הוא רק ילד בן 10, וגופו הצנום היה שרוע על מיטת האמבולנס שייבב היום (שלישי) לרחמי המפגינים בסמוך למחלף וינגייט. במשך 50 דקות הוא שכב ברכב ההצלה בדרכו לבית החולים לניאדו, מסומם מתרופות שנועדו לייצב את מצבו אחרי שלקה בהתקף אלרגיה קשה. במקביל, על כביש במודיעין עילית היה שרוע נער בן 14 שנפגע מאוטובוס אך הנסיעה של הנט"ן שהוזעק לטפל בו התעכבה ב-20 דקות. שתי קשישות מגדרה - האחת חטפה התקף לב והשנייה מחוסרת הכרה - נאלצו להמתין יותר מ-10 דקות כי האמבולנסים לא יכלו להגיע אליהן.
עשרות אלפי פעילי המחאה נגד הממשלה והרפורמה המשפטית, מוצפים באמונה עיוורת בצדקת דרכם, חסמו הבוקר שוב את עורקי התחבורה הראשיים של מדינת ישראל. מתוך דאגתם (הכנה) לעתיד מדינת ישראל הם מתכוונים להמשיך לעשות זאת כפי שעשו עשרות פעמים בחודשים האחרונים. הם זכו עד כה לתגובה חסרת אונים ורופסת מצד המשטרה, ומול מדיניות הכלה כרונית שכזאת הם לא יודעים שובע ולכן חוצים שוב ושוב את הקו האדום.
אני מאמין בכוונותיהם הטובות ולא חולק על דאגתם, אבל עיניהם המשולהבות בזעם בשם האהבה (לדרך שבה הם רוצים לראות את המדינה) והשנאה (למי שחושב אחרת), מעוורת אותם מלראות שבמעשיהם הם מסכנים חיי אדם. האם חוסמי הכבישים היו עושים זאת לו ידעו שהוריהם שלהם כלואים שם באמבולנס, בדרכם או בחזרה מטיפול כימותרפי ושקית קיא בידיהם?
גם היום הפרה מדינת ישראל את החוזה מול שאר אזרחיה כשלא דאגה לספק להם הגנה ולהבטיח להם חיים ובריאות. עוד לא קמה מערכת המשפט שתגן על אותם אזרחים בשם עילת "אי הסבירות" שמגולמת במחיר שהם נדרשים לשלם על המחאה. מימין מזהירים כבר שבועות שאם "לשמאל מותר", אזי להבא לא יהיו עוד קווים אדומים, והמדינה תשותק מדי יום על ידי מתנגדי פינוי מאחזים, יוצאי אתיופיה, נכים, חרדים, פעילי סביבה ואחרים. אישית אני לא חושש מכך. אין לי ספק שהמשטרה תשבור עצמות של מוחים מקבוצות פחות פריבילגיות.
לא חסרות סיבות לגנות ולבקר את הממשלה הנוכחית (כמו גם את קודמותיה). שרים וחברי קואליציה - להוטי הטרלות, מעודדי חרדות ודמיונות, שיכורי כוח ונטולי אסטרטגיה - הימרו על רף קיצוני והלכו רחוק מדי. זה לא סותר את העובדה שהפגנות המחאה של החודשים האחרונים אינן בהכרח נגד החקיקה המשפטית של הממשלה, אלא בעיקר נגד הממשלה. ראשי המחאה, ואלה המעודדים אותם מספסלי אופוזיציה, יודעים שכמיעוט הם יתקשו להפיל אותה, אז הם מבקשים לכל הפחות להכניע אותה ואת מצביעיה, שמא יעזו לחשוב שהם יכולים לשלוט. ההתנהלות הצינית שלהם מובילה לשריפת אסמים, המרדה ושיסוי אזרחים אלה באלה.
היו ממשלות רעות בישראל ועוד יהיו כאלה. תמיד יהיו אזרחים, מכל המחנות, שבזמן נתון לא יראו עין בעין את מדיניות הממשלה, את הרכבה ואת ערכיה. אבל חובה להקפיד להיזהר מאובדן פרופורציות מוחלט שמוביל למדרון חלקלק ומסוכן בואכה אנרכיה. אין ערך, חשוב ככל שיהיה, שמצדיק זאת.
יאיר קראוסאלי הזהבקיץ 2005, ערב ההתנתקות, פרסם יאיר לפיד, אז בעל טור ב"ידיעות אחרונות", מאמר תחת הכותרת "מישהו ימות", שהתייחס לחוסמי הכבישים הכתומים. צילום של הטור הזה מופץ בימים אלה ברשתות וציטוטים ממנו נשמעים על בימת הכנסת. הלוואי שיו"ר האופוזיציה ישוב לרגע אל הדברים שכתב אז על המפגינים. "יותר מכל דבר אחר בלטה אתמול קלות הדעת. צעירי המתנחלים מפיקים על חשבוננו פסטיבל מאוהב בעצמו, שנראה להם מאוד מהפכני", כתב אז ודרש תגובה משטרתית "נחושה יותר ומותשת פחות" שתעיף אותם מהכביש תוך שלוש דקות.
דבריו נכונים גם היום. הפובליציסט דאז וראש האופוזיציה כיום צריך לאגד את שותפיו, לגנות את חסימות הכבישים ולפעול למניעתן לא רק כדי שרכבי חירום ואמבולנסים יוכלו לעבור ולהציל חיי אדם, אלא גם כדי למנוע את סבלם הלא ישוער של שאר משתמשי הדרך, בין אם הם בדרך לעבודה, למבחן או לפגישה. אחרת מישהו עוד ימות.
- יאיר קראוס הוא עיתונאי ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
