רס"ן גיא יעקב נזרי ז"ל, מפקד פלוגה בגדוד 52, מת מפצעיו לפני כשבועיים אחרי שנפגע מנ"ט בקרבות בג'באליה שבצפון הרצועה. המונים ביקרו מאז את המשפחה של בן ה-25 מעתלית כדי לנחמה, אבל אביו של גיא ז"ל מספר על אכזבה קשה מהעובדה שאף אחד מהממשלה לא הגיע לשבעה. במקביל, בסוף השבוע הגיעו חבריו של גיא מהפלוגה לבית המשפחה אחרי שיצאו מעזה, וסיפרו על גבורתו של הלוחם שהמשיך להילחם גם אחרי שכבר נפצע בקרבות. צפו בסרטון מהמפגש:
(באדיבות המשפחה)
"גיא שלנו נפל. הוא יצא להילחם למען המדינה בראש מורם, לא היסס לרגע ולא פחד מכלום. הוא ידע את הסיכון, ובכל זאת, הלך ונלחם בכל כוחו עד הסוף המר", אמר אביו, מייק נזרי. "כקצין בשירות העם, ראינו את תמיכתה של החברה הישראלית והעולם כולו. היו ששלחו תפילות, היו ששלחו איחולים, ויש כאלה שעמדו לצידנו – משפחתו של גיא – בכאב ובתמיכה. אותו עם שבניו ובנותיו כמו גיא מגייסים את עצמם אליו באהבה, לא נפקד לרגע.
"ואז הגיעו ימי האבל: הימים בהם אלפי אנשים פקדו את ההלוויה ואת בית המשפחה. חברים, מכרים, בני משפחה ואזרחים רבים – גם כאלה שלא הכירו את גיא – באו לנחם, לעודד, לשתף אותנו בכאב ובזיכרון, ולהיות יחד איתנו ברגעים הקשים. היו שם יהודים ולא יהודים, דתיים וחילוניים, משפחות שכולות אחרות, חיילים, מפקדים, חברים חרדים, חברים מהפזורה – כאלו שלא ידענו שהם חברים, ואולי גם כאלה שלא חשבנו שיהיו חברים.
"הגיעו כל כך הרבה אנשים – עם ישראל במלוא תפארתו. אך לאחר ימי השבעה נשארנו רק אנחנו – המשפחה הקרובה והחברים. ימים של עצב וגעגוע, ימים של טיפול בצלקות הרגשיות, ועיבוד הכאב. במהלך כל התקופה הזו, הגיעו אלינו אנשים – רבים מהם חשובים, שציפינו להם ושהיו חלק מהתהליך. אך היו גם כאלה שלא באו, וזה פוגע. מדובר בקבוצה מסוימת של אנשים – אלו שבדרך כלל פונים אלינו, מבקשים את תמיכתנו, ומבקשים את אמוננו, כדי שיבחרו בהם כנציגי העם".
נזרי הוסיף: "ממשלת ישראל, שמצליחה לשלוח את מיטב בניה להילחם ולסכן את חייהם, לא מצליחה להרים את מבטה אל הורי אותם חיילים. אילו הייתה ממשלה מצומצמת יותר, עם שרים שעובדים קשה, אולי היה קשה למצוא שר שיתאים לכל משפחה. אבל במדינה כמו שלנו, עם ממשלה מנופחת משרים וסגני שרים למטרות פוליטיות, היה אפשר לצפות שבכל משפחה שכולה יהיה לפחות אדם שיבוא להקשיב, להביע תמיכה, ויוכל לעזור לנו להתמודד עם התחושות הקשות.
"גיא שלנו למד בחטיבה ובתיכון הציוני דתי. האם זה לא מספיק בשביל מפלגת הציונות הדתית? גיא שלנו הוא בן למשפחה ממוצא צפון אפריקנית גאה. מה קרה לש"ס? לא מספיק ספרדי? גיא שלנו רצה מדינה יהודית, שוויונית וליברלית... לא מספיק קרוב לליכוד? בסופו של דבר, גיא נשלח על-ידי ממשלת ישראל להילחם ולהגן על מדינה ששולחת את בניה להקריב את עצמם. אבל מה נשאר בסוף? הוא רק הבן שלנו – בן של אותם 'אידיוטים שימושיים', שמבצעים את מה שנכון, גם כשהמחיר כבד.
"הכאב והאובדן, בסופו של דבר, הם שלנו בלבד. מה שנשאר לממשלת ישראל, מסתבר, הם הבושה, חוסר האומץ והמיאוס מהתמודדות עם המשפחות השכולות. הם יודעים את האמת – אנחנו מרוסקים אך חזקים, ואנחנו לא חוששים להוציא את הכאב והאכזבה שלנו. הם פחדו מלהתמודד איתנו. ויש בזה אבסורד עצום. אגב, חברי הכנסת שבאו – אף אחד מהם לא היה מהקואליציה, וזה לא שהיינו פעילים או מזוהים עם מפלגה כזו או אחרת. מה אנחנו אמורים להבין מזה? מה על משפחות אחרות להבין מזה?
"לאחר השבעה הגיע בחור ממשרד ראש הממשלה עם מכתב חתום בידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מכתב. האם גיא היה צריך לשלוח מכתב למחבלי חמאס? איגרת? לא יודעים איך לעבד את זה, לא את הכעס, ולא את האכזבה".
