מלחמת יום הכיפורים היתה קשה מנשוא. אלפי הרוגים ופצועים, ומאות שבויים שנלקחו בידי האויב. חניכי קורס טיס 65, שהסתיים בשנת 1971, היו אז טייסים צעירים שלקחו חלק ניכר בלחימה. שישה מתוך החניכים נפלו בשבי, חמישה בשבי המצרי ואחד בשבי הלבנוני. האחרון חזר אחרי כמה שעות בלבד, אבל האחרים הוחזקו בידי האויב משבועות ספורים עד ליותר מחצי שנה. עשרה חניכים נהרגו, מחציתם בקרבות ומחציתם באימונים. אך הצער והקושי לא פירק את מסיימי הקורס והם נשארו מאוחדים יותר מ-51 שנה. השבוע, הם עמדו שוב על רחבת המסדרים יחד עם בוגרי קורס 64 וקיבלו את כנפי "הזהב".
אל"מ במיל' יוסי לב ארי (71), שנפל בשבי המצרי כשהיה טייס בטייסת 202 ושוחרר במסגרת חילופי שבויים, סיפר: "הייתי בשבי עם טייס נוסף מהקורס, שוקי וולפסון, אבל היינו בבידוד רוב הזמן והאנשים היחידים שראינו היו בסרבלים לבנים שלקחו אותנו לחקירות או כאשר אני ושוקי נפגשנו באקראי כשניסו לענות אותנו יחד. במצרים לא היה 'חברותא' כמו בסוריה".
לב ארי תכנן להשתחרר אחרי שירות החובה, אך דווקא חוויית השבי שינתה את התוכניות שלו. "עברתי לגור בצפון כדי להיות קרוב לטכניון, אבל השקפת עולמי השתנתה וחזרתי לשירות, גם מתוך הרצון שאחרים לא יחוו את מה שאני חוויתי. חזרתי מהשבי פצוע - במהלך הנטישה ירו עליי ובחקירות שברו לי כמה חלקים בגוף. עברתי שיקום של חצי שנה וחזרתי לטיסות פעילות בחיל האוויר, והשתחררתי רק ב-2013". על המפגש עם חבריו לקורס הוא סיפר בהתרגשות כי "זאת חוויה יחודית לאנשים שעברו תקופת חיים מאוד אינטנסיבית יחד. נוצרים קשרים וחברויות במהלך השירות ואחריו".
שותפו של לב ארי לשבי המצרי, סא"ל במיל' שוקי וולפסון (71), סיפר: "המפגש עם כולם היה מאוד מרגש. היו שם אנשים שלא ראיתי 50 שנה וזה מדהים". הוא הוסיף כי "יש קשר קרוב יותר עם מי שהיה בשבי. ישבנו בכלא כל אחד לחוד ופעם אחת נפגשנו, וזאת הייתה התרגשות גדולה. בסוף, זה אותו גורל. כל אחד הפנים את הסיטואציה אחרת, אבל יודע שיש מי שעברו את אותם הדברים. גם עם מי שנפל בשבי הסורי התחושה דומה, כי שבי זה שבי. יש הפרדה ורוב הזמן אתה לבד, ויש הוצאה לחקירה שמלווה בהרבה אלימות, לפעמים החזרה שקטה ולפעמים שוב אלימות. התמודדות היא שלך לבד עם עצמך, וזה זהה לכולם".
הקשר בין החניכים בקורס נשמר אודות לסא"ל במיל' יעקב סולן, המכונה 'הדבק' של קורס 65, ומי שמצליח להוציא לפועל כבר 50 שנה מפגשים מרתקים בין החניכים כשמידי שנה יש נושא מוביל שנבחר למפגש. "לפני שנה איגדתי 250 סיפורים של חניכי הקורס, סיפורים שחלקם לא סופרו מעולם", אמר סולן. "היו לנו אבידות קשות, היו שבויים במספרים שאין עוד באף קורס טיס אחר. היינו טייסים צעירים במלחמה שהיתה קשה מאוד וכל אחד מאיתנו עבר קושי עצום. איבדנו חברים והמשכנו להילחם. גם הקושי הזה מחבר ומאחד בינינו אבל לא רק".
מי שכיבד את החניכים בטקס הוא לא אחר מאשר הרס"ר שלהם, רנ"ג (במיל') ישי "שיקל" יניב. "במהלך כל הקורס ליוויתי אותם והם היו מצדיעים לי בכל פעם שראו אותי", סיפר שיקל בחיוך, "במסדר כנפיים, אחרי שהם קיבלו את הדרגות והכנפיים, הייתי מחכה להם בחוץ ומצדיע להם".