בחמאם "אל-באקרי", ששוכן בעיר העתיקה בדמשק, סורים עטופים במגבות ממותניהם ומטה משתרעים על רצפת שיש מלוהטת. מעסים משפשפים את עורם במרץ בליפה ספוגת-סבון ורוחצים במים חמים. בחוץ, סביב מזרקה בצורת משושה – האופיינית לבנייה בדמשק העתיקה – באי בית המרחץ לוגמים חליטת פרחים הידועה בשם זוהראט, תערובת של עשבים ופרחים מיובשים. ניחוחו המרגיע ממלא את החלל הסובב את החמאם המחופה.
מבני החמאם, בתי המרחץ הציבוריים והעתיקים של סוריה, נפלו קורבן לקדמה שהביא עמו העידן המודרני והוזנחו במשך שנים, אך כעת זוכים לפריחה מחודשת. הסיבה: הפסקות החשמל הממושכות במדינה שעדיין לא השתקמה משנים ארוכות של מלחמת אזרחים עקובה מדם, ושכלכלתה מתקשה גם לעמוד בנטל הסנקציות שאוכפות נגדה מדינות המערב.
כשמחירי הדלק מאמירים ונוכח מחסור בחשמל הנדרש לחימום המים בבתים בעיצומו של החורף, רבים פונים אל בתי המרחץ בערים כמו דמשק, חומס וחלב. דמשק, לצד ערים ערביות מרכזיות כמו בגדד, מוסול וקהיר, היא מקום משכנם של כמה מבתי המרחץ העתיקים ביותר – חלקם בני יותר מאלף שנים. רבים מהם נסגרו בגלל המודרניזציה, הירידה בהיקף הפעילות העסקית והמלחמה – שהותירה חלקים נרחבים מסוריה בהריסות, פגעה אנושות בכלכלתה וכיווצה את משכורותיהם של האזרחים.
כעת, בבתי המרחץ בדמשק, אלו מהם ששרדו את המלחמה, מספרים שהעסקים שוב פורחים – בעיקר בשל העובדה שמים חמים הפכו למותרות עבור רבים, ואין להשיגם בבית. הפסקות החשמל בדמשק נמשכות לעיתים קרובות יותר מ-20 שעות ביממה. מעטים יכולים להרשות לעצמם גנרטור פרטי או לשלם את מחיר הדלק. הזמנים הקשים, לדברי בעלי בתי מרחץ ציבוריים, מסייעים למעשה לשמר את המסורת ו"להשאירה בחיים".
תמורת אלף לירות סוריות (ששווים פחות מ-3 דולר) הלקוחות בחמאם "אל-באקרי" מקבלים מגבות, ליפה ונתח של סבון שמן זית מסורתי. הם זוכים לעיסוי בחדר אפוף אדים, כשברקע מתנגנת לרוב מוזיקה ערבית. "להתקלח במים חמים זו חוויה מאד שונה ממקלחת של מים קרים, בעיקר בטמפרטורות האלה (של החורף הקר)", אומר חוסאם חמאמי, מנהל החמאם. "עוברים עלינו זמנים קשים עכשיו. יש מחסור בחשמל ומחסור במים, כך שלאנשים אין אפילו הזדמנות לחמם מים, ואנחנו רואים שאנשים רבים מגיעים פעם בשבוע".
חמאם "אל-באקרי", שנוסד בשנת 1069, הוא אחד העתיקים בדמשק. את מקום התיירים תופסים כעת התושבים, שפוקדים את המקום לעיתים תכופות. קבוצה של גברים משוטטת בקבקבי-עץ גבוהי-עקב, הידועים בשם " קָבְּקָבּ", כשהם מגיחים מערפל האדים, טופחים על עצמם במגבות כדי להתייבש. "יש נוכחות מרשימה של אנשים שמבקשים להירגע, והם אינם תיירים. האנשים האלה מגיעים כדי להתרחץ", אומר חמאמי.
