לאחר כחודש מחוץ לבית, חזרו אתמול בני משפחת סובל לקיבוץ כפר סאלד שבגליל העליון. שרה ושני ילדיה, בת שלוש ובן ארבעה חודשים, לא יכלו עוד להמשיך לנדוד מבית לבית ולחפש פתרונות שהייה זמניים. לא נותרה להם ברירה אלא לשוב אל הבית הלא ממוגן שהותירו מאחור. "במשך שבועות הסתובבתי עם שני הילדים", סיפרה שרה, "כאשר בעלי נשאר בקיבוץ כי גויס לכיתת הכוננות. אבל כבר לא הייתה לנו מסגרת ולא יכולנו להמשיך לממן את השהות מחוץ לבית. בהתחלה שכרנו דירה שלוש חברות, עם הילדים שלנו, כי הבעלים של כולנו גויסו למילואים".
(צילום: אביהו שפירא, שמוליק דודפור)
בבית שלהם בקיבוץ, כמו בבתי השכנים, אין ממ"ד. המקלט הקרוב נמצא במרחק של יותר מחצי דקה מהבית. זמן ההתרעה בין קול האזעקה ונפילת פצמ"ר או רקטה הוא בקושי 15 שניות. "אנחנו כל הזמן חיים פה עם פיצוצים מהפגזות צה"ל", סיפרה שרה, "הבת שלי בוכה מהרעש. אני יודעת שעם שני הילדים אין סיכוי שנגיע למקלט, ומקווה שכשתתחיל המערכה בצפון נספיק לברוח מפה בזמן". כפר סאלד מרוחק כחמישה קילומטרים מגבול לבנון. כ-600 מטרים מפרידים בינו לבין שאר ישוב, שפונה בהוראת הצבא ותושביו זוכים לאירוח במלונות. "מאיתנו רק ביקשו שנתפנה, אף אחד לא לוקח אחריות ודואג לנו", אמרה שרה, "המקלט שליד הבית מוזנח וישן ואין בו קליטת סלולר או אינטרנט. לא יכולנו לבנות ממ"ד במשך השנים כי זו הוצאה של 150 אלף שקל".
מתוך 22 יישובי קו עימות במועצה האזורית הגליל העליון פונו רק 14 על פי הנחיות המדינה. את היתר קבעו בצבא שאין לפנות, אבל במועצה בכל זאת הפצירו בתושבים לעזוב. שיפוי להוצאות לינה מחוץ לגזרה הם לא קיבלו. גיורא זלץ, ראש המועצה, טוען ש"בצבא סימנו את היישובים המיועדים לפינוי על פי שיקולי היערכות צה"ל במרחב, ולא על פי הערכת מצב וניתוח סיכונים. ההגדרה היחידה לרמת סיכון היא 'קו עימות', שם זמן ההתרעה עומד על אפס שניות".
הכותרת
פניית הפרסה החדה של ארדואן
26:36
זלץ דורש מהממשלה לקחת אחריות ולהורות על פינוי כלל התושבים, בשל הסיכון הביטחוני. "אני רוצה שאנשים יישארו בחיים", הוא הסביר, "זה קשה ועולה כסף, אבל מי שלא חייב להיות פה – שלא יהיה פה". במשך שנים ארוכות התריעו ראשי הרשויות בגליל על מחדלי המיגון. הממשלות השונות לא סיפקו מענה אמיתי לנושא. ב-2018 הכריזה הממשלה על תוכנית "מגן הצפון" להשלמת הפערים העצומים במיגון התושבים, מבני ציבור ושיפור המוכנות לרעידות אדמה. ואולם אפילו החלטה על הקמת צוות בין-משרדי לקידום התוכנית, שהייתה אמורה לעלות חמישה מילארד שקלים, לא יצאה לפועל.
מאז הושקעו במיגון הצפון כ-300 מיליון שקלים בלבד ונבנו רק מאות חדרי ביטחון. בשבועות האחרונים קיים מבקר המדינה מתניהו אנגלמן סיורים ביישובי קו העימות ובחן שוב את מצב המיגון. זאת אחרי שאנשי משרדו הוציאו ב-2016 וב-2018 שני דוחות מלאים בכשלים. בסיורים בגליל זעם אנגלמן לראות שלא הרבה לקחים הופקו מאותם דוחות, שעלו לדיונים בוועדות הכנסת שוב ושוב מאז. בסיור לפני כשבועיים במעלות המבקר מצא בנייני מגורים רבים שבהם מקלטים משותפים שאינם ראויים כלל לשימוש.
על פי דוחות מבקר המדינה, 50 אלף תושבים המתגוררים ביישובים המרוחקים עד תשעה קילומטרים מגבול לבנון נמצאים ללא מיגון תקני: אין להם גם מקלט ציבורי ליד הבית ולא בבניין. כ-11,400 מהם, המתגוררים במרחק של עד ארבעה קילומטרים מהגבול, פונו, והשאר נותרו ללא מיגון וללא הוראת פינוי. בנהריה, כתשעה קילומטרים מגבול לבנון, מתגוררים כ-75 אלף תושבים. לכ-30 אחוזים מהם אין חדרי ביטחון מוגנים. על פי דיווחי העירייה, בשבוע הראשון לפרוץ המלחמה בדרום עזבו את העיר כ-25 אחוזים מהתושבים. כיום העיר כבר בתפוסה של 95 אחוזים.
"בכל העיר יש בסך הכל 11 מיגוניות", אמר ראש העיר רונן מרלי. הוא הסביר כי לתושביו הגרים בבתים ישנים אין פתרונות מיגון ולכל הפחות יש לרשת את העיר בעשרות מיגוניות שיכולות להציל חיים. בפיקוד העורף טענו בשבוע שעבר כי מושקעים עשרות מיליוני שקלים והוצבו יותר ממאה מיגוניות ברחבי הגליל מאז פרצה המלחמה. במועצה האזורית מטה אשר לא מחכים לממשלה שתתגייס ותשקיע משאבים במיגון לתושבים. באמצעות תאגיד מפעלי מילואות הם הקימו מתחם לייצור מקומי ומיידי של מיגוניות, שמוצבות ביישובי המועצה.
"מ-2018 אני מתריע לגבי המיגון בצפון", סיפר משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות. לדבריו, "אמרתי בכל מקום שכשיהיה פה אסון אז הממשלה תצטרך לקחת אחריות. הקבינט הביטחוני צריך להרחיק את ראש הנחש נסראללה מגבול הצפון ולדאוג לתושבי הצפון למיגון ראוי". כמו יתר ראשי יישובי קו העימות, גם דוידוביץ הזהיר ש"התושבים לא יוכלו לחזור לבתיהם בלי שגבול הצפון יהיה שטח מפורז ומוגן. רק כך נוכל להגן על ילדינו ועל הורינו".
