החודשים האחרונים, ובמיוחד סוף השבוע האחרון, הראו לא רק את עוצמת החימושים המדויקים שאגר חיזבאללה מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006 - אלא בעיקר את סדר העדיפויות המושכל שלו בבחירת מטרות התקיפה בישראל: יעדים צבאיים לפני אזרחיים.
בלבנון דווח כי במקביל לפגיעות הישירות בכמה מבנים בגליל העליון, בירי שהיה בעקבות חיסול בכיר חיזבאללה, תקף חיזבאללה באופן ממוקד גם את מפעל פלסן בקיבוץ סאסא. המפעל, כידוע, מייצר מיגונים לרכבים מבצעיים של צה"ל, וגם לצבאות זרים. חיזבאללה מנסה מעת לעת לפגוע במפעלים ביטחוניים חשובים בצפון, כמו מכון דוד בקריות השייך לרפאל, וגם במתקנים נוספים שמייצרים אמצעי לחימה ברחבי הגליל.
שריפה במושב אביבים, הלילה
ברחבי הצפון פזורים מפעלים ומתחמי ייצור ופיתוח גדולים מאוד, כחלק מהתעשיות הביטחוניות של ישראל. נתוני המיקום והגודל של רבים מהם, לרבות האסטרטגיים שבהם כמו המפעלים של אלביט ורפאל, ידועים ומפורסמים ברשת - ולכן במובנים הללו מדובר במטרות יחסית קלות לפגיעה. יחד עם זאת, עד כה לא דווח על פגיעה ממשית במפעלים אלו, אך כן על יירוטים מוצלחים בניסיונות לפגוע בהם. מפעלים אלו מוגדרים חיוניים ביותר, ולכן הם ממשיכים לפעול גם במלחמה.
במפעלים בצפון מיוצרים ומפותחים טילים מכל הסוגים לחיל האוויר ולכוחות היבשה, פצצות חכמות, מל"טים אוספים ותוקפים, מערכות הגנה אקטיבית (ובהן גם לכלים משוריינים כמעיל רוח) ועוד ועוד. ניתן להניח שנגד מפעלים אלו יכוון חיזבאללה את הנשק הכי משמעותי שאגר בעשור האחרון, וטרם השתמש בו: מאות טילים מדויקים, עם ראשי קרב שיכולים לשאת עד טון חומר נפץ.
לחיזבאללה יש גם, לפי ההערכות בצה"ל, את טילי השיוט הרוסיים יאחונט - אך הם מיועדים יותר לתקיפת מטרות בחוף או בים, כמו אסדות הגז הישראליות ובסיס חיל הים בחיפה. היאחונט יעיל לטווח של מאות ק"מ, כך שטווח הפגיעה שלו יכול להגיע גם לנמל אשדוד ולבסיס חיל הים הסמוך. בעשור האחרון דווח מספר פעמים בתקשורת הזרה כי צה"ל תקף מחסני יאחונט בלבנון ובסוריה.
בצה"ל נערכים לאיומי הטילים המדויקים והכבדים, וגם לנחילי כטב"מי הנפץ - שיכילו עשרות כטב"מים בכל מתקפה (מהלך בו חיזבאללה טרם השתמש). כטב"מים אלו מכילים כמות קטנה יחסית של חומר נפץ, כך שהיקף הנזק שלהם מוגבל. בנוסף, מדובר בנשק שיעיל יותר לטווחים קרובים שסמוכים לגבול, בדומה לאירוע בחורפיש בו נפגעו חיילי צה"ל ואחד מהם נהרג.
ככל שמעופי הכטב"מים ארוכים יותר כך גדל הסיכוי לאתר וליירט אותם - כפי שקרה כבר מספר פעמים מול חופי ישראל ובשמי חיפה, עכו ונהריה, וכפי שאירע בתחילת חודש אפריל, כשאיראן שיגרה כמות גדולה של כטב"מים מטווח של אלפי ק"מ, ורובם ככולם יורטו הרחק מישראל.
בצה"ל שואפים להמשיך להפעיל מפעלים ובסיסים גם במצב שבו חיזבאללה משגר לישראל נחיל של כטב"מים, לטובת שימור הרציפות התפקודית. כך גם לגבי בסיסי חיל האוויר שנערכים לכוננות ספיגה, ובעיקר מתקני ההגנה האווירית, כמו סוללות כיפת ברזל, חץ וקלע דוד (שרביט קסמים), שיהיו בסבירות גבוהה גם מוקד לכל מתקפה מדויקת נרחבת של חיזבאללה.
המענה הצה"לי לאיומים אלו הוא כפול: ראשית, תשובה התקפית – בכל מהלך משמעותי גדול של צה"ל נגד חיזבאללה, ניתן להניח שקודם יותקפו מאגרי הרקטות, הטילים והכטב"מים הללו, או לפחות חלקם הארי, בדומה למבצע "משקל סגולי" שפתח את המהלך הצבאי נגד חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, וכוון אז נגד מה שהיה האיום העיקרי מצד חיזבאללה: רקטות הפאג'ר. הצלחה של מבצע מקביל שכזה בקיץ 2024 תלויה כמובן בטיב המודיעין של צה"ל, וביכולות ההסתרה וההטעיה של חיזבאללה להגן על מחסנים ומשגרים אלו ברחבי לבנון.
המענה השני של צה"ל לאיומים אלה, הוא הגנתי: החימושים שישרדו את התקיפות הישראליות, וישוגרו למטרות אסטרטגיות בארץ, ייתקלו בחומות ההגנה שצה"ל הקים סביב הבסיסים החשובים שלו, בעיקר של חיל האוויר ואמ"ן ומערך ההגנה האווירית עצמה. חומות הגנה אלו כוללות מערכות הגנה אקטיבית כסוללות כיפת ברזל ומיגון פסיבי של ממ"דים, מקלטים ובונקרים.
חלק מהמתקנים האסטרטגיים הללו, כמו תחנות כוח ומפעלים ביטחוניים, מיגנו את עצמם בשנים האחרונות בשכבות של בטון מזוין כדי לשמר את אותה רציפות תפקודית ולהקטין את היקפי הפגיעות. מדובר במתקנים ובמפעלים שצה"ל יהיה תלוי בהם לאספקת אמצעי לחימה לכוחותיו - במיוחד במקרה של החרפת הבידוד הבינלאומי נגד ישראל.
