ראש הממשלה בנימין נתניהו מגבש כבר זמן רב את תוכניתו ל"יום שאחרי", כשהוא מנסה לתמרן בין ארבעה גורמים שכל אחד מהם מכתיב לו חבילת אילוצים שהוא נאלץ להתחשב בה. התוכנית של ראש הממשלה מחולקת לשלושה טווחי זמן, ומה שמעניין הוא שנתניהו אינו אומר בטווח הארוך "לא" למדינה פלסטינית אלא משאיר את הנושא הזה עמום ומבהיר כי בכל אחד מהשלבים וטווחי הזמן הוא ידרוש שתהיה שליטה ביטחונית ישראלית מלאה הן ביהודה ושומרון והן ברצועת עזה. אבל הוא מתחמק מלומר מה יהיה הסטטוס המדיני-ריבוני של אזורים אלו שלשיטתו צריכים להיות "מפורזים" ובשליטה ביטחונית ישראלית.
לעיון במסמך עקרונות "היום שאחרי" של נתניהו - לחצו כאן
למרות העמימות שנתניהו מקפיד לשמור בעניין זה, עושה רושם שהוא מתכוון שגם בטווח הארוך יימשך המצב שקיים כעת ביהודה ושומרון והוא יועתק גם לרצועת עזה. כידוע, ביהודה ושומרון יש שילוב בין רשות פלסטינית לשלטון אזרחי וצבאי ישראלי, ברצועת עזה אין יישובים ישראליים ולכן נתניהו מדבר שם על שליטה ביטחונית של ישראל בשילוב "גורמים מקומיים בעלי ניסיון ניהולי שלא יהיו מזוהים עם גופים שתומכים בטרור ולא יקבלו מהם שכר". כלומר, ברצועת עזה יהיה ממשל אזרחי בעל אופי שונה מזה שביהודה ושומרון במובן שישראל לא תהיה מעורבת אבל גם לא הרשות הפלסטינית של אבו מאזן בעניינים האזרחיים.
זה נכון לא רק לטווח הארוך אלא גם לטווח הקצר, כלומר כל עוד המלחמה מתנהלת וצריך לחלק סיוע הומניטרי לאזרחים הלא מעורבים אפשר להבין מתוכניתו של נתניהו שאם הרשות הפלסטינית תשנה את אופייה ומהותה כפי שדורשים האמריקנים, אז בטווח הארוך אפשר יהיה לשלב אותה כי היא לא תומכת בטרור. אבל ככל הנראה נתניהו רומז בצורה ברורה שהוא אינו רוצה בגורם פלסטיני שישמש סמכות על לשלטון אזרחי ברצועה אלא גורם ערבי או בינלאומי.
במילים אחרות, נתניהו בטווח המיידי שולל אפשרות שהרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית תשלוט ברצועה, שחמאס והג'יהאד האיסאלמי גם הם פסולים, וכך גם קטאר וטורקיה שנחשבות בעיני ישראל לתומכות בטרור. מי נשאר? מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה, ארה"ב ומדינה אירופית כלשהי שביחד יפקחו על שלטון אזרחי עזתי מקומי, כנראה מקרב מי שהיו בעבר פקידים ושוטרים של הרשות הפלסטינית ועדיין מקבלים ממנה שכר.
נתניהו לא אומר במדויק מי יהיו האנשים האלו, אבל סביר שכמה מהם עובדים כעת בשירות השלטון האזרחי של חמאס, אבל אינם חברי התנועה ובוודאי שאינם חברים בגדודי עז א-דין אל-קסאם, שהיא הזרוע הטרוריסטית של חמאס, או ארגון טרוריסטי אחר כמו הג'יהאד האיסלמי הפלסטיני וארגונים סלפיים קיצוניים מוסלמים שונים.
ארבעת האילוצים שביניהם מנסה ראש הממשלה לתמרן הם צורכי הביטחון של ישראל כפי שרואה אותם נתניהו בטווחי הזמן השונים, הדרישות של ממשל ביידן שמציע שהרשות הפלסטינית במתכונת מחודשת תשלוט אזרחית ברצועה ותאכוף בה סדר וחוק, האגף הלאומני-דתי בקואליציה הנוכחית שבעצם רוצה שישראל תשלוט ברצועה ואף תחדש בה את ההתיישבות, והגורם הרביעי הוא מערכת הביטחון שגם לה יש דרישות מובהקות בנוגע ל"יום שאחרי" בטווח הזמן הקצר הבינינו והארוך.
המעניין הוא שבינתיים נתניהו נענה בעצם רק לדרישות מערכת הביטחון ושר הביטחון יואב גלנט, שדורשים להקים אזורי חיץ בשולי הרצועה כדי להבטיח את יישובי עוטף עזה מפני הסתערות מהירה של מחבלים פלסטינים כפי שאירע ב-7 באוקטובר. אזור חיץ כזה רוחבו יהיה לפחות קילומטר. בנוסף לכך, נתניהו מתכוון להקים "סוגר דרומי" בשיתוף פעולה עם מצרים וארה"ב, בדיוק כמו שהציע שר הביטחון גלנט כמה שבועות.
למעשה, מדובר במכשול מעל ומתחת לפני הקרקע בדומה למכשול "שעון חול" שקיים כעת בגבול רצועת עזה, אשר לא נפרץ מתחת לקרקע במתקפת הפתע של מחבלי חמאס אלא רק מעליה. נתניהו איננו מפרט יתר על המידה בשאלה זו, וברור שהוא משאיר מקום למשא ומתן ארוך ומפורט בעניינים אלו עם אנשי הנשיא המצרי א-סיסי ועם הממשל בוושינגטון.
3 צפייה בגלריה
שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל רא"ל הלוי. ההצעה לא פותרת לצה"ל את הבעיה המיידית
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
ההצעה הזאת ל"יום שאחרי" לא פותרת לצה"ל את הבעיה המיידית, והיא הצורך להעמיד גורם אזרחי ברור ברצועה כבר עכשיו שיבצע שתי משימות. האחת, חלוקת הסיוע ההומניטרי שנבזז, הן על-ידי האזרחים והן על-ידי חמאס, ואשר מאפשר לחמאס לחלק את מה שנשאר ולהפגין כשהוא עדיין השלטון האזרחי האפקטיבי ברצועה.
הדבר השני הוא שלטון אזרחי שיטפל בכל צורכי התושבים ובשיקום כבר עכשיו באופן שיבהיר לחמאס ששלטונו האזרחי ברצועה הסתיים. נתניהו גם עמום ביחס לטווח המיידי לשאלה אם צה"ל ייכנס לרפיח ובאיזה טווח זמן, וייתכן שזה נעשה מתוך כוונה לאפשר תחילה עסקה לשחרור חטופים כדי לא לכבול את עצמו להתחייבות לכיבוש רפיח שגם עלולה לסכל עסקה כזאת.
הבעיה הבוערת ביותר כעת וגם בשלב הביניים, כלומר יותר משנה קדימה - כאמור - היא אותם "גורמים מקומיים" שימנעו את ביזת הסיוע ויחלקו אותו לאזרחים. חמאס מנסה לעשות את זה כעת, כדי להפגין שהוא עדיין שולט אזרחית ברצועה, אבל בפועל אנשיו הם חלק מהבעיה. ביזת הסיוע ואוכלוסיית העקורים ברפיח הם כעת הגורמים העיקריים שמונעים מישראל לגיטימציה להמשך הלחימה ברצועה - ולכך נדרש פתרון דחוף, עכשיו.
אתמול התגאו גורמי ימין שהם חסמו בכרם שלום את משאיות הסיוע לצפון הרצועה - אבל האמת היא שארגוני הסיוע והאו"ם הם שהחליטו לעצור את כניסת המשאיות כדי שלא יבזזו, והאבסורד הוא שהם מאשימים את ישראל שאינה נוקטת אמצעים למנוע את הביזה ולכן היא אחראית למצב ההומניטרי הנורא. לכן, המפתח ליום שאחרי הוא מציאת אותם גורמים פלסטינים שיחליפו את השלטון האזרחי של חמאס שבאמת קרס בכל הרצועה - למעט ברפיח - ולכן נחוץ לו תחליף עכשיו.
כאמור, הצעת נתניהו ל"יום שאחרי" בטווח הארוך מציירת מצב שבו יהיו למעשה שלוש מדינות לשני עמים. שתי ישויות ריבוניות לפלסטינים, האחת בגדה המערבית והשנייה ברצועת עזה, ומדינת ישראל אחת לעם היהודי. ביניהן מה שנתניהו רוצה הוא שליטה ביטחונית בשתי המדינות הפלסטיניות, ואיכשהו להעביר את אזרחיהן חינוך מחדש שיהפוך אותם מאיסלאמיסטים פלסטינים רדיקלים לאזרחי אבו דאבי שואפי חיים טובים, השכלה, נאורות וחברות בעולם החופשי. כמו שאומרים אצלנו: "בהצלחה".
