הוא בן 17 בלבד שמתמודד עם מחלת נפש במשך שנים, אבל לא רק איתה, אלא גם עם אוזלת היד של מערכת בריאות הנפש. פעם אחר פעם מבקש נדב (שם בדוי) להישען עליה, זועק לעזרה והיא מפנה לו עורף. עכשיו, בעקבות התפרצות אלימה שנגרמה בשל מצבו הנפשי, הוא נמצא בכלא, שבור ומיואש, משום שלא נמצאה עבורו מסגרת פסיכיאטרית מתאימה.
נדב חווה לפני כשנתיים אלימות ותקיפה מינית במסגרת החינוכית שבה למד, ובעקבות כך אושפז למשך כחצי שנה. "הוא קיבל באשפוז הפסיכיאטרי תרופות, שרק שהחמירו את מצבו", מספר אביו. "הוא נהיה יותר תוקפני ויותר אלים. לא טיפלו בו שם, הם לא יודעים לטפל בילד שעבר טראומה. זעקנו לעזרה. כשהוא הגיע לביקורים בבית מצבו היה בלתי נשלט. הוא היה מפוצץ בכדורים ואי אפשר היה אפילו לדבר איתו".
לאחר מכן הוא עבר לפנימייה פוסט-אשפוזית. "המסגרת הזאת פגעה בו עוד יותר", הוסיף האב. "הוא לא סבל את ההתנהלות שם. הם טענו שאין ביכולתם להמשיך ולטפל בו והוא חזר הביתה אחרי כמה חודשים. הבית הפך למבצר, אין יוצא ואין נכנס. הילד לא הבין בכלל איפה הוא נמצא. לפני שבועיים הוא יצא מהבית, זרק אבן ופגע במישהו".
בעקבות התקרית נעצר נדב, שהה שבוע בהסתכלות ולאחר מכן הועבר לכלא אופק, שם הוא שוהה עד עתה. אביו: "מצב בריאות הנפש בישראל קטסטרופלי. ממש פשע. בגלל שאין להם מסגרות הבן שלי בכלא. ילד במצבו לא צריך להיות בכלא. הוא במצב נפשי קשה, בטראומה. הם רק מעצימים את הפגיעה שלו, רק פוגעים בו שוב ושוב. הילד שלי נהרס, אני לא יודע אם הוא יחזור להיות אותו ילד".
מאז שנכלא לא נמצאה עבור נדב מסגרת פסיכיאטרית מתאימה, ובבית משפט השלום לנוער מתנהלים דיונים בעניינו. אביו מתריע כי ככל שחולפים הימים, כך מצבו מידרדר עוד יותר.
לצד הטענות שלפיהן הוא מסוכן לסביבתו, ברור לכל הצדדים כי בשל מצבו מקומו איננו מאחורי הסורגים. נציגת משרד הבריאות הבהירה כי אין מסגרת מתאימה עבורו, ומחר (יום ה') צפוי בית המשפט לקבל החלטה בעניינו.
"די להפקיר אותם"
בסנגוריה הציבורית מתריעים כבר יותר מעשור על היעדר מסגרת פוסט-אשפוזית ייחודית המתאימה לקטינים בעלי עבר פסיכיאטרי מורכב. חרף התחייבויות שלקחו על עצמם משרדי ממשלה, להקמת מסגרת שתוכל לספק מענה ראוי והוליסטי לאותם קטינים ובני משפחותיהם, העניין ממשיך להתגלגל ממשרד למשרד ומוועדה לוועדה מבלי שיינתן מענה קונקרטי. המשמעות: הקטינים הללו נשלחים למעונות המופעלים על ידי הרשות לחסות הנוער שאינם מתאימים למצבם הייחודי, או לחילופין למאסר.
ח"כ מיכל וולדיגרצילום: חיים צח"המקרה הקשה של נדב הוא דוגמה מובהקת למחדל של המערכת שנמנעת מהקמת מסגרות ייעודיות לטיפול בנוער בסיכון המתמודד עם לקויות נפשיות", אומרת מנהלת מחלקת נוער בסניגוריה הציבורית מחוז מרכז, עו"ד מרי גונטר. "הגיעה העת שב-2022 מדינת ישראל תחדל מלהפקיר את הקטינים הללו ותמנע את הידרדרותם לפשיעה".
ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), שמלווה את המקרה, הוסיפה: "לצערי זה אינו המקרה היחידי. יש נערים ונערות רבים שמקומם אינו בכלא או ברחוב. מקומם במסגרות טיפול ושיקום, ובהיעדרם מצבם מתדרדר. בישראל קיים חסך במסגרות מסוג זה מה שגורם לתורים של למעלה מחצי שנה. בשלוש השנים האחרונות נסגרו שלוש מסגרות חלופות מעצר ייעודיות. בזמן ההמתנה למסגרת מתאימה רבים מהנערים ממשיכים לשוטט ברחובות ובכך הם חשופים לפגיעות חמורות. חלקם מגיעים לכדי פגיעה עצמית, כולל ביצוע עבירות פליליות. בשל כך הם נכלאים, ובבית הסוהר הם אינם מקבלים את הטיפול המתאים להם. מבקר המדינה התייחס לסוגיה ב-2020 וכמעט כלום לא השתנה".
תגובת משרד הבריאות: "מפאת חיסיון רפואי לא נוכל להתייחס למקרה הספציפי. המקרה וההחלטות הינן פועל יוצא של החלטת בית המשפט".
