מהטור משתמע שחב"ד היא מיליציה סהרורית מהשוליים של השוליים. הכותב ד"ר רם פרומן לא מבין מה יש לחב"דניקים לחפש מחוץ לשכונות חרדיות. ובכן, חסידי חב"ד מקיימים פעילות למען הנחת תפילין גם במקומות כמו לוס אנג'לס, ברלין, בנגקוק, ניו יורק ואמסטרדם. הוא משתמש במילת הקסם "מיסיונריות", רק שבמציאות היא אין חב"דניק אחד - ואני כותב את זה באחריות - שכופה את עצמו. הוא מציע, היא תבקש והם ישאלו. כן - כן, לא - לא. בכל מקרה יאחלו לך יום טוב, שבת שלום ורק בריאות והצלחה בחיים.
ואז, עוד מאשימים את חב"ד בפלגנות ובחוסר סולידריות. זו כבר באמת חוצפה של הכותב. כי בכל מקום שאליו חסיד חב"ד מגיע כדי לייצג את היהדות ולהציע את תכניה, יש לכך היענות עצומה. שימו לב לזה בפעם הבאה שאתם בנתב"ג, בכניסה לקניון גבעתיים או ליד המיון של סורוקה.
לא פעם עולה טענת העאלק-שיווניות מהצד השני, ובדמגוגיה זולה להחריד מצקצקת בשפתיה ושואלת אם אפשר לפתוח איזה דוכן אבולוציה ליד כפר חב"ד או בני ברק. ותמיד אני עונה: בכבוד. בואו היום. הרי לא באמת יש לך מה להציע או לעורר עניין. לא משהו מעבר לסתם לתקוע אצבע בעין לאנשים במה שנוגע בנפשם. לפני כמה שנים התקשרו אלי מאיזה מקומון ברחובות וביקשו בהתרגשות תגובה על "הדוכן החילוני" שמישהו הצהיר שיפתח באותו שבוע. נתתי תגובה ואחרי כמה ימים דיברתי עם הכתב ושאלתי אותו איך היה, וזה ענה לי: "אה, בסוף ירד גשם באותו יום שישי אז היוזמה התבטלה". תבינו לבד כמה היא חשובה ומהותית אפילו בעיניי המצקצק עצמו. באותו שישי גשום אגב, רק ברחובות פעלו יותר ממאה עמדות להנחת תפילין, בדיוק כמו בכל שישי אחר בעשרות השנים האחרונות.
והנה, מאות אלפי לוחמי סדיר ומילואים נמצאים בלחימה. לא סתם בצבא. בלחימה. עלולים לשלם בחייהם בכל רגע ורגע, השם ירחם. אבל לכותב זה לא מפריע. ואני מצטט: "חב"ד מנצלת באופן ציני את מלחמת חרבות ברזל כדי לחזק את אחיזתה". איזה ריקוד מושחת על הדם. אני יודע מה חב"ד עושה בעניין. כלומר חוץ מהחבדניקים שהם עצמם לוחמים, סדירניקים או מילואימניקים, יש עוד אלפים, כמוני למשל, שהשאיר את הסחוס בברכיים שלו לטובת צה"ל לפני 25 שנים, שבכל יום ובכל לילה, קפוא או שרבי, עושים כל מה שאפשר כדי להגיע לחיילים עם כל מה שהם מאמינים שיעשה להם טוב. ממנגל, דרך מרק חם ומטען נייד וכלה בהנחת תפילין.
אחרי 7 באוקטובר יותר ויותר אנשים, בהם ידוענים, מכים על חטא ומודים שטעו בהבנה. שכמו האופרמנים של ליון פויכטוונגר בגרמניה, גם הם חשבו שהם קודם כל הרבה דברים אחרים ורק בסוף יהודים. עד שהגיעה 1933. עד שהגיע 7 באוקטובר.
כן, אנחנו יהודים. כן, אנחנו עם "הפליה" לערכים יהודיים. כן, כשאנחנו מסיימים טירונות אנחנו מקבלים תנ"ך וכשאנחנו רוצים לוודא שהלוחמים מהצד השני של הממ"ד או החמ"ל הם משלנו אנחנו אומרים להם שיצעקו לנו את הפסוק "שמע ישראל". אפילו להרוג אותנו, רוצים רק בגלל שאנחנו יהודים. אז לא עדיף לחיות בגלל שאנחנו יהודים?
מוני אנדר, הוא מנהל אגף דוברות חב"ד שבצעירי אגודת חב"ד ושליח חב"ד עם אנשי התקשורת הישראלית
