אני מכיר היטב את התחושה של אנשי שירות הביטחון הכללי, שמחונכים מיומם הראשון שפיגועים צריך למנוע מבעוד מועד. עבורם אין דבר יותר כואב מלקבל דיווח על פיגוע שאירע, להבין שהמחבל יצא מהשטח שבאחריותם. תחושת המחויבות הטוטאלית להצלת חיים מייסרת יותר מכל מאמר של פרשן זה או אחר.
אני משוכנע שתימצא הדרך לשפר את המענה המודיעיני והמבצעי לאתגר המורכב של מה שזוכה להגדרה המקצועית של "פיגועי אווירה". זו הגדרה תיאורית טובה, אם אכן יוכח שמדובר במפגעים בודדים שיצאו ספונטנית לבצע פיגועים, או בהתארגנויות מקומיות. ועדיין, אל לנו לקבל את ההגדרה הזו כגזרה משמים שאין מה לעשות מולה. הציבור במדינת ישראל חייב להבין כיצד נוצרה אותה אווירה מעודדת פיגועים, ועד כמה מקורה בגורמים שיש לנו שליטה עליהם, או לא.
4 צפייה בגלריה
מימין: זירת הפיגוע בדיזנגוף, אזור החיסול ביפו והמקום שבו צה"ל פעל בג'נין
(צילום: אריק מרמור, דובר צה"ל )
אין מנוע חזק למוטיבציה לביצוע פיגועי טרור יחידים, או של התארגנויות מקומיות, מאשר התפשטות של ייאוש, תחושת "אין עתיד", ובעיקר "אין יותר מה להפסיד". חמאס, דאעש ואחרים יודעים לזהות את האווירה הזו ולהסית ביתר שאת לשנאה ולרצח של יהודים ישראלים, בשילוב מוטיבים דתיים ולאומיים. ייאוש כזה מאפיין את המציאות ביהודה ושומרון, אבל גם בקרב אזרחי ישראל הערבים. שם מצטרפת גם הרגשת "לא רוצים אותי במדינה", לצד תחושות אפליה וקיפוח - שרובן מוצדקות ומוכחות.
נסו לחשוב מה קורה לדור הצעיר של אזרחי ישראל הערבים, שגדל לתוך חוסר משילות שלטונית קיצונית. הריק הזה מתמלא בארגוני פשע, סחר בסמים, גביית דמי חסות, כלכלה שחורה וכמויות עצומות של אמל"ח בלתי חוקי שמקורו בגניבות מבסיסי צה"ל המופקרים ובהברחות. ירי בחתונות וחיסולים הדדיים הופכים לשגרה שממררת כבר שנים רבות את חייהם של אזרחי ישראל הערבים, והופכת אותם לגיהינום.
"חוסר משילות" ו"היעדר הרתעה" אינם רק נחלת אזרחי ישראל הערבים. ברשות הפלסטינית, שחיתות חמורה והיעדר אופק מדיני או כלכלי מובילים להתפשטות תחושות תיעוב, בוז ושנאה של האוכלוסייה כלפי ההנהגה. מנגנוני הביטחון של הרשות, שתרומתם לשקט הביטחוני היחסי ביהודה ושומרון משנת 2008 ואילך הייתה משמעותית, הולכים ומאבדים לגיטימיציה ציבורית, ואחיזתם מתרופפת.
לכן, אי-אפשר שלא לתהות כיצד פיתחה מערכת הביטחון תפיסה כה תלושה וחסרת מעוף, המאפשרת להזניח את מרחב החיץ שנועד להפריד בין שני האזורים ובין שתי האוכלוסיות. לאורך תקופה ארוכה פיתחו כמה אסטרטגים במערכת הביטחון תפיסה הגורסת כי אם נאפשר זרימה בלתי מבוקרת של שב"חים לתוך שטח מדינת ישראל, יהיה להם "מה להפסיד", וזה כביכול יתמרץ את השקט ביהודה ושומרון ויאפשר למערכת הביטחון להתמקד בגזרות אחרות, "חשובות יותר". להזנחה החמורה הזו מחיר אסטרטגי: במציאות שנוצרה ניתן להעביר דו-סטרית דרך מרחב החיץ המחורר לחלוטין, אנשים, כלי רכב, אמל"ח, סחורות לא חוקיות, מחבלים על ציודם, ועוד.
כך נוצרה אווירה כאוטית, בה משמשים בערבוביה משני צידי הקו הירוק תחושות של ייאוש, חוסר תקווה, וחוסר משילות - שתוצאתה היא היעדר הרתעה של ממש מול גורמי הפשיעה והטרור. השב"כ מדווח על יותר ממאה סיכולים של פיגועים ברבעון הראשון של שנת 2022, מה שמעיד על המוטיבציה הגבוהה ועל מגמת ההידרדרות החמורה של המצב הביטחוני.
כל מה שתיארתי כאן בקצרה קורה כבר שנים רבות, כתוצאה ממדיניות - או יותר נכון, חוסר מדיניות - שהובילו ממשלותיו של בנימין נתניהו, שהנהיג את המדינה במשך 12 שנים ברציפות מ-2009 ועד 2021. אותו "ראש ממשלה חזק מהימין", שבמהלך מטופש וראוותני דחף את טראמפ לפרוש ב-2018 מהסכם הגרעין עם איראן, וכתוצאה מכך גרם לפי רוב המומחים להאצת התקרבותה של איראן לפצצה, הזניח בו-זמנית לחלוטין את הטיפול בסוגייה הפלסטינית, וגם התעלם לאורך שנות שלטונו מאובדן המשילות הקיצוני בחברה הערבית בישראל, מהנגב ועד הגליל.
4 צפייה בגלריה
הזניח את הטיפול בסוגייה הפלסטינית והתעלם מאובדן המשילות בחברה הערבית
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בה בעת, הוא פעל במרץ להכשרת הימין הקיצוני, הגזעני והכהניסטי, על מנת לנסות ולשרוד פוליטית. ככה קיבלנו חבורה של מסיתים כהניסטים, משיחיסטים וגזענים עם נציגות בכנסת, שמנסה לשפוך בנזין על המציאות הלוהטת הזו בכל הזדמנות. לא מפתיע שאקורד הסיום של שלטונו היו אירועי "שומר החומות", שהתפתחו לאירועי אלימות קשים ברחבי ישראל, בערים המעורבות ובנגב.
אי-אפשר שלא לתהות כיצד פיתחה מערכת הביטחון תפיסה כה תלושה וחסרת מעוף, שמזניחה את מרחב החיץ שמפריד בין הרשות הפלסטינית לאזרחי ישראל הערבים
ממשלת בנט, הגם שקיבלה בירושה את המצב החמור הזה, אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. במקום להפוך לקואליציה של הזדמנויות שיכולה לפעול לתיקון הקלקולים החמורים שהותירו אחריהן 12 שנות שלטון נתניהו, היא הופכת לממשלת שיתוק לאומי. אפילו מתנת הפרידה של נתניהו, ואחד "ההישגים" היותר גדולים שלו - הכשרתה של התנועה האסלאמית "הפלג הדרומי" (רע"מ), כשותפה קואליציונית לגיטימית לממשלה הנוכחית - עלולה להפוך לכישלון חמור.
מה ניתן לעשות? על אף המצב הקשה, רוב רובם של אזרחי ישראל הערבים, רוצים להשתלב במדינה. רק שילוב כלכלי וחברתי אמיתי יגביר עם הזמן את תחושת השייכות שלהם למדינה, שתבטיח מערכת יחסים תקינה, גם אם לא בהכרח מבוססת על אהבה. זה תהליך ארוך שיכול להוות מכשיר משמעותי לשינוי האווירה.
למרות ההישגים הראשוניים במאבק בפשיעה החמורה בחברה הערבית, חייבים להגביר דרמטית את הפעילות נגד גורמי הפשיעה החמורה ונגד האמל"ח הבלתי חוקי. השב"כ חייב להיכנס הרבה יותר עמוק פנימה. אני ממליץ ליועצת המשפטית לממשלה לבחון בדחיפות דרכים להסמיך את השב"כ חוקית לפעול גם בתחום הפשיעה החמורה במדינת ישראל, ולא רק בחברה הערבית. הסמכה כזו נבחנה כבר בעבר הרחוק, ואני משוכנע שהיא אפשרית.
חייבים לסגור בדחיפות את מרחב החיץ המחורר. נדרשת כאן מדיניות ביטחונית ברורה, ונדרשים תקציבים שיסגרו את הפרצות בגדר ההפרדה. במקביל, אם מערכת הביטחון סבורה שצריך לאפשר לעוד פלסטינים לעבוד בישראל - יש לעשות את זה בצורה מבוקרת, עם אישורים ומעבר דרך מעברי גבול מסודרים, כפי שאמור להיות במדינה מתוקנת.
חייבים להחזיר את השליטה הביטחונית על צפון השומרון, ובדגש על אזור ג'נין. הגיע הזמן לחשוב במושגים אחרים מאשר פשיטות עם כוחות גדולים למבצע מעצרים כזה או אחר. לצד סגירה אפקטיבית של הגדר, יש צורך במבצע רחב היקף ומבוסס מודיעין שיחזיר את השליטה על השטח. ייתכן שהדבר יוביל להידרדרות מול רצועת עזה, אולם אל מול גל הטרור הנוכחי מדינת ישראל לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולהסתפק בתגובות לפיגועים, אלא לקחת יוזמה שתשנה את המשוואה.
לצד אלה, יש לתגבר דרמטית את המשטרה בתקנים ובתקציבים כדי להחזיר את המשילות וההרתעה של גורמי טרור וגורמים פליליים באקס-טריטוריות השלטוניות: בנגב, בערים המעורבות, במשולש הקטן, בוואדי ערה ובגליל, וגם ביהודה ושומרון במאחזים הבלתי חוקיים. מערכת המשפט חייבת לתמוך באמצעות החמרת הענישה על סחר באמל"ח, על גביית דמי חסות, ועל הלבנת הון וכלכלה שחורה.
ומעל לכל, עלינו להבין כי מה שקורה בתקופה האחרונה הוא תוצאה של המצב הפוליטי החמור ששורר בישראל. בחרנו שנים רבות מנהיגות פוליטית עלובה וחסרת מעוף, שעסקה בעיקר בעצמה, ובהעמקת השסעים בחברה הישראלית. למנהיגות הזו יש אחריות מרכזית להידרדרות החברתית והביטחונית החמורה ולאווירה מעודדת הפיגועים.
אנו חייבים לבחור מנהיגות אמיתית, עם חזון, שמבינה שהתעלמות מבעיות אינה פותרת אותן אלא רק מחמירה אותן. מנהיגות שתהיה לה מדיניות ברורה, שחייבת לדעת לחלק גזרים על מנת לעודד גורמים חיוביים ומגמות כלכליות חיובית - אולם להחזיק בו זמנית בנבוט מאחורי הגב, ולהפעיל אותו בעוצמה ובנחישות אל מול גורמי הטרור והפשיעה משני צידי הקו הירוק.
והמלצה אחרונה לציבור: לא להיכנס לפאניקה מוגזמת. זו בהחלט תקופה שמצריכה ערנות גבוהה, לצד שמירה על פרופורציות. טרור מנצח, כשהוא מצליח לזרוע פחד בציבור, ולצערי בלא משים תורמת לכך גם הדרמטיזציה המוגזמת שהתקשורת עושה מכל אירוע. צריך להמשיך בחיים נורמליים ככל האפשר, ולהיות מוכנים לכך שגל הטרור יימשך, ואולי אף יחמיר למשך תקופה, לפני שנצליח לתקן את הקלקולים. זכרו שיש לנו שב"כ מעולה, יכולות גבוהות וניסיון רב בלחימה בטרור, הן בצה"ל והן במשטרת ישראל. ואני סמוך ובטוח כי ארגונים אלו ישתפו פעולה וידעו לעשות את מה שנדרש על מנת להרגיע את המצב.
