ריבוי אינטרסים ומעורבות פוליטית; דפוס פעולה של הימנעות, דחיינות ועמימות מערכתית; היעדר משילות וקיבעון מחשבתי - אלו רק חלק מהמילים שבהן השתמשו חברי ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, בדוח שהתפרסם אתמול (ד'). הם ציטטו את דבריו של ראש המועצה האזורית, שבתחומה נמצא מתחת קבר הרשב"י, שאמר כי מדובר ב"אקס טריטוריה", שבו בנייה בלתי חוקית, שאינה נאכפת.
הוועדה ייחסה לשורת בכירים אחריות אישית לאסון. בנוגע לראש הממשלה בנימין נתניהו, ציינה הוועדה כי "היות שתפקיד ראש הממשלה הוא במהותו תפקיד נבחר, בעל מאפיינים ייחודיים, החליטה הוועדה שלא להמליץ המלצה אופרטיבית בעניינו של נתניהו. חברי הוועדה הטילו אחריות אישית גם על השר לביטחון הפנים בעת האסון אמיר אוחנה, והמליצו שלא ימונה בעתיד לתפקיד זה. הוועדה התכוונה להמליץ על הדחת מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יעקב שבתאי מתפקידו, אך בשל המלחמה היא מותירה את מועד ההחלטה בעניינו לממשלה. בנוגע לאחריות האישית, כתבו חברי הוועדה כי "האחריות האישית דורשת קשר בין מעשיו של נושא המשרה או מחדליו לכשל שהתגלה, ומתוך כך יש באחריות האישית יסוד של אשם".
בעניין ריבוי האינטרסים והמעורבות הפוליטית, כתבו חברי ועדת החקירה כי עדים רבים העידו על אינטרסים שונים, לעיתים סותרים, של גורמים שפועלים באתר קבר הרשב"י, ושלחלקם כוח פוליטי בלתי מבוטל. "נראה כי אין מחלוקת על כך שהמקום מעורר עניין פוליטי רב", נכתב בדוח. "אולם התרשמנו כי במקרה זה הלחצים והמעורבות הפוליטית המוגברת השפיעו לרעה על ההתנהלות באתר".
חברי ועדת החקירה הוסיפו כי "גם אם קשה לקשור בין לחץ פרטני שהופעל כלפי גוף או אדם מסוים לבין החלטות שהתקבלו (או שלא התקבלו), הרי שלא נוכל להתעלם מן המציאות הפוליטית והחברתית שעמדה ברקע ההתנהלות במקום. מציאות זו הובילה, בין השאר, לכך שגורמים שונים נמנעו מלעסוק בנושא, ולכך שניסיונות שכן נעשו במטרה לשפר את המצב באתר קבר הרשב"י ולהסדיר את ניהולו, נכשלו שוב ושוב במהלך השנים".
חברי הוועדה הזכירו גם את התנהלות כמה מהממשלות, שבראשן עמד נתניהו. הם הזכירו את רצף החלטות הממשלה בשנים 2016-2009, שעסקו באתר קבר הרשב"י. לדבריהם, ההחלטות מעידות על המורכבות הפוליטית וריבוי האינטרסים במקום.
"שוב ושוב הובא הטיפול הלקוי באתר קבר הרשב"י לפתחה של הממשלה, היא החליטה להעביר את האחריות מגוף אחד לאחר, אך שינוי מהותי במציאות לא התרחש", כתבו חברי הוועדה. "בדיון באחת מהחלטות הממשלה שאל ראש הממשלה אילו אינטרסים יש בעניין. היה מי שהשיב לו שאין שום אינטרס והייתה מי שהשיבה: 'אתה ממש לא רוצה לדעת'".
2 צפייה בגלריה
חברי ועדת החקירה. מימין: שלמה ינאי, השופטת דבורה ברלינר ומרדכי קרליץ
(צילום: שלו שלום)
חברי הוועדה מתחו ביקורת על מקבלי ההחלטות, שהעדיפו שלא להחליט. "נפרס לפנינו דפוס פעולה של הימנעות מקבלת החלטות, דחיית קבלת ההחלטות כאשר כבר היה צריך לקבלן, וניסוח החלטות בעמימות שמותירה את הבעיה או המחלוקת בעינה", הם כתבו.
הם הצביעו על כך שגורמים רבים עסקו באתר קבר הרשב"י במירון, הן במהלך כל השנה ובעיקר בהילולת ל"ג בעומר. בשלב זה פורט בדוח מי הם הגורמים - וביניהם: משרד ראש הממשלה, משטרת ישראל, משרד הפנים, המשרד לשירותי דת ועוד. חברי הוועד מצאו כי "חלוקת הסמכויות והתפקידים העמומה בין הגופים השונים הייתה כר למחלוקות רבות והובילה לשיתוק ולהזנחת המקום בפועל".
בנוגע להיעדר המשילות, כתבו חברי הוועדה כי "על רקע האינטרסים והמעורבות הפוליטית במירון ועל רקע העמימות בחלוקת הסמכויות והאחריות על המקום, אתר קבר הרשב"י הפך בפועל לאי של 'היעדר משילות'. היו שאמרו זאת בבירור ובישירות". בדוח הוזכר דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שם הודה בפשטות אחד הנוכחים: "זה לא מקום שמתנהל לפי החוק".
גם המועצה האזורית מרום הגליל, שבתחומה נמצא אתר קבר הרשב"י, משכה ידה מטיפול בו, וראש המועצה העיד כי מבחינת המועצה האתר היה "אקס טריטוריה". חברי הוועדה כתבו כי בנייה בלתי חוקית ומסוכנת פשטה במקום, והמועצה האזורית והוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא טיפלו בה. גם גורמים אחרים ברמה הארצית, כמו הרשות הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה, משרד הפנים והמרכז, לא פעלו לאכוף את החוק והסדר במקום, וכך "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".
בהמשך הדוח החמור הצביעו חברי הוועדה על הקיבעון המחשבתי - היצמדות שבלונית לתפיסה קיימת שאינה נבחנת מחדש ואינה מאותגרת, גם בשינוי נסיבות ותנאים. חברי הוועדה, שציטטו לאורך הדוח פסוקים מהתנ"ך, הוסיפו בעניין זה כי דוגמה בולטת שמצאנו לאותו קיבעון מחשבתי מקורה בנקודת המוצא שהובילה את היערכות המשטרה להילולה.
"בהתאם לתפיסת המשטרה, לא היה אפשר להגביל את כמות הקהל באירוע", נכתב בדוח. "יש אשר התייחסו לקושי משפטי לכאורה להגבלת קהל. אך עיקר המשקל ניתן לתפיסה מבצעית, שהוצגה כעובדה של ממש, ולפיה להגביל את הקהל מסוכן יותר מאשר לא להגביל אותו".
חברי הוועדה ציינו כי "ניסיונותינו להבין על איזו תשתית נבנתה תפיסה מבצעית זו לא צלחו. התברר לנו כי מעולם לא נערכה עבודת מטה מקצועית וסדורה בעניין. למרות זאת גורמי משטרה התייחסו להיעדר אפשרות להגביל קהל כאל נתון שאין עליו עוררין. התפיסה לא נבחנה מחדש, גם לא בחלוף הזמן ולאחר שינויים באתר, ולא נבחנו במסודר חלופות אחרות שיאפשרו להתמודד עם הצפיפות במהלך ההילולה".
לדבריהם, "התפיסות מקובעות, אנשי המקצוע קבועים, ואיש אינו מנסה לבצע בדיקה מחודשת שייתכן שהיה בכוחה להסיט את המערכת למסלול מונע אסון".
בעניין זה העירו חברי ועדת החקירה הממלכתית כי "הציפייה מן העומדים בראש מערכות שלטון מרכזיות וחשובות במדינת ישראל היא לא לאמץ תפיסות מקצועיות, חברתיות ופיקודיות כנתון שאין עליו עוררין. הציפייה היא שהם יאתגרו את התפיסות הקיימות ויבחנו אותן לעומק ביחס לחלופות אחרות ובהתאם לנתונים מצטברים. גם אם יגיעו בסופו של דבר למסקנה דומה - יגיעו אליה בראייה מפוקחת לאחר תהליך סדור ומכוון של נטרול הקיבעון המחשבתי".
וזה לא הכול. חברי הוועדה ציינו כי הם נתקלו לא אחת במהלך העבודה ביצירת מראית עין - חזות שהיא לכאורה תקינה, אך מסתירה מציאות לקויה ורוויית כשלים. חבריה ציינו כי "בפי העם מכונה התופעה 'ישראבלוף'". לדבריהם, "בכל הנוגע לאתר קבר הרשב"י, מסמכים רבים נכתבו ונחתמו בלי שהייתה שום כוונה ליישם את הכתוב בהם. רבים מן המעורבים בארגון ההילולה ובנעשה באתר ידעו שבמסמכים כתוב א' אך בפועל נוהגים ב', ושהנייר לא נועד אלא לעמידה מבדית (פיקטיבית) בכללים".
ואיך נראה ה"ישראבלוף"? חברי הוועדה הציגו בדוח כמה דוגמאות. אחת מהן הייתה בהתנהלות סביב דרישות האבטחה לאירוע. וכך תוארה ההתנהלות בדוח: "בהתאם לדרישות שהציבה המשטרה למרכז, היה עליו למנות מנהל אבטחה ראשי לאירוע, להכין תוכנית אבטחה ולעמוד בדרישות נוספות בקשר לאבטחה. לכאורה, אכן מונה מנהל אבטחה ראשי והוכנה תוכנית אבטחה, אלא שבחינה מהותית של הדברים מגלה שוב את הפער מול המציאות. מנהל האבטחה הראשי של האירוע ידע, וגורמים מעורבים אחרים ידעו גם כן, שאין הוא מסוגל למלא את דרישות התפקיד ושבשל מצבו הרפואי אינו יכול להגיע לאתר במהלך ההילולה".
אז מה עושים? בדוח נכתב כי "מנהל האבטחה הראשי מינה אדם אחר לממלא מקומו באופן בלתי מוסדר ובלתי תקין, ובפועל - לא היה מנהל אבטחה ראשי בהילולה". כמו כן, מצאו חברי הוועדה, כי תוכנית האבטחה שהוכנה הייתה ברובה העתקה של תוכניות משנים קודמות וחסרו בה מרכיבים חיוניים. מרכיבים שכן הופיעו בתוכנית, ואף נחזו כאילו התקיימו, לא קיבלו ביטוי ממשי ויעיל בפועל. לדוגמה, חלק מהסדרנים שנשכרו לפי דרישות המשטרה, לא הוצבו ולא פעלו בתיאום עם המשטרה, בניגוד לאמור בתוכנית.
חברי הוועדה סיכמו כי "דפוסי הפעולה המתוארים לא אפיינו רק את השנה שבה התרחש האסון ולא היו נחלתו הבלעדית של אדם מסוים או גוף כלשהו. דפוסי פעולה אלה התקבעו בכל הנוגע לאתר קבר הרשב"י במשך שנים ארוכות והשפיעו על כל המעורבים בכל הדרגים. מכאן הגיעו גם כוחם הרע של דפוסי הפעולה והקושי הגדול לשנותם. לדאבון הלב, הכתובת אשר הופיעה על הקיר במשך שנים ארוכות, התממשה בהילולת התשפ"א באסון כבד".
"הכתובת הייתה על הקיר הרבה קודם לקרות האסון. היא הייתה כתובה. באותיות קידוש לבנה, בצורה חדה וברורה, אך נותרה שם בלא מענה".
