כל המשטרים הערביים מצהירים בכל הזדמנות שהם עומדים לצד העם הפלסטיני במאבקו למען זכויותיו. יש המוסיפים לקלישאה זו את המשפט "אלה זכויותיו גם על פי החוק הבינלאומי". אבל ההכרזות הללו לא מפריעות להם להדק את שיתוף הפעולה עם המדינה שמפרה את הזכויות האלה (למשל כאן, כאן, כאן וכאן). ישראל לא מכבדת זכויות אדם באזורים הכבושים, מטילה מצור על מיליונים מבני העם הפלסטיני, מבצעת מעצרים, הורסת ועוקרת. שיתוף הפעולה עימה ניכר במיוחד בקשרים עם מערכת הביטחון של ישראל, האמונה על הפעלת הכוח והאחראים על המשך הכיבוש.
עיקר התסכול נובע מהניגוד בין ההצהרות על עמידה לצד הפלסטינים לבין חיזוק ועידוד השיתוף הביטחוני עם ישראל. התיאום הזה נעשה בעבר בסתר ורק לימים נחשף בזיכרונותיהם של אנשי צבא לשעבר, כלומר הכובשים עצמם. בשני העשורים האחרונים השתנה המצב והמסכות הוסרו. שיתוף הפעולה הביטחוני גבר והפך גלוי, וההסכמים והתיאומים הפכו פומביים. אף על פי כן, הקלישאה של תמיכה בזכויות העם הפלסטיני נותרה בעינה.
המושג "זכויות העם הפלסטיני" רחב מאוד. איש לא מתכחש לזכויותיו של העם הפלסטיני; אפילו הימנים הקיצוניים בישראל יכולים להכריז שהם בעד זכויות העם הפלסטיני ולהותיר את מהות המושג עמומה לגמרי. ההצהרה "אנו עומדים לצד העם הפלסטיני" יכולה לכוון לזכותם של הפלסטינים לחיות בגדה המזרחית של הירדן, או לזכותם לחיות כעבדים הבונים את ההתנחלויות ומרחיבים אותן עבור האדונים בני העם הנבחר.
השארת העמים הערביים בשליטת משטרים רקובים היא אינטרס גדול של ישראל, מפני שהמשטרים המפוחדים האלה זקוקים לעזרתה כדי להגן על עצמם. לאחר האביב הערבי גברה התלות שלהם
אם כן, "עמידה לצד הפלסטינים" היא לא יותר מאשר סיסמה ריקה. משתמשים בה כדי לרכך את עוצמת ההתנגדות לתיאום הביטחוני ולנורמליזציה מצד התומכים האמיתיים של העם הפלסטיני – לא מנהיגי הערבים אלא אזרחי המדינות, בני העם הערבי ברחבי העולם הערבי.
זוהי נקודה קריטית, שכן היא מעלה שאלה נוספת: למה באמת נחוץ שיתוף הפעולה הביטחוני? מה עומד בלב האינטרס הערבי? ועל כך אפשר להשיב בבהירות – אמנם המנהיגים הערבים יאמרו שהתיאום הביטחוני חשוב לשמירה על יציבות האזור, אבל האמת היא שהוא מכוון קודם כול נגד העמים הערביים באותן מדינות. אמצעי הביטחון הללו הם למעשה שיטות הדיכוי הטובות ביותר, שכן בעזרתם מצליחים המשטרים הערביים לאמץ שיטות דיכוי יעילות, לסכל ניסיונות הפיכה והתנגדות מבית ולשמר את כוחם.
למותר לציין שהתיאום גם מנוגד לאינטרס של העם הפלסטיני שנלחם על זכויותיו. בשעה שבמדינות חופשיות במערב מוחים נגד הרג אזרחים פלסטינים ודורשים מישראל הבהרות לגבי מעשיה, מדינות ערב – במיוחד אלו המקדמות "תיאום ביטחוני" – אינן מעזות לבקש הסברים כאלה. לשני הצדדים יש אינטרס משותף בתיאום הזה: הישארות המשטרים הערביים הנוכחיים בשלטון.
השארתם של העמים הערביים בשליטת משטרים רקובים היא אינטרס גדול של ישראל, מפני שהמשטרים המפוחדים האלה זקוקים לעזרתה כדי להגן על עצמם. לאחר האביב הערבי גברה התלות של המשטרים הערביים בגורמים זרים בניסיון לבסס את שלטונם ולמנוע זעזועים או הפתעות מבית.
סוהיל כיוואןאנחנו חיים בעידן של עמימות מילולית. מה הבעיה להשתמש בקלישאה "אנו עומדים לצד העם הפלסטיני"? אפילו בנימין נתניהו הכריז בעבר שהוא תומך בפתרון שתי המדינות. כל המנהיגים הישראלים שקדמו לו הודיעו שלפלסטינים יש "זכות לחיים בכבוד" והכריזו שאינם רוצים לשלוט בעם אחר. אבל צריך להכיר באמת: אלה הן מילים ריקות שמטרתן לטשטש יותר מאשר לחדד. העמימות המילולית נוחה לכולם הרבה יותר מאשר יציאה גלויה וכנה נגד זכויות הפלסטינים.
כדי להקל, אומר בקצרה לכל המשטרים המקיימים שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל: הצהרות התמיכה שלכם בעם הפלסטיני הן דברי כיסוי על התיאום הביטחוני שאינו אלא בגידה בעמיכם, בשכניכם ובאחיכם. אתם, מנהיגי ערב, עומדים בחזית אחת לצידו של הכובש, ובצד השני – שאותו אתם מבקשים להונות ולטשטש במילותיכם – נמצאים כל אלו המתנגדים לדיכוי ולכיבוש, לרבות העם הפלסטיני ובני העם הערבי בארצותיהם.
- סוהיל כיוואן הוא פובליציסט וסופר פלסטיני. המאמר המלא התפרסם בעיתון אל-קודס אל-ערבי הרואה אור בלונדון. גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: רוני ברדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
