המחלוקת מגיעה לרגע האמת: בשבוע הבא - שיחול בו תשעה באב, יום זיכרון לאומי לתוצאות הטרגיות של מלחמת אחים בדורות קודמים - הכנסת אמורה לחוקק סופית את הראשון מבין סעיפי הרפורמה המשפטית. אם תחוקק ההצעה לצמצום עילת הסבירות בגרסתה הנוכחית, יופעלו מנופי מחאה אדירים מצד המתנגדים; הסכמות יסוד של החברה הישראלית – ייפרמו; ברית הגורל המאחדת אותנו תיחרץ בבקיעים עמוקים, שספק אם ניתן יהיה לאחותם.
כך, למשל, סיירת מטכ"ל תיחלק לשני מחנות: כ-400 אנשי מילואים בסיירת כתבו, "בידיים רועדות", מכתב שבו הודיעו שיפסיקו לשרת אם החקיקה תעבור. מולם מתארגנת קבוצה שמוכנה להאריך את משך שירותה במילואים על מנת למלא את החסר. המתרחש ביחידת העילית – בית הגידול של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל הבוטה במתנגדיו, אהוד ברק - הוא דוגמה אחת לתהליך שעובר על החברה הישראלית: טייסים, רופאים, ראשי המשק, בוני הארץ ומגיניה – מאיימים בשבירת כלים ככל שהחקיקה תעבור. כנגדם, אחרים, גם מאותן קבוצות עצמן, קוראים להשלים את החקיקה. בתווך, משפחות וקהילות רבות שאש המחלוקת אוכלת בהן. ישראל האהובה נקרעת לגזרים.
לפני כארבעה חודשים, במסגרת עבודת "פורום הדיקנים" – קבוצת פרופסורים שעבדה בחסות בית הנשיא, הצענו מתווה מוסכם בכל חלקי הרפורמה, מתוך תפיסה שהמערכת זקוקה לתיקון אך לא לריסוק, באופן שיביא לאיזון נכון יותר את חלוקת הכוח בין רשויות השלטון מבלי לפגוע ביסודותיה הדמוקרטיים של ישראל. בשיחות שערכנו עם גורמים בכירים רלוונטיים עלתה הסכמה למרבית פרטי ההצעה, אך הדבר לא צלח בסופו של יום. מאז החריף המצב: כאוס משתלט על הרחובות, דם רע מזין שיח מקצין והולך, וכמעט יד איש באחיו. נדרשת אפוא הצעה עדכנית שתאפשר לצדדים להימנע מבחירה קיצונית, רגע לפני ההגעה לתהום.
על המתנגדים לרפורמה לזכור שתומכים בה 64 ח"כים, בכנסת שנבחרה לפני פחות משנה. מנגד, על יוזמי הרפורמה לזכור שהסקרים מלמדים שרוב הציבור אינו תומך בהצעת החקיקה הקיצונית הנוכחית, וחשוב מכך, ששינויים משטריים יש לערוך מתוך הסכמה רחבה ככל האפשר. הטענות על "עוולות העבר", אף אם יש בחלקן ממש, אסור שתהוונה רישיון תודעתי ליצור עוולות בהווה.
ברגע הנוכחי נדרשת באופן חיוני פשרה, וזו נמצאת בהישג יד. הממשלה איננה יכולה לסגת מכל רצונותיה רק משום הפעלת כוח וטו סרבני, באמצעות כוחות המילואים או הרחוב; ואולם, עליה להגביל את עצמה לתיקונים שלא יזעזעו את המבנה הדמוקרטי בישראל.
מתוך הבנה זו אנו מציעים כי עילת הסבירות תצומצם באופן כזה שלא ניתן יהיה לפסול מכוחה בלבד החלטות ממשלה, ולא יהיה ניתן לפסול מכוחה בלבד החלטות של שרים מכוח סמכותם בדין, ובלבד שהחלטות שרים אלו: (א) נוגעות לענייני מדיניות, ו-(ב) נדונו ואושרו על ידי הממשלה במליאתה. החלטות ממשלה בענייני מינויים "יחוסנו" מפני עילת הסבירות רק כאשר הן דורשות גם אישור הכנסת [כמו מינוי שרים].
ואולם, שאר החלטות שרים - בין אם לפי סמכותם הישירה ובין אם מכוח סעיף 34 לחוק יסוד: הממשלה, המאפשר להם ליטול סמכות כזו של עובד מדינה - ימשיכו להיות כפופות לביקורת שיפוטית גם לפי עילת הסבירות. כך גם ביחס להחלטות ממשלה לגבי מינויים ופיטורים של נושאי משרה אשר אינן טעונות אישור הכנסת - כמו מנכ"לים, פקידי ציבור בכירים וכיו"ב.
עו"ד רז נזריצילום: אלי אטיאסהצעה זו מהווה שינוי משמעותי במצב הקיים, כיוון שהיא מחסנת את החלטות הממשלה במליאתה מפני ביקורת על סבירותה, כמו גם את החלטות הממשלה בעניין מינויים שלגביהם נדרש אישור הכנסת. יש בכך היגיון משטרי ברור: ככלל, הרשות השופטת תמשיך להיות מוסמכת לבחון את סבירות הפעלת שיקול הדעת של בעלי הסמכות הביצועית בישראל. ואולם, מקום שבו שיקול הדעת הופעל על ידי הגוף הנבחר שבראש הרשות המבצעת - הממשלה, או שמדובר במינוי שלצורך אישורו נדרשת הצבעה תומכת של הרשות המחוקקת - הכנסת, הרשות השופטת לא תבקר את סבירותו. בכך יבטא החוק את היחס הראוי בין שלוש הרשויות. כמובן, הרשות השופטת תוכל להמשיך ולבקר בכל מקרה את החלטות הממשלה באמצעות שאר העילות המינהליות המוכרות, ואלו, כידוע, רבות ומגוונות.
האופוזיציה תתקשה לקבל הצעה זו כעת, מחשש ליצירת תקדים שבעקבותיו תבקש הקואליציה להמשיך את תהליך הרפורמה באופן חד-צדדי. על הקואליציה, וליתר דיוק על ראש הממשלה, להבהיר את כוונותיו (כפי שעשה בשפה האנגלית) ולהתחייב באופן חד-משמעי שלא יאפשר המשך כלשהו בתוכנית הרפורמה בקדנציה זו ללא הסכמה רחבה יותר מגבולות הקואליציה הנוכחית, של, נניח, מעל 70 חברי כנסת.
פרופ' ידידיה שטרןצילום: אלכס קולומויסקיעל פי הצעתנו, איש מהצדדים לא ניצח את יריבו. הקואליציה תצליח - באופן מדוד - לערוך שינוי מסוים במאזן הכוחות בין הרשויות, והאופוזיציה תצליח להבטיח את המשך ההפרדה בין הרשויות, כמתחייב בשיטה הדמוקרטית. על כל הצדדים להפנים - גם אם הם משוכנעים בצדקתם - כי ניצחון חד-צדדי יהיה קצר מועד ועלול להתגלות במהרה כ"ניצחון פירוס" ולהביא לכאוס ולחורבן, פשוטו כמשמעו. לאחר שני בתים שחרבו ואלפיים שנות גלות, שבנו למולדתנו והקמנו מדינה יהודית ודמוקרטית עצמאית ותוססת. על מזבח הקמתה נפלו בנים ובנות ממשפחות המצויות בכל צידי הוויכוח הנוכחי. ולו למענם, אסור לנו לקחת סיכון של חורבן שלישי.
אם כך ייעשה, אם הצדדים יפנימו זאת ויתכנסו למתווה פשרה זה - אף אם לא בשמחה, אלא מתוך הבנה שאין ברירה עדיפה אחרת - בתשעה באב הקרוב נוכל לומר כי למדנו משהו מניסיון העבר ואיננו חוזרים על טעויות אבותינו.
- עו"ד רז נזרי היה המשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, וכיום מנהל את מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד עו"ד פירון; ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי ופרופ' למשפטים (אמריטוס) באוניברסיטת בר אילן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
