בבית העלמין בניר עוז הובא אחר הצהריים (יום ה') למנוחת עולמים תושב הקיבוץ יורם מצגר ז"ל, שנחטף ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי חמאס לפני כחצי שנה. גופתו של מצגר, בן 80 במותו, חולצה ביום שני האחרון יחד עם גופותיהם של חטופים נוספים ממנהרה בחאן יונס - כשעל הגופות סימני ירי.
הלווייתו של יורם מצגר
מצגר, נזכיר, נחטף מביתו יחד עם אשתו תמר, ששוחררה מהשבי בנובמבר אשתקד בעסקה הראשונה מול חמאס - לאחר 53 ימים. יורם הותיר אחריו את אשתו, שלושה ילדים ושבעה נכדים. בקיבוץ ניר עוז סיפרו כי עבד במפעל נירלט ובשנים האחרונות במוסך. הוא היה חבר ביקב של הקיבוץ. על מותו של מצגר בשבי נודע כבר בחודש יוני, לפני חילוץ הגופות השבוע.
בהלוויה, שבה השתתפו מאות בני אדם, ספד הבן ניר: "אבא יקר ואהוב נחטף באכזריות. שם במנהרות חאן יונס פגשת את אמא. נחמה קטנה שהיית איתה, והיית בין חברים עד שנרצחת בדם קר. ראינו אותך בסרטון. ישר שמנו לב שאתה עדיין אתה. גלגול עיניים הבהיר שאתה מבין היטב את המצב. אמא סיפרה על התקשורת שביססת עם הנבלות ששמרו עליכם. בסוף קיבלנו את הבשורה הקשה על מותו בשבי.
"אם אבא היה פה עכשיו, והייתם מבקשים ממנו לתאר את המצב במדינה במשפט אחד, הוא היה אומר: 'בשל מחסור בסוסים אצילים - שמו את האוכפים על כלבים'. נמשיך לשמור על אימא וכל המשפחה", הוסיף הבן.
אילה מצגר, כלתו של יורם ז"ל שלוקחת חלק מרכזי בהפגנות בדרישה לשחרור החטופים בעסקה, אמרה בהלוויה: "סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותך בזמן. סליחה על חודשי התופת. לא הגיע לך לסיים כך את חייך. אתה איש של אנשים והופקרת על ידי ראש הממשלה שלא רואה אנשים. לא אכפת לו הסבל והכאב שעבר עליך או עובר עלינו. לא אכפת לו מהטראומה שהחברה הישראלית עוברת עתה, מתחושת הבגידה שאנו חווים כבר 10 חודשים"
היא הוסיפה: "ככל שהזמן עבר הבנתי שנתקענו למלחמה על זהותה של המדינה. בין הערכים עליהם לחמת - לקדש חיים, לשמור על יושרה, להיות בנתינה ולשמור על סולידריות כלפי האחר - לבין הערכים של כוח, מלחמת נצח ושחיתות והעדפת דם אחד על אחר. לרגע לא היית לבד. חוץ מאיתנו היית במחשבותיהם של אלפי אנשים שהבינו את משמעות הפקרת החטופים שם. עצם המאבק לשחרורם הזוי. כל מדינה מתוקנת הייתה דואגת דבר ראשון לשחרורם. אני מבטיחה להמשיך. יש רבים להציל - ורבים להחזיר ולקבור בבית.
"מכאן אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות לשרים ולחברי הקואליציה השפויים - נתניהו כשל ב- 7 באוקטובר ובהחזרת החטופים הביתה. הוא לא רוצה ולא יכול להחזירם. גורלו של יורם נחרץ, אבל את גורלם של השאר אפשר להציל. הזיזו את נתניהו ומנו אדם שיכול. תתחילו להקשיב. כל מה שהתרענו קרה. כולל ההמתה המכוונת של יורם ואחרים בקבוצה".
חיים מינה, חברו של יורם ז"ל, ספד גם הוא: "תמי, כשחזרה מהשבי, סיפרה שיורם יצר מהר מאוד קשר עם השומרים. המחבלים. בזכות השפה הערבית שלו וידע לסדר כל מיני הטבות. פה איזה פיתה, רחצה, מים חמים. היכולת שלו ליצור קשר עם אנשים, לא משנה מי הם, זה היה יורם. הוא היה חי כשנחטף וחי עוד חודשים. היכולת שלו לצחוק ממצבים הכי אבסורדיים. היינו בטוחים שישרוד אבל הוא נרצח.
תיעוד ממבצע חילוץ הגופות מהמנהרה בחאן יונס
(צילום: דובר צה"ל )
"לא הייתה שום סיבה בעולם שכך יורם יסיים את חייו. הוא צבר גאה, ציוני. נתן את חייו למדינה שכל כך אהב - ושהפקירה אותו. גם יורם טוב הלב והסלחן היה בטח זועק לשמיים ושואל איך כל זה לכל הרוחות קרה לנו. שמעתי את גיא בנו אומר משפט שלא יוצא לי מהראש: 'אני איבדתי אבא אבל הרווחתי אימא'".
חברו של מצגר, חיים, ציין כי הוא לא הותיר אחריו צוואה - וביקש לדברו בשמו ולתאר את "הצוואה הציבורית" בעיניו: "אדבר בשמו כאילו הוא עומד כאן. וזו הצוואה: אני יורם מצגר בן 81. נחטפתי מפתח ביתי יחד עם תמי. לא העליתי על בדל מחשבתי שאחזור בארון אחרי כמעט שנה. האמנתי בעקרון הערבות ההדדית ופדיון שבויים. האמנתי שהמערכת תמצא דרך להחזיר את כל החטופים. לצערי נכזבתי.
"התקשורת הישראלית סופרת ימים מתחילת המלחמה. מחר היום ה-322. וככה אנחנו מתרגלים לספירת הימים. אני יורם מצגר רוצה לומר שהחטופים לא סופרים ימים, שעות או דקות. הם סופרים שניות. כל שנייה שווה שנה. היא נצח. תופת. מלחמת הישרדות יומיומית. פחד אלוהים מפני הפצצות צה"ל או שומר מטורף שמחליט שהוא מתעלל בהם. כל שנייה היא דאגה ופחד מה הולך לקרות עוד מעט בלי לדעת כלום. מבחינתי יורם אין משימה לאומית חשובה יותר מהחזרת החטופים. כל יום שעובר זה הרס הגוף והנשמה. אין מחיר להחזרת החטופים. לא נצרים ולא פילדלפי ולא ניצחון מוחלט. צוואתי היא להחזיר את כולם. לי זה כבר לא יעזור", סיפר החבר - בשמו לכאורה של יורם.
7 צפייה בגלריה
מימין למעלה: נדב פופלוול, יורם מצגר, אלכס דנציג. מימין למטה: יגב בוכשטב, אברהם מונדר, חיים פרי
( באדיבות המשפחה)
גופתו של מצגר חולצה כאמור במבצע של צה"ל ממנהרה בחאן יונס ביום שני האחרון, יחד עם גופות של חמישה חטופים נוספים: יגב בוכשטב, חיים פרי, נדב פופוול, אברהם מונדר ואלכס דנציג. דובר צה"ל הודיע אחר הצהריים כי סימני ירי אותרו על גופות ששת החטופים. על גופות שוביהם של החטופים, שאותרו גם כן במנהרה, לא היו סימני ירי - ונבדקת אפשרות שהמחבלים עצמם מתו כתוצאה מחנק בעקבות שריפה שפרצה במהלך תקיפה של צה"ל באזור במבצע קודם בחאן יונס, לפני כחצי שנה. בצה"ל הדגישו כי נסיבות מותם של החטופים טרם נקבעו סופית, אך נבדקת הערכה שהמחבלים רצחו אותם בעקבות התקיפה הסמוכה של צה"ל - מחשש שמדובר במבצע חילוץ.
