כשאתי אלון גנבה כרבע מיליארד שקל מהבנק למסחר לטובת אחיה, המהמר הכבד עופר מקסימוב, שהסתבך בחובות עצומים – היה אדם אחד, כך העריכו במשטרה, שהיה המוח שזיהה את המנגנון, הבין את הפוטנציאל הכספי האדיר והניע את התוכנית שהובילה לפשע הכלכלי הגדול בתולדות המדינה. לאיש הזה קוראים גבי בן הרוש, העבריין שעמד בראש הכנופייה הירושלמית. כשהתפוצצה הפרשה ואתי אלון הסגירה עצמה למשטרה באפריל 2002 – הוא מיהר לברוח מהארץ, ולפי החשד עשה זאת עם כ־30 מיליון שקלים שנגנבו מלקוחות הבנק למסחר והגיעו לכיס שלו. מאז כף רגלו לא דרכה בישראל, עד לפני כשלושה שבועות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בן הרוש לא אדם ספונטני. הוא נערך לשובו לישראל ורצה שיידעו זאת. כחודשיים קודם לכן, הוא הכין את הקרקע כשפנה לסניף רמת אשכול של בנק הפועלים בירושלים, והלין על כך שלאחרונה הוא נחסם מלבצע פעולות בחשבונו. "וזאת למרות שמעולם לא היו לי חריגות בחשבון או הלוואות שלא פרעתי כנדרש", כתב בן הרוש, והוסיף: "תמיד נחשבתי ללקוח טוב ואמין". רמז נוסף לצעדיו הבאים חילק בן הרוש כשכתב בפנייתו לבנק: "כ־18 שנה אני מתגורר בחו"ל, אולם מאז ומתמיד מרכז חיי הפרטיים, המקצועיים והכלכליים הוא בישראל".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עם נחיתתו בנתב"ג, עצרו אותו חוקרי היאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית, שאחראית גם למאבק בפשע המאורגן – ש"מ) שהמתינו לו בשדה. בן הרוש, כנראה, לא מאוד הופתע. יממה לפני הטיסה, פרקליטו עו"ד עופר ברטל יצר קשר עם הפרקליטות כדי להודיע שמרשו חוזר לישראל.
מעצרו של בן הרוש בן ה־61, שחשוד שהשתתף בחטיפתו של עופר מקסימוב וכליאתו – כמו גם בעבירות חטיפה לשם סחיטה ורצח, סחיטה באיומים וניהול ארגון פשע - הוארך שלוש פעמים עד כה. רק כאשר חזר לארץ גילה בן הרוש את הפדיחה של המשטרה, שלא טרחה להאריך את צו המעצר הבינלאומי נגדו. בפועל, המשמעות היא שאם פרקליטו לא היה טורח לעדכן את הפרקליטות על שובו, ספק אם במשטרה היו יודעים שהוא נכנס לארץ, ודאי לא נערכים למעצר ברגע הנחיתה.
בן הרוש מסוכן ויש חשש שישבש את החקירה, אלה היו שתי העילות של המשטרה לדרוש את הארכת מעצרו. פרקליטו של בן הרוש נשמע כמעט משועשע בדיון בבית משפט השלום בראשון־לציון, כשניסה להדוף את הטענות: "אחרי סדרת טלוויזיה ותחקירים על הפרשה, אחרי שכולם נשפטו וכולם קראו וראו הכול – מישהו יכול לשבש את מה שעופר מקסימוב או אתי אלון אמרו לפני 20 שנה? אנחנו הודענו לפרקליטות שבן הרוש מגיע, והוא עשה זאת לטובת השתתפות בחתונת בתו". השופט סירב לאפשר לבן הרוש להשתתף בחינה של בתו. בדיון האחרון, ביום שני שעבר, הוא נשלח למעצר בית למשך 30 יום בערבות של מיליון שקל.
האם חתונת בתו היא אכן הסיבה שהובילה את בן הרוש להסתכן בחזרה לארץ? יש מי שמשוכנעים שהאמת נמצאת במקום אחר. "הוא לא הגיע לבקר בישראל כשאביו נפטר וגם לא כשאחותו מתה, אז פתאום לחתונה של הבת הוא הגיע? זו לא באמת הסיבה", אומר בכיר במשטרה שמעורה בתיק.
אז מה הסיבה האמיתית?
"הוא היה בטוח שקיבל ייעוץ משפטי מצוין, כשאמרו לו ש־20 שנה אחרי פרשת הבנק למסחר חלה התיישנות והוא ייצא מזה בקלות. אבל זה לא נכון משפטית. הוא ניסה לנהל משא ומתן על שובו לארץ והבין שאנחנו לא עושים עסקים עם חשודים".
בן הרוש הוסגר מקנדה לארה"ב ב־2004, כשנחשד בהלבנת כספי המעילה של הבנק למסחר ובעבירות סחיטה ואיומים. כתב האישום האמריקאי המקורי ייחס לו עבירות על חוק איסור הלבנת הון, חברות בארגון פשע – ובין היתר, עבירות סחיטה באיומים וכליאה לשם חטיפה של מקסימוב. מעבר לסוגיית ההתיישנות, בן הרוש גם חשב שמאחר שהועמד לדין בפרשה בארצות־הברית, לא ניתן להאשים אותו באותן עבירות במשפט בישראל.
"גם זה טיעון שלא מחזיק מים", אומר הבכיר במשטרה. בן הרוש חתם על הסדר טיעון, שממנו ירדו עבירות החטיפה. לפי החוק בישראל, אי־אפשר להעמיד לדין בארה"ב על חטיפה שהתרחשה בישראל, לכן הטענה לא רלוונטית. בן הרוש חזר לארץ כי הוא חשב שהגלות שלו הסתיימה, והוא טעה".
כשבן הרוש הכיר את התרנגולת שמטילה צ'קים בעשרות מיליוני שקלים ועונה לשם עופר מקסימוב, הוא כבר ביסס עצמו בשוק האפור. חלק נכבד מ־250 מיליון השקלים שגנבה אלון, הגיע לידיים של בן הרוש ולשותפיו העיקריים – האחים מאיר ויצחק אברג'יל. אלא שעד שהמשטרה הבינה שכדאי לה לפעול, בן הרוש כבר היה הרחק בקליפורניה והכסף איתו.
"ישבנו על הכנופיה הירושלמית במשך חודשים, היא הייתה בטריטוריה שלנו", אומר מי שעמד בראש צוות החקירה המיוחד שהוקם אז בימ"ר ירושלים, רפ"ק בדימוס ועורך דין בהווה, דודו עמר. "גבי בן הרוש סומן כראש הארגון; היו בו גם איציק בר מוחא, האחים התאומים יוסי וסם מלכה, חיים שטרית, ששון בראשי וחיילים נוספים. העסקים שלהם התמקדו בבתי ההימורים שפרחו אז בעיר, ובעבירות סחיטה ואלימות בין ארגוני פשיעה בירושלים. היה להם מעמד חזק בעיר לצד קשרים ברמה הארצית עם הארגונים של אברג'יל וריקו שירזי".
ומתי הם מגיעים לעופר מקסימוב?
"זה לא היה ברור לנו. רק ידענו שמקסימוב בחובות גדולים לכנופיה הירושלמית, עקבנו אחרי מפגשים שלהם והיה לנו מידע מודיעיני כולל האזנות, והשם של מקסימוב עלה. ידענו גם שחבר בכנופיה בשם ששון בראשי אוסף צ'קים מאיזו פקידת בנק, אבל לא חיברנו את הקצוות".
את התשובה לשאלה מתי התוודע למקסימוב, בן הרוש סיפק בעצמו. "ראיתי את האיש הזה בבתי קזינו בעולם, ברומניה ובלונדון, משחק על סכומים שבכל סיבוב של הרולטה אפשר לקנות שני בתים בשכונת יוקרה בתל־אביב או בירושלים", אמר לאילנה דיין ב'עובדה' ב־2006, בראיון שנערך בלוס־אנג'לס. "ראיתי את מקסימוב מרוויח בלילה אחד 700 אלף דולר".
בתחילת שנות האלפיים לרפ"ק בדימוס עמר ולצוות החקירה שלו הגיע מידע מודיעיני נוסף על הכנופיה הירושלמית, שגם בו הקצוות לא חוברו בזמן. "ידענו שהם כלאו את עופר מקסימוב", הוא אומר. "ידענו שהם מחזיקים בו ומדברים עליו כמוחזק – אבל לא ידענו איפה. זה גם היה קצת בדיעבד, לא בזמן אמת, אלא אחרי תמלול האזנות ואיסוף החומר".
חודשיים לפני שאתי אלון הסגירה עצמה, בפברואר 2002 שכר יצחק אברג'יל שלוש סוויטות במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל־אביב, וגם את חדר הישיבות רחב הידיים. כל זה בזמן שאברג'יל תחת מעקב צמוד של המשטרה, בהיותו חשוד כראש ארגון פשע. לישיבת החירום שכינס אברג'יל לצד אחיו מאיר, הוזמנו כל בעלי החוב של מקסימוב, בהם חברי הכנופיה הירושלמית של בן הרוש וראש ארגון הפשע ריקו שירזי.
הסיבה לפגישת החירום הייתה אחת, ואחריה שמונה אפסים. מקסימוב היה חייב אז כמאה מיליון שקל לבתי קזינו, לארגוני פשיעה ולשוק האפור. האחים אברג'יל, שניהלו את הישיבה, ביקשו למנוע עימות בין הארגונים על הזכות לשים יד על מקסימוב ולגבות ממנו ישירות את הסכומים שהם ציפו לקבל. יצחק אברג'יל, ששימש כבורר, הודיע לנוכחים כי החל מאותו רגע – כל החובות של מקסימוב יעברו לכנופיה הירושלמית, ודרכה יזרום נהר הכסף שיגיע ממנו. והמשטרה? שוב פעלה כשהיה מאוחר מדי.
רפ"ק בדימוס עמר: "מקסימוב היה בחובות גדולים לכנופיה הירושלמית של בן הרוש. במפגשים שלהם השם שלו עלה, ובדיעבד גילינו שהם כלאו אותו. ידענו שחבר בכנופיה אוסף צ'קים מאיזו פקידת בנק. כששמעתי בחדשות שאתי אלון הגיעה למשטרה - בום, נפל לי האסימון"
רפ"ק בדימוס עמר טוען אמנם שהמשטרה הייתה על הזנב של המעורבים, אבל בפועל, אתי אלון הקדימה אותם כשהחליטה להתוודות על הגניבה העצומה שביצעה לאורך כחמש שנים. "באותו יום שמעתי בחדשות על פקידת בנק שפנתה למפלג ההונאה, ובום – נפל לי האסימון", אומר עמר. אמרתי לחוקר שעבד איתי, 'תגיע מיד למפלג ההונאה עם כל הצוות', הזעקתי את ראש הימ"ר דאז יורם הלוי ונערכנו למעצרים שלהם".
חוץ מאחד, גבי בן הרוש.
"הוא ברח לחו"ל ב־24 באפריל 2002, יום לפני שאתי אלון הגיעה למשטרה. בדיעבד גילינו שהוא העביר כספים לחשבונות בחו"ל במיליונים".
הבנתם אז לאן הוא נמלט?
"עדיין לא, בדיעבד התברר לנו שהוא הגיע לקליפורניה דרך טיסת קונקשן, יחד עם ששון בראשי. כיוון שהיו לו חשבונות בנק ונכסים בארץ, עצרנו את הפעילות הכלכלית שלו בישראל. בראשי נתפס אחרי כשנתיים והוסגר מארה"ב לישראל, אני אישית אספתי אותו משדה התעופה".
ובראשי, כמו שאר העצורים, "פתחו" על הבוס שהפקיר אותם ונמלט?
"לא, הם אף פעם לא פותחים. הוגשו כתבי אישום רק נגד שניים – יוסי מלכה ואיציק בר מוחא, אבל לפרקליטות לא היו מספיק ראיות נגדם. לא הוכח שהם ידעו שמקסימוב הימר על כסף גנוב וגם לא הוכח החשד ששניהם חטפו את מקסימוב לרומניה, כלאו אותו במלון וסחטו אותו באיומים. הקושי נבע מזה שאתי אלון לא הכירה את שניהם, בעוד שמקסימוב הגדיל לעשות כשטען שהם חברים שלו וחפים מפשע".
השניים הורשעו במסגרת עסקת טיעון ונשלחו לשלוש שנות מאסר, כשהם שומרים על שתיקה ולא חושפים את חלקו של הבוס שלהם. בזמן הזה, בן הרוש והכסף נמצאים הרחק מעבר לים. ולא רק הוא.
מי שהזהיר את בן הרוש שעליו להימלט מהארץ ב־2002 היה חברו לכנופיה, בראשי. חקירת המשטרה העלתה בדיעבד שהשניים טסו מישראל לבריסל, משם המשיכו לאמסטרדם ואז ללוס־אנג'לס. בהמשך הגיע גם לקנדה. בצפון אמריקה חבר בן הרוש לאיש העסקים והעבריין הישראלי חי וקנין, מי שנחשב לגובה ולבורר בשוק היהלומים המקומי, והיה מעורב בעסקאות נדל"ן בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים. החיבור הזה השתלם לשני הצדדים: וקנין מצא שותף להשקעות עם כיס עמוק, בזמן שבן הרוש השתמש בו כשליח וכגובה כספים מטעמו. הכול עבד נפלא, עד הרגע שהמציאות התהפכה על שניהם.
בשנת 2004 הוגש כתב אישום נגד בן הרוש, וקנין, בראשי ואחרים בגין הלבנת כספי הבנק למסחר בשטח ארצות־הברית, וכן סחיטה באיומים של אנשי עסקים מקומיים. "הרשת הירושלמית היא קבוצה אלימה שהוקמה על ידי חברים ממשפחות פשע ישראליות", נכתב בכתב האישום. בן הרוש נעצר בקנדה והוסגר לארצות־הברית.
בעקבות הפרשה, בראשי הוסגר מארה"ב לישראל, לאחר שאלון העידה כי הוא היה איש הקשר שתיווך בינה לבין הכנופיה הירושלמית. היא זכרה את בראשי כמי שהגיע לבנק למסחר וקיבל מידיה המחאות וזיהתה אותו במסדר תמונות. בראשי הודה בקבלת עשרה מיליון שקל מהכספים הגנובים של הבנק למסחר, נידון ל־14 חודשי מאסר ולקנס בגובה מאה אלף שקל – ולא העז להפליל את הבוס, בן הרוש.
כשבן הרוש עצור בארה"ב, הוא עשה הכול כדי להימנע מהסגרה לישראל. הוא הסכים להפוך לעד מדינה נגד חברו וקנין, שעבד גם הוא עם האחים אברג'יל. וקנין הנבגד נשלח לעשר שנות מאסר בכלא אמריקאי בעקבות עדותו של בן הרוש, שחמק שוב מעונש. אחרי שני ערעורים וחמש שנות מאסר, וקנין שוחרר במאי 2011.
ניצב בדימוס כהן: "בן הרוש נחשב לאחד המתוחכמים בעולם הפשע והיה מראשוני העבריינים המסוכנים בישראל, הרבה לפני שהאברג'ילים ודומיהם קמו. מצד אחד, קשוח ונטול מעצורים. מצד שני, שקט וכזה שנזהר לא ללכלך את הידיים. כמעט כל חברי הכנופיה הזו, למעט בן הרוש, נרצחו במהלך השנים"
במהלך המשפט, בן הרוש נדרש על ידי התובע האמריקאי לספר בהרחבה על היכרותו עם עופר מקסימוב. "מתי הכרתם?" שאל אותו. "בסביבות שנת אלפיים, בקזינו בבוקרשט". "ומתי ראית את מקסימוב לאחרונה?" המשיך התובע. "אפריל 2002, במלון מריוט ברומניה. ביקשתי את יתרת הכסף שהוא חייב לששון (בראשי) ולנו".
שבע שנים חלפו ובשנת 2011 הגיעה הפעם השנייה שבה ניסו הרשויות בארצות־הברית לגייס את בן הרוש כעד מדינה, הפעם נגד האחים אברג'יל. אלא שזה כבר היה יותר מדי עבורו. בן הרוש חשש מהשניים, הבין את סיכון הבגידה, סירב לשתף פעולה – ולרשויות כבר נמאס. ארצות־הברית שללה ממנו ומאשתו סימה את אשרת השהייה שלהם וגירשה אותם משטחה. סימה בן הרוש חזרה לישראל עם חמשת ילדיהם, אבל בעלה המשיך לנדוד – הפעם למרוקו.
כדי להבין את הנאמנות של בן הרוש ליצחק אברג'יל ואת סירובו להעיד נגדו ונגד אחיו מאיר, צריך לחזור לשנת 1986, אז חלקו בן הרוש ואברג'יל תא באגף 6 בכלא באר־שבע. אברג'יל, אז נער בן 17, ריצה מאסר בגין רצח סוחר סמים מלוד. בן הרוש, שמבוגר ממנו בשמונה שנים, נכנס למאסר כאחד העבריינים המסוכנים בארץ, מנהיג כנופיית הקטמונים, שהורשע בגין שני מקרי הריגה ונידון ל־18 שנות מאסר, מתוכן ריצה 12 שנים וחצי. במהלכן הוא פרס את חסותו על אברג'יל הצעיר, ונותר נאמן לברית העבריינים הזו גם שנים לאחר מכן.
"צריך להבין שבשנות ה־80 בן הרוש נחשב לאחד האנשים הכי מתוחכמים בעולם הפשע, הרבה לפני שהאברג'ילים ודומיהם קמו", אומר ניצב בדימוס אבי כהן, לשעבר ראש אגף המודיעין במשטרה ומי שניהל את התיק נגד כנופיית הקטמונים והכניס את בן הרוש לכלא. "הוא בהחלט היה מראשוני העבריינים המסוכנים בישראל – מצד אחד, נטול מעצרים. מצד שני, כזה שנזהר לא ללכלך את הידיים. הכנופיה הקטמונית פעלה כארגון היררכי שעסק בעיקר בסמים ונלחם על אזורי שליטה בירושלים, ובן הרוש עבד צמוד לעבריין מיכה אסלן. בן הרוש היה שקט יותר, אבל גם קשוח מאוד ולאט־לאט הוא התבסס והפך לשולט בעניינים. כמעט כל חברי הכנופיה הזו, למעט בן הרוש, נרצחו במהלך השנים".
שיאה של מלחמת הכנופיות בירושלים הגיע בסוף שנות ה־70, עם גל חיסולים הדדיים. בשלושה מקרים שונים נמצאו גופות עבריינים שחוסלו – ורוצחיהם לא נמצאו. אחד מהם הוא ניסים זגורי, עבריין בעל כוח בירושלים ששוחרר ממאסר ממושך, ולא אהב את צבירת כוחה של הכנופיה הקטמונית של בן הרוש. ביולי 79' הוא נרצח ביריות אקדח בפתח ביתו. רוצחיו לא נתפסו עד היום.
שנה לאחר מכן, נעלם חברו הטוב של זגורי, שמעון סבח. "לא מצאנו את סבח במשך חמש שנים, עד שהפעלנו עד מדינה שהביא אותנו להרי ירושלים. הוא לא ידע להגיד מי רצח אותו, רק היכן הגופה. בכיס המכנסיים של סבח מצאנו מטבעות עם שקל ישן, כשכל המדינה כבר עברה לשקל החדש. כך ידענו מתי בערך הוא נרצח", אומר ניצב בדימוס כהן. "לצד המטבעות איתרנו בכיסים שלו גם מפתחות של בית, שהתאימו לביתו של סבח. בעקבות מציאת הגופה עצרנו את בן הרוש ואסלן".
איך התרשמת מבן הרוש בחקירה?
"הוא היה ענייני, לא שמר על זכות השתיקה. בחקירות הוא תמיד היה שקט ונעים הליכות, ידע לענות נכון על השאלות שנשאל. הוא לא הודה בהתחלה, גם לא כששאלנו על היעדרותו של העבריין השלישי, דוד חיו, שגם גופתו לא נמצאה".
ואיך הגעתם לגופה של חיו בכל זאת?
"השופט שיכנע את בן הרוש ואסלן להודות בחיסול של סבח ולהצביע על המקום שבו הטמינו את גופתו של חיו, ובתמורה הוא יקל בעונשם. הם הסכימו והובילו אותנו לחולות אשדוד, שם מצאנו את הגופה. חנקו אותו בחוט חשמל למוות. בן הרוש היה בזירה, אבל מי שרצח בפועל היה אסלן. כך שבן הרוש יכול היה לצאת מהסיפור הזה אם רק היה פותח על אסלן, אבל הוא בחר להגיד, 'שנינו ביצענו, לא משנה מי יותר ומי פחות'".
ובמקרה של סבח?
"שם בן הרוש הודה שהוא הרג אותו, והסביר שזה היה בחזקת 'הקם להורגך השכם להורגו'. הוא הורשע בשני מקרי הריגה ולא ברצח, בשל הבטחת השופט".
בשנת 94' בן הרוש זכה לניכוי שליש ממאסרו ויצא לחופשי. הוא הצהיר אז שייצא לדרך חדשה ולא יחזור לכלא, וכעבור שנתיים היה בעליה של חברת הבנייה "אמיר אלעד" והסתובב ברחובות ירושלים במכונית יגואר מנקרת עיניים. אפשר היה לטעות במחשבה שהוא מסוגל לעלות על דרך הישר, ואז הגיעה פרשת עופר מקסימוב וטרפה את הקלפים.
בן הרוש ידע בכל שלב ב־20 השנים האחרונות, שאם ינסה להיכנס לישראל, ייעצר בידי המשטרה ורשות המסים. הוא נדד, חיפש מקלט בארה"ב, בקנדה, בדרום־אפריקה, וכבעל דרכון מרוקאי – גם בקזבלנקה, שהפכה למושבת עבריינים ישראלים וליעד האחרון שלו.
בתור מי שעלה לישראל בגיל שנתיים ממרוקו, בן הרוש שב למולדתו מתוך ידיעה שאין לישראל הסכם הסגרה עימה. כסף לא היה חסר למי שברח מהארץ עם עשרות מיליוני שקלים, לפי הערכות המשטרה, והוא רכש לעצמו וילה מפוארת בשכונת עין דיאב היוקרתית שבקזבלנקה. כשהוא חי לצד עשירי העולם הערבי ופוקד את בית הכנסת של חב"ד במרכז העיר, אט־אט התרחק בן הרוש מעולם הפשע. השנים, והכסף הרב שצבר, עשו את שלהם.
כשעבריין המין אליעזר ברלנד, מנהיג "ישיבת שובו בנים" בחסידות ברסלב, נמלט ממשפט בישראל למרוקו ב־2013 - בן הרוש היה הדמות המרכזית שתמכה בו. הוא סייע לברלנד ולחסידים להתגורר בעיר מרקש, ובהמשך - כשמלך מרוקו מוחמד השישי סילק את ברלנד מהמדינה, בעקבות לחצים שהפעילה הקהילה היהודית - בן הרוש סייע לרב המפוקפק לעבור לזימבבואה עם חסידיו, ומשם לדרום־אפריקה.
"אין לנו עדויות לפעילות פלילית שלו בחו"ל מאז שהוא הגיע למרוקו", מודה בכיר במשטרה. "הוא לא מבוקש בשום מדינה אחרת. אנחנו כן יודעים שמדובר באדם מאוד אמיד, שמסוגל להשיג מיליון שקל במזומן לדמי ערבות, אבל לא סתם הוא נזהר מלהגיע לכאן במשך שני עשורים. כולם מבינים את זה. הוא הגיע כי הוא תלה תקווה בעצות שקיבל על התיישנות ועל כך שהוא כבר הועמד לדין בחו"ל, אבל מי שייעץ לו הטעה אותו. אנחנו נעשה הכול כדי להגיש נגדו כתב אישום".
עו"ד עופר ברטל ממשרד ברטל־כהן, מסר מטעמו של גבי בן הרוש: "גבי בן הרוש חזר ארצה לאחר 20 שנה לחתונת בתו. העבירות בגינן הוא חשוד נעברו לכאורה לפני עשרות שנים והן התיישנו זה מכבר. אם אין די בכך, משטרת ישראל ידעה לאורך כל השנים היכן הוא נמצא ונציגיה פגשו בו במדינות שונות במשך השנים. מדינת ישראל אף יכולה הייתה זה מכבר לבקש את הסגרתו - לו רצתה בכך. העובדה שלא יזמה את הסגרתו מעולם - היא הנותנת שאין באמת חשד אמיתי נגדו, שיכול להצדיק נקיטת הליכים כלשהם בעניינו. מעל לכל, אין כל חשד 'טרי' נגדו שיכול להצדיק נקיטת הליכים משפטיים. בעשור השביעי לחייו, מר בן הרוש יכול לחזור לחיות בארץ הקודש בלי שהמשטרה תטריד אותו".
