מעודד מהסקרים, ארגן מטה הנשיא לשעבר דונלד טראמפ במוצאי יום ראשון אסיפת בחירות של שש שעות באחד האולמות הגדולים באמריקה, מדיסון סקוור גארדן בניו-יורק. זו הייתה אסיפה מקפיאת דם ומעוררת בחילה, שהזכירה את האסיפות של מוסוליני באיטליה הפשיסטית, חואן פרון בארגנטינה הפרוניסטית ואת המפגן הידוע לשמצה של הנאצים האמריקנים בקיץ 1939 באותה הזירה בדיוק. משעות הצהריים צבאו על דלתות האולם רבבות תומכי טראמפ חבושים בכובעי מצחייה אדומים, נפוחים מחמה, מתסכול ומזעם - זעם שהוא המאפיין והדלק של מחנה טראמפ.
אפשר שהינשליף ישפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות ארה״ב כפי שהשפיע טופז על תוצאות הבחירות לכנסת ב-1981
את בוא המלך המשיח עצמו, טראמפ בן ה-78, הקדימו נואמים מהקצוות המצמררים של המפה הפוליטית האמריקנית. הסטנדאפיסט טוני הינשליף השמיע בדיחות גזעניות משפילות נגד שחורים, יהודים, מוסלמים ופורטוריקנים, שהזכירו את נאום הצ׳חצ׳חים המפורסם של דודו טופז באסיפת בחירות עם שמעון פרס ביוני 1981. אפשר שהינשליף הבדחן ישפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות ארה״ב כפי שהשפיע אז טופז על תוצאות הבחירות לכנסת - אף שטראמפ הזדרז להסתייג ולהתנצל, הנושא כבר תפס נפח תקשורתי רב.
בדבריו הארוכים – שעה ורבע – והבלתי-מובנים בחלקם, שרטט טראמפ חזון של טיהורים פוליטיים, התחשבנות עם ״אויבים מבפנים״, הפעלת צבא לדיכוי מחאות, גירוש מיליוני מהגרי עבודה לא-חוקיים ורמיסת מערכת המשפט העצמאית. ״אני פשיסט?״, שאל רטורית את הקהל, והשיב מיד: ״קמלה פשיסטית״. או ״קומוניסטית״, תבחרו אתם. את חזונו האפל והרעיל קישטו הבטחות לצעדים כלכליים פופוליסטיים לעילא; לשומעיו זה היה מיותר. הם לא באו להאזין, הם באו להתמסר.
גם הקהל שהגיע לירכתי גבעת הקפיטול בוושינגטון בלילה שבין שלישי לרביעי כדי להאזין ל״נאום הסיכום״ של המועמדת הדמוקרטית, סגנית הנשיא קמלה האריס - קהל שבשיאו מנה כ-100 אלף איש - בא להתמסר לנואמת, ולא התאכזב. האריס, שקולה צרוד מרוב הופעות ועיניה אדמדמות מחוסר שינה, נתנה את אחת מהופעותיה החזקות. חוד החנית של דבריה כוון, איך לא, נגד טראמפ האיש, ובמשנה תוקף נגד המהפכה הטראמפיסטית שהוא מבטיח לחולל בארצות-הברית אם זו תעניק לו כהונת נשיאות שנייה. טראמפ, הזהירה האריס לקול תשואות רמות של רבבות תומכיה, יביא לאמריקה משטר של כאוס, סבל, חוסר סובלנות, הגבלת חירויות האזרח, גירושים המוניים, צבא ברחובות ו״רודנות מוגבלת״, כהגדרתה הזהירה. הוא – טראמפ – בא לפלג אותנו, אמרה, אני באה לעבוד בשבילנו.
2 צפייה בגלריה
עצרת של קמלה האריס בוושינגטון
(צילום: Kent Nishimura / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
היו בנאומה הבזקים חולפים של המצע הכלכלי והחברתי של המפלגה הדמוקרטית, במיוחד בסוגיה הכואבת של יוקר המחיה, יוקר הדיור ויוקר הבריאות, אך לא הם הדליקו את הקהל. כן הדליקה אותו הבטחתה לעגן בחקיקה ראשית את זכות האישה להפלה וזכויות חברתיות חשובות אחרות. אך המסר הגורף בכל נאומה הלא-ארוך היה אחד: בין אם אתם ואתן ימין או שמאל או מרכז, הצביעו לי כי רק אני כנשיאה אגן על אמריקה הדמוקרטית והליברלית. אמריקה ארצנו האהובה, סיימה.
נאומי הכיכרות נושאי הבשורה ממלאים במערכות הבחירות בארה״ב תפקיד חשוב, אפילו מכריע, בשכנוע הבוחרים. כך לפחות לדעת יועצי הבחירות. לא בטוח שזו המציאות. ספק אם ההמונים המריעים באסיפות יקבעו את התוצאות. השנה, אומרים הסוקרים שדיברו איתי (וביקשו לשמור על אלמוניות), המצב רגיש ומטושטש במיוחד - הן בגלל העובדה הסטטיסטית שלפיה מעל ל-50 מיליון אמריקנים כבר נתנו את קולם בבחירות מקדימות, בדואר או בקלפיות מיוחדות, והן בגלל רשתות חברתיות שאין לדעת מי מפיץ בהן מה ולאיזו מטרה.
נכון לשבוע הבחירות, הציבור באמריקה מפוצל וחצוי יותר מהציבור בישראל. הרבה יותר; השנאה ל״צד השני״ הפכה למטבע עובר לסוחר ונעלמה כלא הייתה ההסכמה הלאומית הבסיסית על עקרונות יסוד של השיטה האמריקנית. בתנאים אלו רק ניצחון של קמלה האריס, על אף כל מגרעותיה הידועות, יכול לטהר את האווירה הרעילה והמסוכנת ולהחזיר את אמריקה למסלול ההיסטורי המואר שלה. והיא בהחלט יכולה לנצח.
