הנאום המרגש של רוז לובין, באירוע של FIDF: "דורות חלמו להגיע לירושלים, לנו יש את הכבוד להגן עליה"
היא שרדה את הטבח בעוטף, הגנה על הקיבוץ שלה במהלך מתקפת חמאס, חזרה מיד לתפקידה כלוחמת, ונפלה חודש אחר כך בפיגוע: רוז לובין עלתה לארץ לפני שנתיים לבד, בלי משפחתה. היא התגייסה בשנה שעברה למג"ב, שירתה כלוחמת, והיום (שני) נהרגה בפיגוע במזרח ירושלים. "היא גיבורה אמיתית", אמרו עליה חבריה ומפקדיה.
סמלת שנייה לובין, בת 20, היא החלל ה-59 של מג"ב ושל המשטרה מתחילת המלחמה, והלוחמת השלישית שנופלת בקרב מול מחבלים בעיר העתיקה, אחרי רש"ט הדר כהן (בפברואר 2016) ורס"ל הדס מלכא (ביוני 2017). מחבל בן 16 מעיסאוויה דקר את רוז בעת שהייתה בפעילות מבצעית עם שני לוחמים נוספים שאבטחו את תחנת "שלם" הסמוכה לשער הפרחים. היא פונתה במצב אנוש ונפטרה מפצעיה בבית החולים.
הסרטון האחרון, מיום שישי: "אוהבת את כולם, תודה על התמיכה"
(צילום: דב הלפרין )
רוז התגוררה בקיבוץ סעד שבעוטף והייתה בבית בבוקר ה-7 באוקטובר. עם התקדמות המחבלים היא יצאה עם הנשק לשער הכניסה, שהיה נעול מכיוון שהקיבוץ דתי, כדי להגן עליו ביחד עם חברי כיתת הכוננות.
"היא התגוררה בקיבוץ כלוחמת בודדה, הצטרפה עם הנשק לכיתת הכוננות ושמרה בשער הכניסה כדי שהמחבלים לא יחדרו פנימה. המחבלים פסחו על קיבוץ סעד הרבה בזכות כיתת הכוננות ששמרה, והיא הייתה חלק מהצוות", סיפר רפ"ק דור ביטון, מפקד פלוגת לביא שבה שירתה.
לדבריו, "היא סייעה רבות כשקפצה לקיבוצים סמוכים לפינוי ואבטחת אמבולנסים. ביום שני כבר נסענו אליה בג'יפ ממוגן והחזרנו אותה לפלוגה בירושלים כי היינו זקוקים לה כדי לתת מענה מבצעי לכל התלקחות שהייתה עלולה לפרוץ בעיר העתיקה".
"בכל אותה שבת היינו איתה בקשר רציף והיא דיווחה שהיא דרוכה עם הנשק לפעול", אמר מפקד הפלוגה. "היא סיפרה על הזוועות והמראות הקשים שראתה, אבל זה לא שבר את רוחה. ניסינו להקל עליה ולתת לה לנוח מפעילות מבצעית, אבל היא לא ויתרה וביקשה כבר ביום הראשון להיות חלק מהלוחמים בפעילות המבצעית. אני זוכר שהיא אמרה שזה נותן לה יותר מוטיבציה לשמור על האזרחים ועל המדינה שלנו".
"הילדה שלי נחושה להיות פה, היא לוחמת בנפשה"
בשנת 2021 רוז עזבה את הבית בג'ורג'יה שבארצות הברית, נפרדה מההורים וארבעת האחים הקטנים שלה ועלתה לבד לישראל. היא למדה באולפן-קיבוץ שדה אליהו של הסוכנות היהודית ובינואר 2022 התגייסה לצה"ל. "היא לוחמת בכל רמ"ח איבריה בשילוב עם אופי שכולו נועם", ספד לה רפ"ק ביטון. "היא תמיד סיפרה שהגיעה למג"ב ממקום של ציונות, של לתרום ולשרת ולהגן על המדינה. הישראליות בערה בה".
"שום קושי לא שבר אותה", הוסיף. "מה שעניין אותה זה להוביל משימות ומבצעיות. היא סיימה קורס מדריכי כושר, ואימנה שוטרים ואת החברים שלה בפלוגה. אני זוכר שיחה עם אבא שלה שהגיע ארצה לבקר אותה והוא אמר לי 'הילדה שלי נחושה להיות פה, היא לוחמת בנפשה והיא החליטה ולא ניתן היה לעצור אותה מלעשות עליה לישראל'".
זירת פיגוע הדקירה
(צילום: לירן תמרי, תיעוד מבצעי מד"א)
"בת דודתי רוז הייתה נשמה מתוקה עם קול מדהים", ספדה לה בפייסבוק קרובת משפחתה. "היא עזבה חיים נוחים באטלנטה כדי להתגייס לצה"ל. היא הגיבורה שלנו, כולנו המומים". היא שיתפה סרטון של קרוב משפחה אחר, שצילם אותה רק ביום שישי האחרון, בירושלים. "זו החיילת המיוחדת שלנו", אמר קרוב המשפחה דוב, ורוז הגיבה: "אני אוהבת את כולם, תודה על התמיכה".
מוקדם יותר השנה נאמה רוז באירוע לגיוס תרומות של FIDF, ארגון ידידי צה”ל בארה”ב. "האומץ והמחויבות שלה להגן על ישראל, גם מול סכנה עצומה, הם השראה אמיתית", אמרו בארגון. "היא נגעה בלב שלנו, כשאמרה באירוע השנתי 'דורות חלמו להגיע לירושלים, ולנו יש את הכבוד להגן עליה'. תודה רוז על המסירות ללא פשרות שלך. את תמיד תהיי בליבנו כסמל של גבורה, אומץ ומחויבות".
גם בסוכנות היהודית ספדו לה, וציטטו את אייל דרור, מנהל אולפן-קיבוץ שדה אליהו: "כולם אהבו אותה כי היא הייתה לב ענק. לפני שנה פגשתי אותה במקרה במוזיאון הפלמ"ח בתל אביב, והיא אמרה לי - 'אני אהיה הכי שמחה כשאהיה שוטרת של מג"ב'. רוז הייתה סמל ומופת לציונות אמיתית והקרבה למולדת. מורשתה תהווה מודל והשראה לצעירים רבים".
המשפחה המאמצת: "הטקס בכותל היה הגשמת חלום"
תמר ועידן ג'ימס מקיבוץ סעד היו אלה שאימצו את רוז: "רוז הגיעה אלינו באוגוסט 2021 כחלק מגרעין צבר. רוז הייתה בחורה צבעונית, הכול היה אצלה בצבע והיא הייתה מאושרת, מלאה בצבעים יפים של אושר. מההתחלה היא אמרה שהיא הולכת למג"ב. זה היה חלום עבורה. עשתה הכול למען זה: כושר גופני, לימודי עברית, הכול. והצליחה. הטקס בכותל היה הגשמת חלום עבורה".
"רוז הייתה טובה בכל דבר וגם טובה לאחרים. זה נדיר. היא ויתרה כדי שאנשים יצאו הביתה בסופ"שים. היא שמרה על העיר העתיקה והתמלאה גאווה", סיפרה תמר, ושחזרה את החודש האחרון, הקשה כל כך. "ב-7 באוקטובר היא הייתה בקיבוץ. צלצלתי אליה לנעול את הבית. סביב השעה עשר היא יצאה עם כיתת הכוננות לאבטחת היישוב, עם החבר. בשמונה בערב הם חזרו. היא קיבלה אפטר ביום שני שעבר והייתה במלון בים המלח שבו אנחנו שוהים. הילדים שלי ראו בה כדודה. היא נכנסה לבית שלנו וללב. אני מנסה לברר עם עצמי מה איבדתי: בת? דודה? ילדה? אני כבר לא יודעת. זו אבידה ענקית".
