רון בן ישי במשדר המיוחד הבוקר
(צילום: סטס קופולו)
מבצע "עלות השחר" נפתח בהישג מבצעי רב חשיבות לישראל באמצעות יוזמה התקפית. הג'יהאד האיסלאמי הופתע, איבד את אחד מבכירי הזרוע הצבאית שלו בעזה, ולפחות עד עתה מתקשה להסב נזק משמעותי לישראל - ברכוש ובנפש - באמצעות שיגור הרקטות. לכך נוסף סיכול פיגוע הנ"ט שתכנן הארגון בשבועות האחרונים נגד אחד מצירי התנועה של עוטף עזה.
ואולם, מבט מעמיק מלמד כי היקלעות ישראל למערכה שבה לא הייתה מעוניינת ביסודו של דבר מגלם מספר פערים בנוגע למדיניות כלפי עזה. ראשית, המבצע מעיד על שבריריות ההסדרה המקודמת בשנה האחרונה, המבוססת על הנחת יסוד ולפיה ככל שישתפר מרקם החיים של תושבי הרצועה, כך יקטן הסיכוי להסלמה ביטחונית. זה אמור לקרות הן בשל תסיסה ציבורית שתתפתח בעקבות מאבק אלים שייזום אחד מפלגי הטרור, והן בשל חשש חמאס מאיבוד נכס התורם לייצוב שלטונו ולא חייב אותו עד היום במחיר משמעותי, דוגמת סוגיית השבויים והנעדרים.
התגובות לפגיעה במישור האזרחי לא התממשו, דבר שמעלה סימן שאלה לגבי אפקטיביות המשוואה האסטרטגית שישראל חותרת לקדם בהיבט האזרחי בעזה. מסתבר שכאשר אין מחוות אזרחיות, מתפתחת הסלמה, אולם גם כאשר אלה מקודמות ביד רחבה, יש הסלמה.
שנית, בולט המאמץ הישראלי להבהיר כי מנוהל עימות ממוקד עם הג'יהאד האיסלאמי, וכי אין עניין בחיכוך עם חמאס. מדובר שוב במהלך הסותר את הנחות היסוד שעליהן התבססה מדיניות ישראל בשנה האחרונה. אסור לתת לחמאס להימלט לעמדת "משקיף מהצד". הוא הריבון בעזה והוא הצד החתום על ההסדרה ומייצג את כל רצועת עזה ולא רק את עצמו. חמאס הוא הכתובת הבלעדית בהקשר האזרחי ומי שמחויב לשאת באותו המעמד גם במישור הביטחוני.
החלטת ישראל לנהל מאבק ממוקד בג'יהאד האיסלאמי - הנופל בהרבה בכוחו הצבאי מחמאס - עלולה להשיב לחיים את "עידן הסבבים" שבו הוטרדה ישראל תכופות על-ידי פלג פלסטיני כזה או אחר, והתכתשה עימם בעוד חמאס "על הגדר". הבולט שבהם היה מבצע "חגורה שחורה" (2019) שהוגדר בזמנו כ"הסרת מכשול שהקשה על חמאס להשתלב בהסדרה".
הדבר ממחיש במידה רבה את הזיכרון הקולקטיבי הקצר בישראל, שמקשה להבחין בכניסה מחזורית לאותם האירועים. בנוסף, משתקף פער בין תפיסת ישראל את ההסדרה ("אפס אירועים") לצורה הגמישה יותר שבה חמאס רואה אותה, כפי שהומחש ברמדאן האחרון כאשר נמשכו הכוונות הטרור וההסתה בגזרות שאינן עזה (איו"ש וירושלים), וכעת בהבנה שמפגין חמאס כלפי "חריגות" מצד הג'יהאד האיסלאמי.
להציב את חמאס בפני דילמה
באשר לחמאס - קשה לתאר את הארגון כמי שחש סלידה או חשש עמוקים נוכח המערכה המתהווה. יש אכן פגיעה במרקם החיים האזרחי, אולם נראה כי הארגון מונע מהערכה שמדובר בנזק זמני, וכי עצם העימות מסייע לגיבוש דימויו כמי שאינו מתכחש לעקרון ההתנגדות, ומהצד האחר גם לא סופג פגיעה בעקבות מימוש המאבק. מכל מקום, עד כה לא התגלעו חיכוכים כלשהם בין חמאס לג'יהאד; נהפוך הוא - לפחות במישור הפומבי שני הארגונים מפגינים גיבוי הדדי ותיאום הדוק.
סביר כי המבצע הנוכחי יסתיים כמו סבבי העבר במספר ימי קרב וב"סגירת האירוע" בתיווך מצרים, שאגב שוב מוכיחה את מגבלות כוחה בכך שלא הצליחה למנוע את ההסלמה באמצעות השיח המקדים עם הג'יהאד האיסלאמי. אסור לישראל לסיים את המערכה בצורה של "סיפור פתוח" שמאפשר לג'יהאד וליתר פלגי הטרור בעזה לשוב על אירועים דומים, ייתכן כבר בזמן הקרוב.
לפיד וגנץ בהצהרה לתקשורת, אמש
(צילום: לע"מ )
המערכה חייבת להסתיים עם הבהרה חד-משמעית לחמאס כי הוא הריבון הבלעדי ברצועה, מעמד הכולל אכיפת מרות על יתר גורמי הכוח, משימה שבעבר כבר הוכח שהיא עניין של רצון מבחינת חמאס, לא של יכולת. בהקשר הזה מומלץ לבצע בחינה מחדש של אפקטיביות המדיניות האזרחית המרחיבה כלפי הרצועה ואף להתנות את המשך קידומה - בדגש על הוצאת הפועלים וייצוא סחורות - בהתחייבויות ברורות מצד חמאס בהקשר הביטחוני.
אין לשגות באשליות ולפיהן מדיניות שכזו תבטיח שקט לאורך זמן ברצועת עזה, ואולם היא תציב את חמאס בפני דילמה נוקבת שלא מטרידה אותו כעת. הדבר גם יחייב את ישראל לבירור ביקורתי של המדיניות שמקודמת בשנה האחרונה שזכתה לכינוי "השנה השקטה ביותר ב-20 השנים האחרונות ברצועה" או זו שהמחישה כי "מה שהיה הוא לא שיהיה". בעקבות המבצע הנוכחי עלולה השנה הזו לדמות מאוד לאלה שקדמו לה.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן.
