(צילום: משי בן עמי)
אירועי האלימות האחרונים בתוך בתי הספר לצערנו אינם נדירים. החברה הישראלית הופכת יותר ויותר אלימה ובתי הספר הם חלק ממנה. אמנם התיכון שאותו אני מנהל, ברוך השם, לא משופע במקרים כאלה, אבל גם אצלי אי אפשר להגיד שהתלמידים ואנשי הצוות מרגישים בטוחים ומוגנים תמיד ובכל מצב. האחריות שלי היא שמירה על שלומם, אבל האם באמת יש לי את הכלים לעמוד במשימה?
מהן האפשרויות העומדות בפניי בהתמודדות עם אירוע אלים? להגיש תלונה למשטרה? כמעט תמיד זה לא בסמכותי. רק התלמיד הנפגע או הוריו יכולים להגיש תלונה, ובמקרים רבים הם חוששים מההשלכות העתידיות ונמנעים מכך.
להשעות את התלמיד? חוזר מנכ"ל משרד החינוך מתיר לי עד שלושה ימי השעיה. האם שלושה ימי חופש בבית הם ההרתעה שתגרום לשינוי המיוחל? ומה ישתנה כשהוא יחזור מההשעיה?
להפסיק את לימודי התלמיד האלים בבית הספר? יותר קל לפטר מורה. זה לא הליך פשוט בכלל ולמען האמת יש בכך גם הרבה היגיון. יש חוק חינוך חובה וכל תלמיד צריך מסגרת על מנת שלא יידרדר עוד יותר. ובכלל, מה בדיוק עשינו בכך? העברנו את תפוח האדמה הלוהט לבית ספר אחר?
אז יש כמובן את הטיפול החינוכי. הוא, כך אני מאמין בכל ליבי, הכי יעיל לטווח הארוך. הבעיה היא שאנחנו חייבים פתרונות גם לטווח הקצר. עכשיו, בטווח המיידי, יש ירידה בתחושת המוגנות והתלמיד המותקף לא יכול ולא צריך לשלם את המחיר של תהליך ארוך טווח עם התלמיד התוקף. המציאות הזאת, שבמסגרתה יש לי אחריות על מוגנות התלמידים אך אין לי מספיק סמכויות בשביל לבצע את המוטל עליי, היא בעיה שמדירה שינה מעיניי.
אני מבקש להעלות הצעה מעשית, שמעבירה מסר ברור, ובעיקר אפקטיבית להתמודדות עם התופעה: לחייב כל תלמיד שמעורב במקרה קשה לתהליך של טיפול חיצוני בהתמודדות עם כעסים ועם הדחף לאלימות. החלום שלי הוא שחוזר מנכ"ל רשמי יבהיר שתלמיד שביצע עבירת אלימות קשה בתוך בית ספר לא יוכל לחזור לספסל הלימודים ללא כמה מפגשים עם מטפל מוסמך בתחום הספציפי הזה. עלות הטיפול תהיה על התלמיד ו/או הוריו. עד שלא יתחיל בו - הוא לא יוכל להיכנס לבית הספר.
מי יכריע מתי מדובר במקרה אלימות קשה וחריג? מנהל בית הספר. הוא האוטוריטה שתכריע מתי נחצה הקו האדום שמחייב תלמיד בטיפול על חשבון ההורים. משרד החינוך והרשות המקומית יתנו אמון במנהל ויקבלו את החלטתו, כי אוטונומיה לא יכולה להסתכם באיזו תוכנית חינוכית הם מזמינים דרך מערכת הגפן. אוטונומיה אמיתית היא לסמוך על החלטות המנהל ועל שיקול הדעת שלו בדיוק בתחומים שעליהם הוא מופקד.
צוריאל רובינסמאיר אליפורחיוב תלמיד בתהליך טיפולי של התמודדות עם כעסים זה צעד שבסבירות גבוהה ימנע התפרצות נוספת שלו וייתן לו מתנה ענקית להמשך חייו הבוגרים. זו לא סתם השעיה לכמה ימים שאין לה שום משמעות חינוכית אמיתית. זה לא להעביר את הבעיה למוסד אחר מבלי לטפל בה. זו התמודדות אמיתית עם התופעה וניסיון מעשי להקטין אותה. וזה גם לא דורש שום תקציב, רק חוזר מנכ"ל שייתן לי סמכות אמיתית כמנהל להגן על קהילת בית הספר.
לאחרונה נולד לי נכד והפכתי לסבא. מהרבה חברים שמעתי את הבדיחה הידועה שסבא זה ראשי תיבות של סמכות בלי אחריות. במצב הנוכחי מנהל בית ספר נמצא בדיוק במצב ההפוך: אחריות בלי סמכות. וכל עוד זה המצב, אל תצפו שיהיה שינוי אמיתי במערכת החינוך.
- צוריאל רובינס הוא מנהל מקיף אמית באר שבע
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
