ממשלת בנימין נתניהו השישית טרם הושבעה אבל כבר כעת ניתן לשרטט את הכיוון המדיני שאליו היא תלך. בראיונות שהעניק לכלי תקשורת זרים כגון "אל-ערבייה" הסעודית עלה במפורש כי המגמה היא לחזור לנקודה המוצא שאפיינה את ממשלותיו הקודמות. בתרגום מעשי הכוונה להזרמת אנרגיות מחודשות ל"הסכמי אברהם", ובאופן פילוסופי מדובר בליבת התפיסה האסטרטגית של נתניהו בעשור האחרון.
זו התבססה על קריאה מדויקת של המציאות המזרח-תיכונית והשתנות המרחב שבו נוצרו תנאים מיטביים למימוש החזון הציוני שהוגדר עוד מסוף המאה ה-19, ומבוסס על רעיון "השלום הכלכלי". במקורו הוא שורטט על ידי בנימין זאב הרצל בספרו "אלטנוילד" (1902), ואומץ על ידי כל ראשי, הוגי ומנהיגי התנועה הציונית. ביסודו נמצאת ההנחה לגבי התרומה הכלכלית-מודרניזטורית שיכולים היהודים, כייצוגי היבשת האירופית, להביא לעמי המזרח "הנחשלים"; הן לתכלית תרבותית של הבאת הקדמה למזרח, אבל גם לתכלית תועלתנית של מיתון האקטיביזם הערבי ביחס לשאיפות הלאומיות של היהודים.
לחזון הזה היה שותף גם הימין הציוני (זאב ז'בוטינסקי) ולימים גם יורשיו המובהקים, לרבות נתניהו, שבשונה ממנהיגים פוליטיים כמו שמעון פרס שפיזרו סיסמאות כגון "מזרח תיכון חדש" אבל התקשו לצקת בהם תכולה, פעל בנסיבות שונות לגמרי שאפשרו לקדם את החזון הזה. כך, ישראל של העשורים האחרונים הייתה בפועל למה שהרצל קיווה, כלומר - מעצמה כלכלית-טכנולוגית שיכלה להציע למדינות האזור יתרונות ותועלות.
נושאי כלכלה ורמת חיים הפכו בשיח הגלובלי למשמעותיים הרבה יותר מענייני זכויות פוליטיות וחירות ליברלית. לכך הצטרפה גם הטלטלה שפקדה את המזרח התיכון ("האביב הערבי" מ-2010), שסיכנה משטרים עשירים דוגמת אלה במפרץ הפרסי, לצד האיום האיראני, אשר הגדירו נקודות ממשק לשיתוף פעולה בין ישראל.
הראיון של נתניהו ל"אל ערבייה"
על רקע זה קרם חזון המזרח התיכון החדש עור וגידים, אך לא על בסיס הרעיון ההרצליאני המקורי מסוף המאה ה-19 של הבאת הגאולה לנחשלי האזור, אלא סביב הרעיון של שיתוף פעולה בין עשירי האזור. כך התהוו הסכמי אברהם, שנחתמו בספטמבר 2020 והתבססו על מודל כלכלי-תועלתני שכאילו נתפר למידות הימין הישראלי, מאחר שקפל בתוכו נסיגה ממודל ה"שלום" האידיאולוגי-אירופי שעמד בבסיס ההסכמים שחתמה ישראל עם ירדן ומצרים ועמדו גם ביסוד המאמץ להסדיר את הסוגייה הפלסטינית. החזון המזרח תיכוני החדש מבוסס התועלת והכלכלה דחק את האידיאולוגיה והיווה מגנט ומוקד משיכה לשחקנים אזוריים נוספים, דוגמת סודן ומרוקו שרצו להצטרף למנצחים וליהנות מהפירורים הנופלים משולחנות עשירי הסביבה.
באופן פרדוקסלי, גם הפלסטינים הפכו שותפים עקיפים להסכמי אברהם, ולא רק במובן שעניינם נדחק מסדר היום האזורי, אלא גם באמצעות שיתוף הפעולה הכלכלי עם ישראל (הן ביהודה ושומרון של הרשות הפלסטינית והן לאחרונה בעזה של חמאס בעקבות מבצע "שומר החומות" של 2021), שהפך סם הרדמה הממתן את האקטיביזם הלאומי והדתי ותחליף פרקטי לשאיפות ולחזונות-העל הפלסטיניים.
עם כינון של ממשלת בנט-לפיד ביוני 2021 נעצר המומנטום של הסכמי אברהם. מהבחינה המדינית היא התרכזה בקידום שני מהלכים עיקריים: האחד, מיצוב ההסכמים שכבר נחתמו עם מדינות המפרץ; השני - מאמץ לחמם מחדש את היחסים עם המדינות השכנות של הסכמי השלום דור א', כמו מצרים וירדן, שהפכו משניות באסטרטגיה הישראלית.
ככלל, לא נרשמה פריצת דרך במאמץ להרחיב את תכולת הסכמי אברהם. הפסדו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב החלישה את הרוח האמריקנית שנשבה במפרשי השלום הכלכלי. ממשלו הדמוקרטי של ג'ו ביידן אמנם לא פירק את המודל, אבל גם לא יצא מגדרו כדי לקדמו. גם האוריינטציה המדינית-פוליטית של חלק ממרכיבי הממשלה בישראל, שנטו לדבוק במודלים המדיניים הקלאסיים של שנות ה-90 ("הפלסטינים תחילה") לא תרמה לקידום מסגרת ההסכמים.
זו נקודת המוצא של ממשלתו השישית של נתניהו המבקש עתה להתחבר מחדש למהלך ההיסטורי, שבראייתו גם אם לא ממש נקטע הרי שהוחלש באופן משמעותי. בראייתו, הדובדבן שבקצפת היא סעודיה כמדינה המפרצית הגדולה והחשובה ביותר. ניסיונות לצרף את הממלכה להסכמי אברהם נעשו כבר בשנים האחרונות והניבו מהלכים מוגבלים דוגמת הרשאת מעבר למטוסים ישראליים מעל שטחה.
נתניהו חוזר, אם כן, למקום שבו נקטע מסעו הקודם ולכך נלווית גם הגישה הרואה לנכון להותיר בקיפאונו את העיסוק בשאלה הפלסטינית, כפי שרמז השבוע בראיון לרשת National Public Radio, שבו טען כי ריבונות פלסטינית שתסכן אינטרסים ביטחוניים אינה עומדת על הפרק.
ברם, נתניהו חוזר אמנם לאותו תפקיד ולאותה תפיסה, אבל לא לאותה מציאות מזרח-תיכונית. הרצון לחבר את החוט שנקטע עלול להיות בעייתי תחת רישומם של שלושה חסמים עיקריים. הראשון, הסעודים הם אגוז קשה לפיצוח דווקא לנוכח מרכזיותם האזורית והמחויבות שלהם ל"יוזמת השלום הערבית" הקושרת בין נורמליזציה אזורית לבין הסדרת השאלה הפלסטינית.
החסם השני: בהקשר הבינלאומי ישראל חסרה כיום את המטרייה האמריקנית. לביידן יש חשבון פתוח עם הסעודים וספק אם ממשלו יהיה מוכן לספק לריאד תמריצים שיביאו את בית המלוכה להסכמי אברהם. החסם השלישי והמשמעותי במיוחד קשור בעובדה שהתקופה הזו עומדת במזרח התיכון (ובישראל) בסימן חזרת פוליטיקת הזהות הקלאסית שמאתגרת את הפוליטיקה הכלכלית-תועלתנית שעמדה ביסוד ההסכמים עם מדינות המפרץ.
ביטוי לכך מתחולל בשנה האחרונה באזור יהודה ושומרון מוכה הטרור והאלימות, ספוג בריחות המזרח התיכון הישן שאינו מוכן להתמסר לנוחות הכלכלית ולמכור את חזונו הזהותי והאידיאולוגי. את נוכחותו של המזרח התיכון הזה חוו לא מעט אנשי תקשורת ישראלים בדוחא במהלך משחקי המונדיאל בקטאר וכמובן הופתעו מכך. הישן לא הרים ידיים והחדש עדיין לא בשל להכריז על ניצחון מוחלט. זו המציאות שאליה נכנס נתניהו ולכן צריך להטיל ספק ביכולתו להמשיך אוטומטית מהמקום שבו נקטע המהלך הקודם ללא חשיבה מחדש על מהלכים שיאפשרו מצד אחד להמשיך במומנטום שנעצר אבל בהתאמות הנדרשות לרוח הזמן.
ד"ר דורון מצאמהלך ברוח זו, שעשוי לקדם את עניינה של ישראל בהכנסת הסעודים להסכמי אברהם, יכול להתממשק דווקא עם הסוגייה הפלסטינית, אבל לא במובן הקלאסי של חידוש חלופת "שתי המדינות", אלא דרך המסגרת שהתווה בזמנו טראמפ ב"עסקת המאה". זו מבוססת על הסדרה פורמלית של המציאות הנוכחית, קרי – כינונה של אוטונומיה פלסטינית (ישות מדינית מינוס), שמצד אחד תתעל את הפלסטינים למסגרת שאינה מדינה ריבונית שתסכן את ישראל, ומצד שני תספק מסגרת סמלית להסדרת העניין הפלסטיני ותאפשר לרכיבים משמעותיים בעולם הערבי דוגמת הסעודים להיכנס למסגרת הסכמי אברהם.
מדובר במהלך שמנתב את המזרח התיכון לאמצע הדרך: בין יוזמת השלום הערבית/הסעודית לבין הסכמי אברהם. הוא כרוך כמובן בתנועה מדינית משמעותית, כזו שנתניהו - אולי בקדנציה האחרונה שלו כראש ממשלה וכמדינאי מזהיר - יכול ומסוגל להתכנס אליו בסוג של מופע סיום שתהא לו משמעות אדירה לביטחון הלאומי הישראלי. נסיבות כאלה יחייבו גם התאמה מחדש של המסגרות הפוליטיות, מאחר שהמבנה הקואליציוני הנוכחי המסתמן בישראל לא מאפשר התכנסות שכזו המחייבת את המרכז הישראלי לשתף פעולה על חשבון הקצוות משמאל וימין, ובדרך לכך לכונן גם את הפיוס הלאומי הפנימי שמדינת היהודים זקוקה לו.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן ומרצה במכללת אחוה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
