בגלזגו השבוע, לא רחוק ממרכז התקשורת ההומה במרכז הכנסים הענקי, ישבה קבוצה של גברים מצרים, רובם בגילי 40-30. הם ענדו על הז'קטים שלהם סיכות רשמיות של המשלחת המצרית, ומולם, מדבר בנועם ובסבלנות, ישב גבר מבוגר יותר. זה היה שר המודיעין המצרי, הגנרל עבאס כאמל, האיש החזק ביותר במצרים אחרי הנשיא א-סיסי; בעיתונות המקומית הוא מכונה "צילו של הנשיא" או "שומר הסודות".
כאמל הוא האדם שא-סיסי שולח לפגוש את ראש הממשלה בנט; כאמל הוא מי שעומד בקשר ישיר עם יחיא סינוואר ברצועת עזה, והוא שמארח את סאלח אל עארורי וחאלד משעל כאשר הם באים לקהיר. עמדנו לצידו, עמיתי העיתונאי ברק רביד ואנוכי, וחיכינו שיתפנה. הגברים סביבו שאלו שאלות ארוכות, לפעמים נמרצות. כאמל ענה להם אחד אחרי השני, בלי למהר. לא היה לאן למהר בוועידת האקלים, בסופו של דבר. הנאומים נכתבו מראש; הסיכומים ידוסקסו בחדרים סגורים, הרחק מהרטוריקה הנפוחה.
אחר כך יצא ראש המודיעין המצרי להפסקת סיגריה, ויצאנו אחריו. הצגנו את עצמנו כעיתונאים מישראל. בנימוס מצרי אופייני הוא הציע אש והגיש מצית (אני לא מעשן, אבל לעיתים, ובמיוחד בשיחה עם גורם אזורי חשוב ביותר, יש יוצאי דופן). הבכיר המצרי היה נינוח והשיחה זרמה.
כאמל גילה תבונה דיפלומטית: הוא לא אמר מילה רעה על איש. כאשר שאל עמיתי רביד על הפער בין נתניהו לראש הממשלה בנט, הוא לקח את שתי ידיו ומתח אותן לרוחב גופו, עונה למעשה שההבדל הוא שמיים וארץ; הוא צחק, ולא הוסיף שום דבר. היחסים בין א-סיסי לנתניהו היו בהחלט טובים, וכנראה שהוא התייחס לענייני סגנון. הוא גם פלט צחוק קצר כאשר נשאל על דמותו של סינוואר, אותו סינוואר שיש באגף המודיעין של צה"ל מי שסבורים שהוא מגלה סימנים מטרידים של שגעון גדלות.
אבל על הרוב הוא דיבר, ודיבר בגילוי לב. עצם נכונותו לשיחה היתה יוצאת דופן. יש ימים, והם לא היו רחוקים, שלגשת לאיש מדינה מצרי כלשהו - לא משנה מה תפקידו, ובפרט האיש השני בחשיבותו במצרים - היה מסתיים מיד בחיתוך מהיר, הפניית גב קרה. זה לא היה המצב. שר המודיעין המצרי שמח לדבר. היחסים בין מצרים לישראל "מצוינים" כלשונו, והפגישה בין בנט לא-סיסי בשארם א-שייח הייתה טובה מאוד, והם מצאו שפה משותפת.
הוא סיפר שהוא מתעתד להגיע לישראל בסוף החודש הנוכחי והסביר את המהלך המצרי ביחס לרצועת עזה, שיקום הרצועה, החזרת הישראלים המוחזקים בידי חמאס אברה מנגיסטו והישאם שעבאן א-סייד ופתרון סוגיית גופות לוחמי צה"ל אורון שאול והדר גולדין, והאפשרות של תהדייה, הפסקת אש ארוכת טווח והסדרה. לדעתו, יש לעשות את הכול ביחד.
הגישה הזו של מצרים לא פורסמה עד כה כלל. "אין טעם לבצע זאת בשלבים", אמר כאמל, "לא צריך עסקה בכמה שלבים. מהלך אחד: להתחיל בשחרור אסירים קטינים, נשים וזקנים, ובמקביל תהדיאה ארוכת טווח".
המצרים מעניקים בחודשים האחרונים הקלות למשטר חמאס דרך מעבר רפיח, ניסיון שלהם לייצב את המצב ברצועה - כלכלית ומבחינת העימות עם ישראל. כאמל אמר שמצרים עובדת על הסוגיה של הסדרה "יום ולילה" כלשונו, בקשר מתמיד ויומי עם הישראלים והפלסטינים. הוא נמנע מלהגיד את המילה חמאס.
בנוסף, אמר שר המודיעין המצרי, ישראל צריכה להתחיל בהקדם במשא ומתן מדיני עם הרשות - "להתחיל בדרג 4-3, להתקדם לדרג 2 וכך הלאה". "אנחנו כל הזמן עובדים על היחסים הביטחוניים", אמר כאמל, "מה שצריך הוא עוד הקלות במעברים, כניסה נוספת של פועלים, להרחיב את שטח הדיג". לאור התנגדותה הנחרצת של ממשלת בנט לשחרור המוני של אסירים פלסטינים, כפי שדורש חמאס, נראה שקהיר מבינה כי לפי שעה הקלות וסוג של הסדרה מצומצמת זה מה שנמצא על השולחן.
שר המודיעין תיאר את הניסיון המצרי לשכנע את הרשות לשוב בדרכים שונות לנוכחות פוליטית ברצועת עזה, להחזיר לעצמה את הלגיטימיות והכוח שאיבדה לטובת חמאס. "בדברים קטנים בהתחלה, ואז להתרחב". הוא הסכים כאשר ציינתי שחמאס לא ייתן לזה לקרות, לא בממדים נרחבים.
מצרים מנסה לקדם כל העת את מיזם ממשלת האחדות הפלסטינית; ספק אם זה יקרה. חזרנו ושאלנו על ממשלת בנט-לפיד בישראל. "זו ממשלה שאפשר לעבוד איתה", הוא השיב, "יש בה כל מיני צדדים שמושכים לכיוונים שונים לגמרי, אבל נשמח אם תישאר".
נפרדנו אחרי כמה סיגריות, ולאחר שאנשיו לחשו כמה מילים באוזנו. הגנרל המצרי שם את ידו על חזהו ואמר שהוא מתנצל, שיש לו עוד פגישה. שוקראן, השבנו. זו הייתה שיחה נורמלית לגמרי בין עיתונאים וגורם בכיר במדינה שכנה; ראיה יוצאת דופן למצב היחסים הנוכחי בין קהיר לירושלים.