כשהמשטרה משיגה ראיות חזקות נגד עבריין בכיר בארגון פשע גדול, סביר להניח שסיומו של הסיפור יהיה עונש משמעותי ומרתיע. אבל מתברר שכתוצאה משורת כשלים בדרך, התרחיש המובן מאליו הזה לא מתממש במקרים רבים.
כך, למשל, בסיפור העמדתו לדין של חאלד אבו לטיף. למרות ראיות משמעותיות נגד אחד מהעבריינים הבכירים בארגון הפשע אבו לטיף, שנחשב לאחד מגדולי מחוללי הפשיעה בישראל - הפרקליטות סירבה להגיש נגדו כתב אישום בגין סחיטה באיומים והותירה פעם נוספת את המלאכה בידי יחידת התביעות של להב 433 במשטרה.
מכיוון שרק הפרקליטות יכולה לפנות לבית המשפט המחוזי, שבו ניתן לטעון לאישומים חמורים יותר ולעונשים כבדים יותר, הדבר הביא להגשת כתב האישום לבית משפט השלום בחדרה. כתוצאה מכך, גם להקלה באישומים ועונש מופחת ביחס לחומרת העבירה המקורית. מדובר בכתב אישום שהוגש בחודש ספטמבר האחרון על ידי תביעות המשטרה נגד חאלד אבו לטיף, וגם נגד ויליאם ליוס ומוחמד מנאע, חברים לכאורה בארגון הפשע אבו לטיף ושותפיו של חאלד לעבירת הסחיטה באיומים.
בכתב האישום המקורי שהוגש לבית המשפט נכתב על ידי תביעות המשטרה כי "חאלד אבו לטיף הוא בן משפחת אבו לטיף, המהווה איש ביצוע מטעם המשפחה לאירועי אלימות, אירועי ירי וסחיטת דמי חסות". אך משום שלא היה גיבוי של הפרקליטות בתיק, שהתנערה לכאורה מהטיפול בו, תביעות המשטרה נאלצו למחוק מכתב האישום את החלק המשמעותי הזה שמדבר על ארגון הפשיעה אבו לטיף ותפקידו של חאלד בארגון הפשע.
כתב האישום מגולל כיצד אבו לטיף ושני הנאשמים הנוספים סחטו באיומים אדם נורמטיבי, רוקח בבית מרקחת פרטי, וטענו כי הוא חייב לאחד מהם 800 אלף שקלים. "התקשר אליי מישהו מהכפר וטען שיש לי חוב של 800 אלף שקל שאני צריך להחזיר", סיפר ח', הרוקח שנפל קורבן לסחיטה. "לא הבנתי על מה הוא מדבר. אני לא חייב כסף לאף אחד. זה לא עניין אותו והוא אמר שאני אצטרך להתייצב לבוררות מול חאלד אבו לטיף. הוא אמר לי, 'אם לא תבוא יש לזה משמעויות'".
בכתב האישום מפורט מעשה הסחיטה כשהרוקח נפגש עם חאלד אבו לטיף בכפר ראמה בצפון, שם הובהר לו שעליו לשלם את החוב. לאחר המפגש הזה ביקש חאלד אבו לטיף להיפגש פעם נוספת עם הרוקח לצורך סחיטה באיומים, אלא שהפעם הרוקח חשש ואמר שלא יגיע למפגש. ח' סיפר כי כמה ימים לאחר מכן נורו יריות לעבר רכבו של אחיו. "המזל שהיה להם מעצור בנשק", אמר, "כבר אז פניתי למשטרה".
3 צפייה בגלריה
האחים למשפחת אבו לטיף, למעלה מימין: לטיף ונידאל. למטה מימין: סלימאן, לואי ועלאא
(צילום: משטרת ישראל, רוני שיצר)
אלא שמעשי האלימות לא הסתיימו כאן. ח' סיפר בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" כי שני רימוני הלם נזרקו לביתו בזמן שהוא וילדיו שהו בבית. לבסוף ח' נאלץ להיפגש עם חאלד אבו לטיף פעם נוספת, שבה הוא ניסה לסחוט את ח' ודרש שישלם את החוב שלטענת ח' כלל אינו קיים. במשטרה הבינו את חומרת התיק והעבירו את החקירה לידי היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית (יאל"כ).
בתיקים של סחיטה באיומים של ארגוני פשיעה, המשטרה נתקלת לרוב בקשיים כשהנסחטים מסרבים להתלונן ולשתף פעולה עם המשטרה. אלא שבתיק הזה, ח' התלונן מיוזמתו ושיתף פעולה באופן מלא עם צוות החקירה ביאל"כ, שאסף ראיות משמעותיות נגד אבו לטיף ושני הנאשמים האחרים בדמות הודעות טקסט והודעות קוליות שמבססות תיק של קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים.
למרות כל זאת, הפרקליטות סירבה באופן תמוה לטפל בתיק והותירה כאמור את הגשת כתב האישום בידי תובע משטרתי, שסמכותו מוגבלת ובידו להגיש כתב אישום לבית משפט השלום - מה שמביא לענישה מינורית ביחס לחומרת העבירה. בחודש ינואר האחרון נגזר דינו של אבו לטיף: עשרה חודשי מאסר בפועל בלבד, מאסר של שישה חודשים על תנאי למשך שלוש שנים ופיצוי כספי של 8,300 שקלים למתלונן. אם התיק הזה היה מנוהל על ידי פרקליטות המדינה הוא היה מוגש לבית משפט מחוזי, מה שהיה מביא באופן אוטומטי לענישה משמעותית יותר.
אין בעל בית
בקצב הפשיעה המשתוללת ברחובות, בקרוב נחצה את רף ה-100 נרצחים בחברה הישראלית השנה. בזמן הזה בפרקליטות המדינה, בניצוחו של עו"ד עמית איסמן והמשנה לעניינים פליליים עו"ד שלמה (מומי) למברגר, לא נותנים את המענה הראוי, והפרקליטות והמשטרה מגלגלות זו על זו את האחריות. ההתנהלות בנושא מביאה למחדלים משמעותיים, שרק מחזקים את ארגוני הפשיעה.
בשביל לפרק את ארגוני הפשיעה ולהכניס את העבריינים לכלא, כפי שעשה הפרקליט ניסים מרום בפרשה 512, שעסקה במלחמת הפשע שניהל בין היתר ארגונו של יצחק אברג'יל, צריך גורם אחד בפרקליטות המדינה שיתכלל וירכז את הטיפול והגשת כתבי האישום בתיקים שבהם מעורבים ארגוני הפשיעה. כיום אין פונקציה משמעותית כזו בפרקליטות, מה שמביא לפיזור התיקים על ידי תובעים שונים, חלקם כאמור בכלל תובעים של המשטרה.
גם בפרקליטות סובלים מחוסר כוח אדם ועומס של תיקים, אלא שסדרי העדיפויות בפרקליטות לוקים בחסר בזמן שאזרחים ממשיכים להירצח ולהיסחט על ידי ארגוני פשע. כשכנופיות פשע ועבריינים צעירים בתחילת דרכם רואים שאין בעל בית שמטפל בעבריינים ביד קשה והענישה מקילה, הדרך לרצח הבא הולכת ומתקצרת.
מאובטח אבל פחות
"עד לפני חודש הייתי מוגדר במשטרת ישראל כמאוים בדרגה 6, רמת האיום הכי גבוהה", סיפר ח' הרוקח, שחווה על בשרו את אימת ארגוני הפשע. "היו לי, לאשתי ולילדיי מאבטחים צמודים במשך 24 שעות ביממה. גם עכשיו אני מאובטח, אבל פחות. איזה מין חיים אלו?", תהה.
"אחד הבנים שלי לומד בטכניון והשני לומד ברייכמן בהרצליה ובמקום להתעסק בלימודים הם צריכים להתעסק באיומים. אי אפשר לחיות ככה", הסביר ח', והוסיף בכעס ואכזבה כי "במקום שהשר בן גביר וחברי הכנסת הערבים יתקוטטו על שטויות, שיקומו ויעשו מעשה. תיק כזה מטופל על ידי המשטרה בבית משפט השלום? זה צחוק מהעבודה ועונשים קלים מאוד".
המקרה הזה מצטרף לתיק סחיטה באיומים של קבלן שזכה במכרז של משרד הביטחון בשווי של 25 מיליון שקלים. גם מהתיק הזה הפרקליטות התנערה והותירה את הגשת כתב האישום בידי המשטרה, מה שהביא להפחתה בסעיפי האישום, כפי שחשפנו ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" לפני כשבועיים. גם האירוע הזה ממחיש כיצד מפסידה המדינה במלחמה מול ארגוני הפשע.
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "הטענה מופרכת. מדובר בתיק שהועבר לבחינת פרקליטות חיפה, עוד טרם מעצרו של חאלד אבו לטיף. בחומר החקירה שנאסף עד לשלב זה על ידי משטרת ישראל, לא נמצאו די ראיות להגשת כתב אישום. בשלב מסוים היחידה החוקרת העבירה את התיק לטיפול יחידת התביעות במשטרת ישראל, מבלי שהתיק הועבר לבחינה נוספת של הפרקליטות, וללא קבלת התייחסותה. לפיכך, כל שאלה בנוגע לעבירות שיוחסו והענישה שהוטלה, יש להפנות למשטרת ישראל".
