנעלים, הליברליזם מתמקד במרכזיות של הפרט, זכויותיו וחירויותיו. תפיסה ליברלית היא תפיסה הומניסטית שמקדשת את הפרט.
אם כן, כיצד אנשים בעלי השקפה ליברלית יכולים להצדיק רצח אנשים חפים מפשע כפי שנשמע מפיותיהם של אפולוגטים מערביים רבים בקמפוסים, בתקשורת, באו"ם ואחרים לגבי טבח 7 באוקטובר? התשובה, כרגיל, מורכבת. יש הסבורים שאידיאולוגיית השמאל הליברלי כיום היא מראית עין בלבד בזמן שיש מאחוריה מניעים אינטרסנטיים או אף אנטישמיים. תשובה זאת, אף שכנראה נכונה ביחס לחלק ממחנה השמאל הליברלי, אינה מספקת.
לטעמי התשובה נמצאת בשילוב של שתי מסורות מודרניות חשובות: "אנטי-אימפריאליזם" ו"רלטיביזם הכרתי ומוסרי". לפני מלחמות העולם נראתה המפה הפוליטית של העולם אחרת מעכשיו. המדינות האימפריאליסטיות, בעיקר מאירופה, שלטו בארצות רבות וניצלו לטובתן משאבי טבע ואנוש של המושבות תוך רמיסה ברגל גסה ואלימה של זכויות ואינטרסים של האוכלוסייה המקומית. כעת, בעידן הפוסט-אימפריאליסטי (או פוסט-קולוניאלי) מקובל להוקיע את העבר כתקופת חושך. האדם המערבי המודרני מתחנך על ברכי האנטי-קולוניאליזם ומכה על חטאי אבותיו. ובהתאם, ישראל נכנסת היטב למשבצת של החזק והמנצל את הפלסטינים. בעיני השמאל הליברלי היא פרויקט אימפריאליסטי נטול הצדקה.
ה"רלטיביזם ההכרתי" טוען שהכל יחסי ואין אמת אחת: הכול תלוי פרספקטיבה של המתבונן. ואם אין אמת אחת, אז בוודאי שאין ערכים אובייקטיבים של טוב ורע. על פי גישה זו מה שהתרחש בעוטף עזה אפשר לתאר באופנים שונים: "רוצחים מתועבים רצחו בדם קר אזרחים החפים מפשע" או "לוחמי חופש פרקו את תסכולם המצטבר כלפי מי שדיכאו וניצלו אותם".
ד"ר מרק מלקוביץ'מהרלטיביזם ההכרתי נולד הרלטיביזם המוסרי, שמאפשר לערער על כל דבר וגם להצדיק כל דבר. אנחנו נתקלים בו ביומיום, למשל כשגננת פונה לילדים מתקוטטים ואומרת "שניכם צודקים". הצרה עם בעלי עמדות כאלה היא שעבורם - מי שטוען שיש אמת אחת, שיש טוב ורע אובייקטיביים ושיש צודק ובלתי צודק, הוא אדם חשוך ולא ליברלי. וזה פשוט בלבול מושגי: מחנה השמאל באירופה שתומך בחמאס אינו ליברלי אלא רלטיביסטי.
שילוב התפיסות הללו - אנטי-אימפריאליזם ורלטיביזם הכרתי ומוסרי – מביא את מחנה השמאל המערבי להצדיק ולתמוך בחמאס. עבורו ישראל היא אימפריה מודרנית חזקה ומדכאת, וכל מעשי רצח וזוועה שנעשו על ידי פלסטינים אינם חד-ערכיים וניתנים לפרשנות שונה בהקשר שונה.
- מרק מלקוביץ' הוא ד"ר לפילוסופיה ומומחה לרציונליזם ופילוסופיה חדשה. מרצה וחבר סגל באוניברסיטת סופיה בבולגריה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
