60 עמודים, 16 נאשמים, 7 פרשות: אלה המספרים שעומדים מאחורי כתב האישום נגד יו"ר הקואליציה לשעבר, חבר הכנסת דוד ביטן, שוויתר על חסינותו. אם צריך לתמצת את הררי המילים של כתב האישום שהוגש אתמול (יום ב') נגד ביטן, נראה שאפשר לעשות זאת באמצעות צמד המילים "תרבות שוחדית". את התרבות הזאת הוביל עסקן עירוני ומפלגתי, שהפך ברבות הימים לאחד מבכירי הפוליטיקאים בישראל.
לקיחת שוחד, הלבנת הון ומרמה והפרת אמונים - אלה סעיפי האישום נגד ביטן. הוא לקח על פי החשד, במצטבר, שוחד של 715 אלף שקל – וכן ביצע עבירות נוספות במסגרת תפקידיו בעיריית ראשון לציון ובכנסת. עבירות המס של ביטן מסתכמות באי-דיווח על סכום של 587 אלף שקל בקירוב.
אז איך עבדה השיטה? לפי כתב האישום ביטן רקם שיתוף פעולה עם שורה של קבלנים ויזמי נדל"ן, עסקנים ומאכרים. כולם ליבלבו בביצת השחיתות. זו לא הייתה מעידה חד-פעמית, אלא דפוס פעולה חוזר ושיטתי של מעשי תן וקח ושל כוונות פליליות לכאורה, שמטרתן לגרוף כסף היישר לכיס של ביטן, של הגורמים ששיתפו איתו פעולה ושל היזמים שעבדו איתו. כל זה במסגרת תמרון שיטתי של הרגולציה העירונית והארצית על ידי איש ציבור.
טווח השוחד הקיף בהתחלה טובות הנאה אישיות ופרויקטים בראשון לציון. עד מהרה הוא חצה את גבולות עירו, שם ביטן היה "מלך", והגיע לפרויקטי נדל"ן בתל אביב ובנתניה. חברות ציבוריות ותיקות העוסקות במשאבים לאומיים השתכשכו בביצה הזאת. יד רחצה יד. לכך הצמיד ביטן, לפי כתב האישום, מנגנון משוכלל להלבנת כספי שוחד.
בלי למצמץ הפך ביטן את עסקנותו הציבורית למקור שוטף של העברת כספים. הוא גרר עימו רבים שהעניקו לו טובות הנאה – וקיבלו בתמורה הקלות רגולטוריות שהיו שוות להם מיליונים. ביטן ביקש שוחד ותיווך בשוחד. גם עלייתו לתפקיד יו"ר הקואליציה לא מנעה ממנו לשלוח יד לכאורה בנושאי חשמל וסידור אישורי כניסה לארץ.
החל משנת 1987 ועד 2015 כיהן ביטן כחבר מועצה בעיריית ראשון לציון, והחל מ־2005 כיהן גם כסגן ראש העירייה. לאורך כל התקופה שימש חבר בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר ובתפקידים נוספים, עד היבחרו לכנסת בראשית 2015. בנוסף, החזיק בתיק ההנדסה בעירייה. כתב האישום קובע שחלקן הארי של טובות ההנאה הכספיות שלקח התקבלו על ידו באמצעות שותפו הקרוב של ביטן, מ"י. בין השניים, לפי החשד, "התקיימה שותפות פלילית ממושכת", במסגרתה קיבל ביטן ממ"י שירותים שונים – בהם הלבנת טובות ההנאה הכספיות שהתקבלו באמצעות חשבוניות של חברת ל.ק., חנות רהיטים בראשון לציון, ורישומן כיתרת זכות עבור ביטן בהתחשבנות סודית שניהל, העמדת קו אשראי ושירותים אישיים מגוונים.
ביטן סייע למ"י למנוע פיקוח עירוני על חריגות בנייה בביתו במשמר השבעה. הוא אף קיים פגישות בכנסת למען מ"י, ידידה של משפחת ג'רושי מרמלה, על מנת להסדיר לשכונת ג'ואריש חיבור לחשמל למרות שהיא בנויה על קרקע לא חוקית.
ביטן ב-2019: לא לקחתי שוחד
(צילום: משה מזרחי)
ביטן, לפי האישומים, לא ידע שובע. בין 2011 ל-2017 הוא ניהל קשר בעייתי נוסף עם יזם הנדל"ן ד"ג, במסגרתו לקח ממנו ביטן טובות הנאה בתמורה לקידום שלושה פרויקטים שבהם היה מעורב ד"ג בתחום השיפוט של עיריית תל אביב. עוד תואר בכתב האישום איך בשנים 2015-2013 לקח ביטן טובות הנאה כספיות מ"דניה סיבוס", באמצעות מ"י, בסך של 300,336 שקל, בתמורה לקידום תוכנית להקמת תחנת דלק במחלף עין הקורא על כביש 431. עוד עולה כי בין השנים 2016-2013 לקח ביטן מהנאשם מוטי שעבני, יזם נדל"ן ובעל פרויקט בראשון לציון, שוחד באופן הבא: שעבני פנה לביטן וביקש שיפעל בעירייה לשנות את תוכנית הבנייה, כדי שבמקום בניית 180 יחידות לדיור מוגן תותר לו בנייה למגורים ובנייה למסחר ותעסוקה. בתמורה התחייב שעבני לביטן שיקבל שתי יחידות דיור בפרויקט "ראשון סנטר" או את שוויין הכספי, שהוערך על ידי המשטרה ב-1.6 מיליון שקל.
ביטן קיבל טובות הנאה גם באוגוסט 2017 ממהנדס בעל משרד אדריכלים בראשון לציון, וזמן לא רב לאחר מכן לקח מהנאשם אלברט ביטון, יזם נדל"ן, טובות הנאה בסך 10,000 שקל. באותה שנה הוא לקח מהנאשם יצחק ג'דע, בעלי חברת "משרהיט", ובאמצעות מ"י, טובות הנאה בסך 400 אלף שקל. אלה רק חלק מהדוגמאות שפורטו בכתב אישום ארוך, מטלטל ומטריד – מהחמורים שהוגשו נגד נבחר ציבור בישראל.
