שמי נכלל ברשימות השחורות של מפלגת "נעם" שחשף בסוף השבוע נדב איל ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", ויחד עם חבריי וחברותיי לקהילה ולתחום סומנתי כ"גורם להט"בי בתקשורת". אך אחד מאיתנו לא נכלל ברשימות בגלל הישגים מקצועיים, גם לא בגלל פרסום משמעותי או חשיפה מהדהדת ואפילו לא בשל כישלונות. רק בגלל הנטייה המינית.
הרשימה הזאת גובשה כבר בשנת 2019 (ונמחקה מאז), אולם איש לא ייחס לה חשיבות רבה. באותם ימים לא כל כך רחוקים, מפלגת נעם הייתה השוליים הסהרוריים של השוליים הסהרוריים; התארגנות קטנה במיוחד בעלת משקל נוצה פוליטי ותפיסת עולם קיצונית שאפילו רבים מבני הציונות הדתית מתנערים ממנה ובעיקר מרעיונותיה. אלא שבקרוב מאוד המפלגה הזו תהיה חלק מהקואליציה, וח"כ אבי מעוז שעומד בראשה, בעזרת הסמכויות האדירות שקיבל במשרד החינוך, יוכל להשפיע באמת על התכנים שנכנסים לבתי הספר, ולמעשה על התודעה של הילדים של כולנו. זה מפחיד, כי איפה שמסמנים עיתונאים, אולי גם יהיה מקובל לסמן גם תלמידים ומורים.
ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו הקפיד לציין בכל אחד מהראיונות האחרונים שלו לכלי התקשורת בארה"ב כי לא ייתן יד לפגיעה בזכויות של קהילת הלהט"ב. אלא שיותר מיממה עברה מאז הפרסום, והשותף העתידי של מחברי הרשימה הזו לא מצא עדיין לנכון להגיב ולהגיד לציבור מה דעתו על סימון אנשים על פי נטייתם המינית. זה אמור להטריד את כולנו.
מעבר לפרקטיקת הסימון והרדיפה שמזכירה משטרים אפלים בעבר ומדינות מוקצות בהווה, הרשימה הזו מעידה בראש ובראשונה על קנאה אמיתית וטהורה. בשני העשורים האחרונים עברה החברה הישראלית מהפכה בכל הנוגע לקהילה הגאה. שורת עיתונאים ועיתונאיות מובילים כתבו, פרסמו ובעיקר העניקו פנים ושמות למאבק הלהט"בי לשוויון זכויות. התקדמנו מטקסטים אפלים על קהילה במחשכים שהיו חלק מהעיתונות הישראלית בשנות ה-70 וה-80, ללגיטימציה וביטחון עצמי. באופן עיקש וללא מורא, הם עשו שימוש בכלי האדיר שהיה להם בידיים, והתוצאה היא שיותר מתמיד, הישראלים היום תומכים בשוויון זכויות מלא לקהילה. על פי סקרים מהתקופה האחרונה יותר מ-70% תומכים, למשל, בנישואים חד מיניים.
לתקשורת הישראלית יש תפקיד משמעותי וקרדיט על התוצאה הזו. במדינה מתוקנת, העיתונות היא לעיתים הפונקציה היחידה שנותנת קול לכל מי שמופלה ומודר ושמה זרקור על עוול ואי צדק מהסוג שהקהילה ומיעוטים אחרים סבלו ועדיין סובלים מהם באופן קבוע.
אדיר ינקו צילום: אבי מועלםבמפלגת נעם מפחדים בדיוק מזה, אבל השיח סביב הרשימות השחורות לא יכול ולא צריך להיות ברנז'אי ופנים-תקשורתי. זהו מדרון חלקלק ומסוכן במיוחד, ומה שמתחיל בקהילה הגאה עלול להתרחב לקבוצות נוספות שכרגע מרגישות בטוחות מאוד, אך גם הן עלולות להיתקל בהכפשה, הסתה ודה-לגיטימציה. הרשימות הללו מסמנות גם אנשי חינוך, פעילות לשילוב נשים בצבא ועוד. כל מי שפועל למען שוויון זכויות וחופש הוא אויב, כל מי שמקדם סדר יום ליברלי מוחרם.
כשמדובר על קבוצה קטנה במידותיה או במקומה בסדר היום, קל וטבעי להתעלם. כיום, כשנעם מהווה חלק מהממשלה, עם סמכויות נרחבות במשרד החינוך, עצימת עיניים אינה אופציה. אם תינתן כאן לגיטימציה לסימון במקום אחד, היא תכשיר סימון ורדיפה במקומות אחרים. זה המקום להשמיע קול חזק וברור נגד האירוע החמור הזה ומה שהוא מייצג. הרשימה הזו באה לבייש, לצמצם ובעיקר להשתיק אותנו. היא כמובן תשיג את המטרה ההפוכה.
- אדיר ינקו הוא כתב הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
