נורית (37, כל השמות בכתבה בדויים), אמא לשלושה ילדים, חיה במעגל האלימות במשך שש שנים. "האלימות הלכה והחמירה, ובאיזשהו שלב היא הופנתה גם לאחד הילדים", היא שחזרה. "התלבטתי אם להיכנס למקלט. כולם אמרו שאני צריכה, אבל פחדתי מה זה יעשה לילדים שלי. כשאת חיה באלימות, את נמצאת בתוך בועה, את לא מבינה איפה את נמצאת. רק שהעובדת הסוציאלית אמרה לי שעברתי ניסיון לרצח, הבנתי שזה מה שעברתי והחלטתי להיכנס למקלט".
לדבריה, "חיינו בחדר קטן, אני ועוד שלושה ילדים, כשסביבנו עוד משפחות. זה מאוד קשה, אבל שמתי לעצמי מטרה - לצאת ממעגל האלימות. נעזרתי באנשים המדהימים ועברתי תהליך מדהים". היא הוסיפה: "כשיצאתי מהמקלט התחלתי לעבוד, הילדים נכנסו למסגרות חדשות, אבל אחרי תקופה מסוימת התקשרו אליי מהמשטרה ואמרו לי שהוא צפוי להשתחרר מהכלא ושהם מציעים לי להיכנס למקלט שוב. לא האמנתי שזה הפתרון הכי טוב שיכולים לתת לי כדי להגן עליי".
3 צפייה בגלריה
מיצג מחאה להעלאת המודעות למאבק למניעת אלימות נגד נשים. לפני ארבעה ימים
(צילום: מגד גוזני)
המחסור בכלים ובמענים להגנה על נשים מאוימות הוא כנראה אחד הכשלונות הגדולים בטיפול המדינה באלימות במשפחה. לפני מספר חודשים עלה הנושא לסדר היום כאשר תושבת לוד מאוימת סירבה לעבור למקלט למרות הסכנה שנשקפת לחייה. "המקלט הוא מענה במצבי קיצון לאוכלוסייה יחסית מצומצמת ולתקופה מוגבלת", הסבירה הדס דגן בלום, עובדת סוציאלית, מנהלת תוכנית "צומחות יחד - בראש מורם" בוויצו. "ההתמודדות מול אלימות ממשיכה גם אחרי היציאה מהמקלט, לפעמים לעוד שנים רבות. אישה לא תהיה כל חייה במקלט".
ספאא (32) הייתה בשנים האחרונות פעמיים במקלט עם ילדיה הקטנים. "היה לי קשה לקבל את ההחלטה", סיפרה. "גם בתור ילדה הייתי מקבלת מכות ולא סיפרתי לאף אחד, אפילו כשהייתי פצועה, אפילו כשהלכתי לבית חולים. ככה גדלתי, בהבנה שאסור לדבר על זה. האלימות מבן הזוג שלי כלפיי התחילה לפני שבע שנים, מהיום הראשון שהתחתנו. יום אחד הוא תפס סכין ואיים שהוא ירצח את כולנו. למזלי המשטרה הגיעה תוך פחות מדקה. במקלט האחרון היה לי מאוד קשה, אחרי שיצאתי ממנו נכנסתי לאשפוז פסיכיאטרי. אני לא מבינה למה אני צריכה ללכת למקלט והחיים שלו ממשיכים".
החלטה בלתי אפשרית
"הגעתי לרווחה והעובדת הסוציאלית שאלה אם אני רוצה להיכנס למקלט", סיפרה דניאלה (32). "הסתכלתי על הילדה שלי, בסך הכול בת שנתיים, והחלטתי שאני לא מעבירה אותה את זה. לקח לי שנים להבין שאני במעגל האלימות. גם כשהוא הרביץ לי מכות רצח, הוא היה מתקשר ומבקש סליחה והייתי חוזרת. הוא אמר, 'אני הולך לשבת עלייך מאסר עולם'. עד היום אני מפחדת ממנו. הייתי בן אדם נורמטיבי עם מוטיבציה ללכת לעבוד, ללמוד, לקדם את עצמי. כשאת יוצאת מהמעגל הזה את שבורה".
"שלוש פעמים סירבתי להיכנס למקלט", סיפרה מורן, אמא לילדה קטנה. "פחדתי שיהיו השלכות, פחדתי לעקור את הילדה מהמסגרת שלה, פחדתי להתרחק מהסביבה שלי, אבל יותר מהכל פחדתי מה יקרה אחרי. מי יגן עליי אחרי שאצא? אף אחד לא ידע לענות לי על השאלה הזו. אחר כך הבנתי שבאמת אין לזה תשובה. הגיע הזמן שלא נצטרך לחיות בפחד. זה לא פתרון לסגור אישה לתקופה, מה הלאה?".
גם חגית (40), אמא לחמישה, סירבה להיכנס למקלט. "ספגתי אלימות קשה", היא מספרת, "אבל יש לי שני ילדים מתבגרים, ואמרו לי שהם לא יכולים לבוא איתי למקלט. לא הייתי מוכנה לעזוב אותם. עזבתי את הבית, ובמשך כמה ימים גרנו ברחוב כי לא הייתה לנו אלטרנטיבה".
לדבריה של דגן בלום, נשים רבות במעגל האלימות סובלות מבדידות ומוצאות עצמן מתמודדות עם המצב המורכב לבדן. "יש תורי המתנה לטיפול בקהילה במרכזים למניעת אלימות במשפחה, הליכים משפטים לוקחים חודשים ושנים, בזמן שהנשים ממשיכות להתמודד עם אלימות יומיומית. חוק האיזוק האלקטרוני יכול היה לתת שקט וביטחון לנשים במצב הזה".
חקיקה בהמתנה
כבר למעלה מעשור שהחוק לפיקוח אלקטרוני על נשים וילדים נפגעי אלימות נגרר בין ממשלה אחת לשנייה. "הצעת החוק אומרת שצו הגנה ילווה באזיק או בצמיד אלקטרוני שיוצמד גם לצד הפוגע וגם לצד הנפגע, ומרכז בקרה ארצי יעמוד על טווח המרחק בין הצדדים", הסבירה עו״ד גילי ורון, מנהלת המערך המשפטי ויצו. "במצב הקיים צו הגנה הוא חסר שיניים, אבל זה הכלי היחיד להגן על נשים ועל ילדיהן. כאן, בניגוד ליציאה של הקורבן למקלט, הצד הפוגע הוא זה שיורחק".
בימיה האחרונים של הממשלה הקודמת החוק עבר בקריאה ראשונה, אבל בממשלה החדשה, שבה מתנגדי החוק יושבים בקואליציה, ההערכה היא שהוא נמצא בסכנה. בין המתנגדים נמצא ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהתבטא לא פעם נגד החוק, אך סירב להגיב בנושא כשפנינו אליו. לדבריה של עו"ד ורון, "לא רק שיהיו עכשיו פחות תומכות במאבק בממשלה, האג'נדה של חלק מהמפלגות גם תומכת בקידום תהליכים הפוכים".
עורכת דין גילי ורוןצילום: דיקלה שמביקלא רק החוק לאיזוק אלקטרוני לוקה בסחבת. לפני כשנה עבר תיקון לחוק למניעת אלימות במשפחה שאמור להפנות את הגורם האלים לטיפול, אולם הוא אינו מיושם בשטח. "זה כלי חשוב שלא רק שם פלסטר אלא ממש מנסה לטפל בתופעת האלימות, לתת מענה מקיף ולא רק להעניש, אבל זה לא קורה", אמרה ורון. "נוצר מצב אבסורדי שבו למעשה משרד הרווחה עובר על החוק ולא מקיים חוק שהוא אמור להיות אמון על קיומו".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר: "על פי החוק החדש הטיפול אמור להינתן כשירות אזורי שמופעל על ידי רשויות מקומיות מרכזיות, אך משיח איתן עולה כי ישנו קושי לאייש תקנים אזוריים. לאחר שהסתיימו הליכי החקיקה, פנה המשרד למשרדי האוצר והמשפטים בבקשה לפעול לשינוי דרך הפעולה שקבע החוק, ולהעסיק את העו"סים המומחים באופן ישיר במרכזים אזוריים שבהפעלתו הישירה. מיד לאחר השבעת הכנסת נפעל להסדרת הנושא".
