בשאר אסד באיחוד האמירויות, בסוף השבוע
איחוד האמירויות משמשת במקרים רבים ברומטר לתנודות האסטרטגיות במזה"ת: נוכח מיקומה בתפר שבין העולם הסוני לשיעי ובחזית הערבית מול איראן, היא מפגינה רגישות מיוחדת להתרחשויות אזוריות ובינלאומיות ומקדימה לבצע בעקבותיהן התאמות תפיסתיות ומעשיות. את הביקור ההיסטורי של נשיא סוריה בשאר אסד באבו דאבי שלשום (שישי) יש להבין כביטוי להתאמות אסטרטגיות שמקדמים שחקני מפתח בעולם הערבי נוכח מה שנתפס בראייתם כשינוי במציאות. עשור לאחר שפעלה יחד עם סעודיה להפלת אסד, מכירה איחוד האמירויות בכך שהוא עובדה קיימת ויש לנסות לכונן עימו יחסים ולהשפיע עליו במקום להחליפו.
הפגישה הדרמטית סוללת את הדרך להכשרתו מחדש של אסד בעולם הערבי ונועדה ביסודה להתריס כלפי ארה"ב, שאכן התרעמה על מה שנתפס בעיניה כהשבת הרודן מדמשק לחיק משפחת העמים. החלטת אבו דאבי להעניק חותם לגיטימציה לאסד מבטאת חוסר אמון ומרירות גוברים בעולם הערבי כלפי ממשל ביידן, שנתפס כמי שלא מנסה להפנים את הקודים הייחודיים במזה"ת, ומפגין התלהבות חשודה בהידברות ובהסכמים עם אויבי העולם הסוני, ובראשם איראן.
ואכן השנה האחרונה שיקפה שחיקה חריפה בדימויה של ארה"ב במזה"ת נוכח הצטברות אירועים שמגלמים בעיני רבים בעולם הערבי שילוב בין רפיסות לתפיסה מדינית תלושה והרת אסון: הנסיגה החפוזה מאפגניסטן; הוצאת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור; המאמץ המואץ לגיבוש הסכם הגרעין עם איראן; האדישות כלפי המאבק הצבאי במפרץ שבמהלכו פוגעים טהרן ושלוחיה במדינות ערב וכלפי הפגיעות האיראניות בבסיסים אמריקניים בסוריה ובעיראק כנקמה על מהלכים ישראלים; והרומן המתפתח בין וושינגטון לקטאר, יריבה מושבעת של יתר מדינות המפרץ.
האמירתים מאיצים דיאלוג גם עם טהרן וטורקיה. במקביל, מדינות המפרץ ממשיכות בתיאום אסטרטגי עם מוסקבה בנושא האנרגיה, ונמנעות מדרישת וושינגטון להגדיל את מכסות ייצור הנפט
המלחמה באוקראינה העצימה את חוסר האמון הערבי כלפי וושינגטון. בעולם הערבי, כך נראה, לא לגמרי מתרשמים מהסנקציות הכלכליות והפוליטיות שהטיל המערב על רוסיה, ותשומת הלב ממוקדת בעובדה שנאט"ו נמנע ממעורבות צבאית, לצד חשש מכך שהאסטרטגיה של ג'ו ביידן במשבר פוגעת בזירות הפנימיות במדינות ערב, בפרט בשל עליית מחירי מוצרי היסוד ובראשם הלחם.
העולם הערבי מצוי במתח מחריף מול ממשל ביידן. מצד אחד הערבים ממשיכים לייחס חשיבות לקשר עם וושינגטון ומבינים שאין להם משענת אסטרטגית חלופית. ואולם מצד שני העולם הערבי מתקשה לפענח את ההיגיון של ארה"ב ומתחזקים סימני השאלה לגבי נכונותה לסייע לערבים בעת מצוקה בעודה דבקה בצמצום נוכחות ומעורבות בסכסוכים בעולם, בפרט במזה"ת.
ד"ר מיכאל מילשטייןמדינות ערב לא שוקלות אמנם כינון בריתות אסטרטגיות עם רוסיה או סין, אך כאשר התמיכה האמריקנית אינה מובטחת, הן חשות צורך לרכך מתחים מול אויבים אזוריים שהורתעו בעבר נוכח הקשר בינה לבין וושינגטון. על הרקע הזה מאיצים האמירתים בחודשים האחרונים דיאלוג עם טהרן, טורקיה וכעת גם עם אסד. זאת ועוד, מדינות המפרץ ממשיכות בתיאום אסטרטגי עם מוסקבה בנושא האנרגיה, ונמנעות מדרישת וושינגטון להגדיל את מכסות ייצור הנפט ובכך פוגעות בניסיון להביא לבידוד בינלאומי של רוסיה.
לערעור דימויה של ארה"ב במזה"ת יש משמעות שלילית עבור ישראל, הנתונה בברית אסטרטגית הדוקה עם וושינגטון ואשר דימוי ההרתעה שלה באזור ניזון ממנו במידה רבה. על ישראל להתנהל בזהירות רבה נוכח המצב הסבוך ולהתמקד בשלושה יעדי על: מזעור נזקים פוטנציאליים (למשל סיכול הכוונה האמריקנית האפשרית להסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור); הימנעות מחיכוך עם וושינגטון בסוגיות טעונות (חשוב להקפיד שלא תתרחש הסלמה במערכת הפלסטינית, דבר שיפריע לריכוז המאמץ בנושא האיראני); ומאמץ נמרץ לצורך ריכוך המתיחות בין בעלת בריתה האסטרטגית הגדולה והוותיקה לבעלות בריתה האזוריות החדשות.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
