סמל (מיל') עדי ברוך לא הייתה אמורה להתגייס למילואים, אבל הפעם היא התעקשה שיקראו לה, למרות שלא היה תקן פנוי. "היא שירתה בתור סמלת מבצעים בחמ"ל וסירבה להישאר בבית", סיפרה האם אורית. "היא החליטה שהיא חייבת לרדת לדרום ולתרום במה שיכולה. היא הייתה מאוד גאה במדים שלבשה ובתמונה האחרונה ששלחה לנבו, בדרך לבסיס, רואים את השמחה על פניה".
3 צפייה בגלריה
התמונה האחרונה של עדי. "סירבה להישאר בבית, החליטה לרדת לדרום ולתרום במה שיכולה"
(באדיבות המשפחה)
ביום השישי של המלחמה היא עלתה על מדים, יחד עם אביה – אבי, והשניים הספיקו להצטלם יחד לפני שיצאה לדרך. "בשעה 12:06 קיבלתי הודעה בטלגרם שכבר בן 30 וצעירה כבת 20 נפצעו קשה מפגיעת טיל בשדרות. בשנייה שקראתי את זה – הלב שלי עצר, נעתקה לי הנשימה. התקשרתי לאבי ואמרתי לו שמשהו קרה, הרגשתי את זה".
כשניסתה להתקשר לעדי לא היה מענה, ואחיה הצליח לאכן את הטלפון הנייד שלה בבית החולים ברזילי באשקלון. כשבני המשפחה הגיעו לשם, הם קיבלו את הבשורה המרה על מותה של עדי. "היינו בטוחים שהיא נפצעה, שאנחנו חוזרים איתה הביתה". בבית החולים פגשה האם את המפקד של עדי, שסיפר להם שהיא ביקשה ממנו ערב נוסף בחיק המשפחה, לפני שהיא מגיעה למילואים.
"הלוויה הייתה ביום ראשון. הצלחנו לראות אותה לפני הקבורה, פתחו את הארון ונפרדנו ממנה. היא נראתה שלווה. כאילו החיוך מהתמונה ששלחה לנבו 50 דקות לפני שנהרגה נשאר על פניה. ללא פחד או חשש, גאה במה שהיא מייצגת".
בסוף הלוויה, אחרי שכולם כבר התרחקו מהקבר, נבו ינאי, בן הזוג של עדי כבר 6 שנים, כרע ברך והציע לה נישואים. "הם דיברו על חתונה ונבו כבר קנה טבעת. הוא תכנן להציע לעדי נישואים ביום ההולדת שלה", סיפרה האם. "הוא סיפר שהיה חייב לשמוע את עצמו מציע לה להתחתן איתו, גם אם היא כבר לא שומעת את זה".
במוצאי השבת, רגע לפני שעלו שוב לקברה של עדי, אורית פתחה את המחשב של הבת. בין השירים שמצאה שם היה אחד שנכתב בינואר השנה, וגרם לה להרגיש אגרוף בבטן.
"ואם אי פעם אמות
לפני שיגיע זמני,
אני רוצה שתחגגו את החיים
ולא תתאבלו על מותי.
שתקומו כל בוקר עם חיוך וגעגוע בלב,
ולא תתנו לאף שנייה מחייכם להתבזבז.
תראו עולם בשבילי, תעריכו כל רגע קטן
ומיידי פעם תחייכו לעננים – אני אהיה שם.
מצטערת על הצער שגרמתי,
שתדעו שאני במקום טוב
מתגעגעת
ואוהבת מאוד".
עבור אורית והמשפחה מדובר בסוג של צוואה שהשאירה להם אחרי מותה. "המסר הזה כל כך מתאים לה, ילדה כל כך שמחה שמבקשת שכולם יישארו שמחים".
בשגרה עדי אהבה לראות את החיים מבעד לעדשה, ברגעים הכי שמחים של אנשים. "בגיל 15 היא התחילה לצלם עם מצלמה שמצאה בבית, ומאז התחביב הפך למקצוע. הייתה לה עין מיוחדת, היא ידעה לתפוס את הרגע תוך כדי שהיא לוקחת חלק ומשמחת את מי שסביבה. היומן שלה מלא בחתונות שאמורה הייתה לצלם, אנחנו עוד צריכים להודיע לזוגות המתחתנים שעדי כבר לא תגיע".
